תם המונדיאל עבור נבחרת קולומביה בשמינית הגמר, אחרי ההפסד האכזרי בפנדלים מול נבחרת אנגליה. אחרי קרוב ל-30 שנים שבה אני אוהד של ה'קפטרוס', זה היה ההפסד הקשה ביותר שחוויתי. גם עכשיו, כמעט 24 שעות אחרי, עדיין קשה לי לעכל את מה שקרה באותו משחק.
זה היה מונדיאל מוזר של קולומביה. במונדיאל הקודם הגיעה הנבחרת ללא יותר מדי ציפיות, בלי הכוכב הכי גדול שנפצע, נתנה את טורניר השיא של נבחרת קולומביאנית בהיסטוריה, ועל הדרך שבתה כמה לבבות של אוהדים נייטראלים. מאז העסק קצת חרק, למרות שהבסיס נשאר וגם צוות האימון. המוקדמות לא עברו חלק וקולומביה הבטיחה את מקומה רק במשחק האחרון, וזאת מבלי להתייחס לצורת המשחק שהפכה לשבלונית ברוב המשחקים ולא לכדורגל השוטף אליו הורגלו האוהדים כמה שנים קודם לכן. ועדיין, מנבחרת שלא העפילה 16 שנים לטורניר גביע העולם, מונדיאל שני ברציפות זה לא עניין של מה בכך. תוסיפו לכך את העובדה שפלקאו זכה להגשים את חלומו ואת העובדה שחאמס, גיבור המונדיאל הקודם, הגיע כשחקן מרכזי באחת מקבוצות העילית באירופה ותבינו למה הפעם הגיעה הנבחרת עם ציפיות לפחות לרבע הגמר.
רק ששוב משהו היה חייב לקרות וימים ספורים לפני הפתיחה, קרע פרנק פאברה, המגן השמאלי הבכיר, את הרצועה ברגל וגמר את המונדיאל. לקולומביה יש בערך מחליפים ראויים לכל עמדה במגרש פרט לעמדה זו. וכך יצא שאת הטורניר היא שיחקה עם יוהאן מוחיקה הצעיר, שמעולם לא שיחק בשום משחק רשמי. ואז התברר שגם חאמס רודריגס הגיע לא כשיר לחלוטין. בתחילה חשבו שאין מה לדאוג, אבל אחרי שלא פתח מול יפן הבינו שהמצב כנראה יותר מסובך.
אבל נדמה שמשהו נוסף קרה בדרך, למאמן חוסה פקרמן. שלא יהיה ספק, מדובר במאמן מצויין, שזכה בתואר המאמן הטוב ביבשת במשך שלוש שנים ברציפות. הוא שינה את המנטליות הלוזרית של קולומביה, שכשלה שלוש פעמים להעפיל וגרם לנבחרת להיות אחת הטובות בעולם. תחת הדרכתו מ-2012 ועד חודשים ספורים לפני פתיחת המונדיאל הנוכחי, קולומביה לא ירדה מדירוג עשר הנבחרות הטובות של פיפ"א. אבל כנראה שגם הגיל עושה את שלו ופקרמן התחיל את המונדיאל לא טוב, עם קבלת החלטות תמוהה. מול יפן כאמור הוא עלה עם הרכב מוזר שכלל את מוחיקה, לרמה ואיסקיירדו, שלושתם ללא דקות משחק רשמיות בנבחרת וכן עם אוסקר מוריו הבלם במקומו של ז'רי מינה. מדוע? הרי מינה היה הבלם המוביל בשליש האחרון של המוקדמות ללא קשר ליכולתו בבארסה. מדוע הקשר מתאוס אוריבה, שהיה נפלא במשחקי הידידות, לא קיבל את המקום במקום לרמה שכמעט ולא נוסה? לפקרמן התשובות.
אחרי ההפסד המפתיע ליפן, התפכחו השחקנים והבינו שהטורניר עלול להיות קצר מדי אם לא יתעשתו. פקרמן עצמו עשה את ההתאמות הדרושות במשחק השני מול פולין, קרי מינה לצד דאבינסון בהגנה וחאמס לצד קינטרו בקישור. שוב אוריבה לא הופיע, רק שהפעם פציעה של אבל אגילאר במהלך המחצית הראשונה אילצה את פקרמן להכניס אותו והוא כמובן החזיר במשחק מצויין ותרומה בניצחון 0-3, כאשר מינה כובש את אחד השערים. במשחק השלישי והמכריע מול סנגל, שוב היו בעיות עם חאמס שנאלץ לצאת במחצית הראשונה בגלל פציעה, אבל קולומביה הצליחה להסתדר בלעדיו למרות שלא שיחקה טוב מול סנגל וניצחה 0-1 תודות לשער נגיחה של מינה.
לקראת שמינית הגמר מול אנגליה היתה אופטימיות זהירה שאולי חאמס יהיה כשיר, אך ככל שחלפו הימים והוא לא התאמן ביחד עם הנבחרת, הצוות המקצועי הבין שזה כנראה כבר לא יקרה במונדיאל. עד לפני פתיחת המשחק עוד שמרו על העניין בסוד, אמרו שחאמס כנראה ישחק, אם לא בהתחלה אז כמחליף. בסופו של דבר הוא בכלל לא היה על הספסל ולהרכב הפותח עשה פקרמן שינוי שעלה לו בטורניר: לראשונה מאז שמונה למאמן הנבחרת, הוא עלה עם שלושה קשרים אחוריים טבעיים.
מעבר לעובדה שקולומביה תחתיו כמעט מעולם לא שיחקה עם שלושה קשרים אחוריים, גם לא במשחקי המוקדמות מול יריבות חזקות מאנגליה כמו ברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי או צ'ילה, גם בפעמים הבודדות שהוא עלה עם שלישייה מאחור, תמיד אחד מהם היה בעל אוריינטציה התקפית. מדוע דווקא בחר לשחק כל כך הגנתי מול נבחרת בינונית ומוגבלת בכלים שלה? מה גם שאנגליה כלל לא הרשימה עד למשחק, לכן החשש שלו לא הובן לי ובעצם לאף אחד מאוהדי הנבחרת. כשפלקאו אינו מהיר וחד כבעבר וההתקפה נשענת רק על קוואדראדו וקינטרו, פלא שקולומביה לא עשתה כמעט דבר במשחק? מדוע לא שולב אוריבה שהיה עוזר בדחיפת הכדור קדימה ובאיומים שלו מרחוק, כפי שעשה בדקה האחורנה שהולידה את קרן השיוויון? מדוע מוריאל לא פתח באגב שמאל בשביל לעזור לפאלקאו על חשבון אחד הקשרים האחוריים? וגם אם כבר חשש, מדוע לא ביצע את החילוף במחצית כשהבין שאנגליה בעצמה חלשה ולא תוקפת אלא בעיקר מחזיקה בכדור?
כשהגיע הגול האנגלי, פקרמן המשיך להתעכב עם החילופים, עוד נקודה לרעתו. ברגע שכבר לא היתה לו ברירה והכניס את אוריבה, מוריאל ובאקה, קולומביה התחילה לשחק ואנגליה נלחצה לאחור. אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. קולומביה אומנם השיגה את השיוויון ונכנסה להארכה במומנטום, שם העלימה את האנגלים כמעט לגמרי, אבל רק לחשוב מה היה קורה אילו התחילה לשחק כך מהדקה הראשונה. בהחלט פיספוס אדיר, בטח כאשר ב"צד שלה" היא יכולה היתה להגיע רחוק לאור היריבות שנותרו.
בסופו של דבר פנדלים זוהי רולטה, ולצערי הפסדנו בה. הבעיטות היו טובות, אולי רק של באקה היתה פחות. בכללי השחקנים נתנו הכל, נלחמו עד הרגע האחרון ולא ויתרו וזה בהחלט ראוי להערכה כפי שאכן קיבלו היום בבוקר מאומה קולומביאנית שלמה. ואסור גם לשכוח שהם חסרו את השחקן הכי חשוב שלהם. ועדיין, בשביל קולומביה לעבור סיבוב זה לא עניין של מה בכך, בטח כשמפסידים את משחק הבכורה.
מילה קטנה לגבי השופט האמריקאי מארק גייגר, אותו אני מכיר ממפעלים אחרים: לצערי ידעתי שתהיה איתו בעיה מהרגע ששובץ. הוא פשוט לא שופט טוב. הוא מאבד שליטה על משחקים ללא קשר לאיזה צד. היו משחקים שבהם שפט את קולומביה כשניצחה והוא פשוט לא היה טוב. אתמול הוא היה גרוע, נתן פנדל לאנגליה למרות שבתחילת המהלך קיין ביצע עבירה ברורה על סאנצ'ס מתחת לאף שלו. היו עוד שריקות נוספות, כמו קטיעת מהלך מסוכן של קולומביה למרות שהקוון שלו המשיך לרוץ, גם שריקות נגד האנגלים ובעיקר נגד הקולומביאנים שהפריעו לשטף המשחק ויצרו עצבים אצל שחקני שתי הקבוצות. הוא לא הסיבה להפסד הקולומביאני, אבל הוא גם לא שופט בשביל הרמות הללו, רק שמפיפ"א אני כבר לא מצפה לכלום.
לצערי דור הזהב של קולומביה, שרץ ביחד כבר כמה שנים טובות, "ביזבז" שני מונדיאלים מבלי לקבל סגל מלא: בראשון שיחק חאמס ללא פאלקאו ובשני שיחק פלקאו ללא חאמס, כי אי אפשר לקרוא לדקות המעטות שלו, "שיחק". במשחק היחיד שהוא כן שיחק בצורה משמעותית, קולומביה ניצחה 0-3. חבל, כי זו נבחרת עם פוטנציאל מאוד גדול שיכולה היתה להגיע רחוק עם שני החבר'ה האלו כשירים. כנראה שכבר לעולם לא נדע.
מה שכן היה מאוד מרגש היה לראות את פלקאו מגשים את החלום שלו ארבע שנים מאוחר יותר ואף כובש בטורניר, רגע אותו יצא לי אפילו לראות מהאיצטדיון עצמו בקאזאן. כמו שזה נראה, גם פקרמן אימן אתמול את משחקו האחרון עם קולומביה, עייפות החומר כנראה עושה את שלה. אחרי שש שנים נהדרות, הגיעה לפקרמן פרידה מכובדת יותר, אבל הוא כנראה יוכל להאשים רק את עצמו. חלק מהשחקנים הוותיקים אולי ימשכו לקופה אמריקה 2019, אבל קשה יהיה לראות אותם ממשיכים למוקדמות מונדיאל 2022. מה שבטוח, כיום הכישרונות הקולומביאנים הצעירים נראים מבטיחים מאוד ואני בטוח שלא נצטרך לחכות 16 שנים נוספות בשביל לראות אותם שוב על הבמה הגדולה.
תודה לך קולומביה, Muchas gracias mi seleccion
