תשעה ימים נהדרים של מירוץ מאחורינו והכנתי סיכום ביניים לקראת יום המנוחה. הסיכום מחולק לכמה חלקים עם התעלמות מוחלטת מקטגוריית הטיפוס ומהתחרות על החולצה הלבנה שכן אין טעם לדבר על כך לפני האלפים.

ספרינטים והחולצה הירוקה

בקטע הראשון ניצח פרננדו גביריה מתוך קבוצת ספרינט מאוד איכותית, לגביריה זה היה הקטע הראשון בטור דה פראנס בקריירה והוא סיים אותו בצהוב – איזה חלום. גביריה ספרינטר נהדר, אבל לא הרבה יותר טוב מקיטל, גרונווגן או דמאר. היתרון הגדול של גביריה הם הרוכבים המנוסים של קוויק-סטפ שיודעים להביא אותו לעמדה טובה לקראת הספרינט. בקטע השני גביריה התעכב מאחורי תאונה וסאגאן לקח את הספרינט ואת החולצה הצהובה. זה היה הקטע ה-99 של סאגאן בטור דה פראנס וב-37 מתוכם הוא סיים מבין השלושה הראשונים, איזה רוכב ענק.

הקטע הרביעי היה מאוד מנומנם, הפלוטון רצה לנוח קצת אחרי הנג"ש הקבוצתי ולפני הקטע ה-5 הקשה. זה כמעט עלה להם ביוקר שכן הבריחה נתפסה רק בקילומטר האחרון, קיבלנו עוד ספרינט מפואר של קוויק-סטפ וגביריה שוב ניצח – שני נצחונות בשני ספרינטים, איזה כישרון ענק.

הקטע השביעי היה הארוך ביותר במסלול – 231 קילומטרים, בנוסף הוא היה ביום שלפני יום הבסטיליה, כל קבוצה עם ספרינטר או מועמד ל-GC (דירוג כללי) ניצלה אותו כדי לנוח וקיבלנו קטע מאוד רגוע ואיטי עם ספרינט שבו ניצח דילן חרונווגן סוף-סוף. בקטע השמיני, ביום הבסטיליה – כגודל הציפייה גודל האכזבה, במקום לקבל אינספור התקפות מרוכבים צרפתים הייתה בריחה של שני רוכבים שבשום שלב לא סיכנה כלום ועוד ספרינט המוני עם עוד ניצחון לחרונווגן. חרונווגן הגיע לטור אחרי עונה מאוד טובה והעובדה שלקח לו שבוע להתעורר קצת מפתיעה. בספרינט הייתה תקרית יוצאת דופן כאשר אנדרה גרייפל וגביריה נאבקו פיזית על מיקום בספרינט, שניהם נפסלו מהספרינט – מה שהציב את סאגאן במקום השני וקירב אותו עוד יותר אל החולצה הירוקה. סאגאן מוביל עם 299 נקודות, לגביריה יש 218, הבאים ברשימה לא באמת מהווים איום על סאגאן.

בקטעים השטוחים ראינו המון נפילות ומהומה גדולה, אני רואה לכך שלוש סיבות מרכזיות:

• השנה הגיעו המון ספרינטרים לטור, זה עניין של בריאות, שאיפות ודור חדש של ספרינטרים. ל-11 קבוצות יש ספרינטרים ויחד עם "רכבות הליווי" שלהם זה אומר שיש המון רוכבים בקדמת המירוץ שמתחרים על מיקום.
• פאניקה של מי שרואים עצמם מועמדים לניצחון (או לפודיום לפחות). השנה הגיעו יותר מ-15 רוכבים אשר להם יש שאיפות אמיתיות להשיג זמן כללי טוב. מיקום קדמי וטוב בפלוטון מרחיק אותם מהתנגשויות פוטנציאליות ושומר להם על הזמן והבריאות. רוכבים אלה יחד עם המלווים שלהם והספרינטרים כבר יוצרים לחץ גדול על קדמת הפלוטון.
• קטע קל משאיר לרוכבים המון מרץ ברגליים. כאשר הבריחה לא מאיימת על הניצחון הפלוטון יכול לרכב כ-150 ק"מ בקצב קל ולהגביר רק אחר כך, הקטעים השטוחים האלה מביאים את הפלוטון מלא אנרגיה לקראת הקילומטרים האחרונים ושם הכל מתפרץ.

הקטעים ה"קלאסיים"

בתחילת כל עונה, בין פברואר למרץ מתקיימים מרוצים של יום אחד, מרוצים עם מסורת אדירה, עם מסלולים נהדרים. רוב המרוצים האלה מתקיימים בבלגיה, הולנד, צרפת או איטליה והם מכונים "קלאסיים". לקטעים 5, 6 ובמיוחד 9 היה אופי של מירוצים קלאסיים. הקטע החמישי היה קטע יחסית שטוח שפשוט הסתיים בשיפוע כלפי מעלה, קטע שתפור בול לסאגאן שגם ניצח. הקטע השישי הזכיר את המרוץ הקלאסי "Le Fleche Wallonne" בעיקר בסיום התלול מאוד. הסיום היה בטיפוס מיתי – Mur de Bretagne המכונה גם "האלפ דואז של ברטאן". דן מרטין יצא די מוקדם, אבל "הרגליים לא נגמרו" והוא חצה את קו הסיום בזמן מרשים (3:52 דקות ל-2 קילומטרים האחרונים, ב-2015 המנצח רכב את אותו המרחק ב-4:07).

הקטע התשיעי הבטיח הרבה וקיים. הקטע הסתיים ברובא והמסלול שלו היה דומה מאוד למסלול המירוץ הקלאסי פריז-רובא – מירוץ שכולו דם יזע ודמעות, מירוץ שמסתיים בוולודרום פתוח (לכו רגע לגוגל ולא תתחרטו). הקבוצות שיקשקו מהקטע הזה, שלחו רוכבים להיכרות על המסלול והביאו רוכבים שמומחים בדרכים רומיות (התרגום שלי ל-cobbles). למעשה חמשת הזוכים האחרונים של פריז-רובא הגיעו למרוץ הזה וכל מי שזכה לפניהם כבר פרש. עוד בתחילת הקטע איבדנו את ריצ'י פורט בנפילה סתמית. פורט היה אחד הפייבוריטים הגדולים לניצחון בטור, בטח כאשר פרום מגיע עם קללת הזוכה בג'ירו (מאז 1998 לא היה דאבל ג'ירו-טור, זה פשוט קשה מדי). ג'ון דגנקולב – ספרינטר שזכה בפריז-רובא ב-2015 ובקטעים בג'ירו ובוואלטה, אבל מעולם לא בקטע בטור השיג ניצחון ענק בשבילו. דגנקולב היה הבטחה גדולה בתחילת הקריירה שלו אבל ב-2016 נפצע באימון מפגיעת מכונית ולא ממש חזר ליכולת הישנה שלו, כיף לראות אותו חוגג ניצחון כזה גדול.

החולצה הצהובה (והמאבק על הטופ 10)

מה שמעניין בתחרות על ה-GC (דירוג כללי) הוא שכ-ו-ל-ם, פרט לגריינט תומאס (טוב, ובוב יאנגלס) איבדו זמן. פרום, קינטנה, לנדה, אוראן, מרטין, ייטס, ברדה, זאקרין ודומלן סבלו מנפילות. ולוורדה, ניבאלי, מייקה, מולמה, פוגלנסנג, קראוסוויק ורוגליץ' סתם איבדו זמן בנג"ש הקבוצתי. כל הרשימה האינסופית הזו הם רוכבים שרואים את עצמם מסיימים בעשרת המקומות הראשונים ולחלקם שאיפות פודיום/זכייה. העובדה שממש כולם איבדו זמן תפתח את המרוץ. פרום עדיין ב"כיסא החם" של המנצח הצפוי בשל העובדה שהוא רק 11 שניות אחרי ולוורדה ובנג"ש הוא לוקח את הזמן הזה בלי בעיה. רוכבים אחרים יודעים שהם חייבים להתקיף בהרים כדי להשיג יתרון על אחרים, אם ניבאלי רק יישב על הגלגל של פרום לא ייצא לו כלום מזה.

גרג ואן אברמט כרגע לובש את החולצה הצהובה, זה נחמד והוא ינסה להישאר איתה עוד כמה ימים, אבל ברור שהוא לא מועמד לזכייה במירוץ, הוא לא מטפס מספיק טוב וסביר להניח שיאבד אותה כבר בקטע העשירי, אחרי הפציעה של פורט והתפוגגות המוחלטת של טיג'יי ואן גרדרן לקבוצת BMC לא ממש נשאר מה למכור במירוץ הזה וחבל כי הקבוצה עומדת לקראת פירוק אחרי מות המייסד שלה, לפחות ואן אברמט הביא קצת נחת עם שבוע בחולצה הצהובה.

הכנתי מין דירוג עוצמה של ה-GC לפי דרגים:
1. פרום – It's his to lose
2. ניבאלי, לנדה, דומלן, ברדה
3. ולוורדה, ייטס, קינטנה, אוראן, תומאס, פוגלסנג, מייקה
4. מולמה, זאקרין, מולמה, קראוסוויק, מרטין, יאנגלס
ג'וקר – רוגליץ'

הגיבור

הגיבור הגדול של הטור דה פראנס עד עכשיו – על הכביש ומחוצה לו הוא לוסון קראדוק, קראדוק התרסק כבר בקטע הראשון, עוד לפני הכאוס הוא נפל, פתח את הגבה ושבר את השכמה הימנית, קראדוק לא ויתר, סיים את הקטע ונשאר במרוץ, את הקטע השני הוא העביר באחורי הפלוטון ובנג"ש הקבוצתי הוא נשאר כמו גדול עם הקבוצה עד לשלושת הקילומטרים האחרונים. המעשה של קראדוק נע בין גבורה לשיגעון, אפשר להגיד שהוא ספורטאי בדם ולא מוותר, אבל מצד שני אפשר להגיד שהוא פוגע בעצמו והוא יותר טיפש מגיבור. רופא הקבוצה אמר בריאיון ל-The Cycling Podcast שרכיבה לא תעשה נזק, אלא רק תכאיב, אך נשאלת השאלה — האם הפציעה והכאב יגבילו את התנועה שלו ויגרמו לעוד נפילה?

מה שהופך את המעשה של קראדוק ליפה הוא תנועת הצדקה שהוא מוביל. אחרי הנפילה קראדוק פתח קרן תרומה לילדים בעיר הולדתו שבארה"ב ואמר שהמטרה שלו היא לעבור את כל 21 הקטעים של הטור ושאחרי כל קטע הוא יתרום 100$. אחרי כמה ימים קארדוק פתח את הקרן לתרומות. סכום המטרה של קארדוק היה 2,100$ ותוך יממה הוא אסף יותר מ-33,000$! בזמן שאני כותב את זה, קצת אחרי גמר המונדיאל, הסכום כבר עומד על למעלה מ-90,000$ והיד עוד נטויה. לתרומות לחצו על הקישור (הערה: אם אחד מכם תורם זה ממש יעשה לי את היום, תודיעו לי).