סנטיאגו ארוז'אבה היה בסך הכל עוד ילד קולומביאני שחלם להפוך לכדורגלן מקצועי, רק שבניגוד לילדים רגילים, בפניו עמדה מגבלה פיזית. בעזרת כוח רצון עצום וחשיבה מנטלית חיובית, הוא בדרך להגשים את חלומו.
"סנטי, אתה עומד להכנס", נשמעה לפתע צעקה מפיו של חואן קרלוס אלבארס, מאמנה של איטאגווי לאונס, לכיוונו של סנטיאגו ארויאבה שישב על הספסל באותו הזמן עם יתר המחליפים. היתה זו הדקה ה-85 ולאונס פיגרה 0-1 מול דפורטיבו פריירה במסגרת משחק בגביע הקולומביאני. "יכול להיות שאני באמת אכנס לשחק?" תהה ארויאבה לעצמו כשהוא מחייך את חיוכו המבוייש. ההתרגשות מיד החלה לחלחל בו. הוא ניסה להסתיר זאת, ללא הצלחה. הוא נעמד על הקו עם המספר 17 על גבו, עומד להכנס למשחק. לוקח נשימה עמוקה כשהוא שומע את חבריו מהספסל מעודדים אותו להשאר רגוע ולשחק עם ביטחון. השלט מונף וארויאבה נכנס לכר הדשא עם המון רצון, וביטחון ורק דבר אחד היה חסר לו: זרועו השמאלית.
יום למחרת, יום שני, ישב ארויאבה בביתו ופשוט לא הפסיק לענות לסלולר שלו בין אם בשיחות או בהודעות ווטסאפ. מרחבי דרום אמריקה ועד לספרד ביקשו לשמוע על הסיפור שלו. "לא הרגשתי בנאדם מפורסם, אבל כן הרגשתי ככדורגלן באמת", מספר ארויאבה, שחשבון האינסטגרם שלו כבר כולל למעלה מ-101 אלף עוקבים. וכמו האדם הצנוע שהוא ועם המון שמחה בקולו, ישב והשיב לכל אחד שביקש לדעת את הסיפור שלו.
הוא נולד ב-8 ביולי 1999 עם תסמונת גנטית נדירה הנקראית פוקומליה ועיקרה היא מספר מומים מלידה שמתבטאים בעיקר בהיעדר התפתחות הגפיים העליונים והתחתונים. התסמונת הופיעה בעיקר אצל תינוקות שבהן האימהות השתמשו בתרופות נוגדי כאבים בשם Thalidomide. במקרה של אימו של ארויאבה, היא כלל לא תיכננה את ההיריון וכבר לא רצתה יותר ילדים ולכן טופלה על ידי תרופות אלו, כאשר כלל לא ידעה שהיא נושאת את ילדה השלישי ברחמה. התוצאה: סנטיאגו נולד ללא זרוע שמאל ועם זרוע ימין מאוד "שבירה" וכזו שלא תתפתח לגמרי בבגרותו, הגם שחסרות לו שתי אצבעות והוא מתקשה בהזזתה.
למרות ההיריון המסובך והלא מתוכנן, משפחתו לא הפנתה לו את הגב. להיפך. הם רק תמכו בו וטיפלו בו כל הזמן, דאגו שתמיד יהיה נאהב ועם המון חברים, בעיקר אלו של אחיו הבוגרים. "היתה לי ילדות נהדרת", מספר סנטי. "מעולם לא קרה שצחקו עליי או התנהגו אליי לא יפה, בטח לא יותר מכל ילד רגיל. תמיד היו קשיים, אבל מעולם לא הפלו אותי לרעה בגלל מצבי. לפעמים היו רגעים עצובים, אבל גם אותם צריך לקבל", אומר.
בגיל 6 החל לשחק כדורגל. למרות נכותו, מעולם לא הפסיק לחלום שיום אחד יגשים את חלומו וישחק כדורגל מקצועני. והוא עשה את זה. לפני 4 שנים עבר למחלקת הנוער של קבוצת איטאגווי לאונס ומאז חייו הפכו לשמחים עוד יותר. הוא יוצא מוקדם כל יום מביתו שבשכונת סראמונטה בעיר בז'ו ונוסע לבדו ברכבת לכיוון איטאגוואי נסיעה של בערך שעה. מגיע לאיצטדיון "דיטיירס" ומתאמן עם קבוצת הנוער ולפעמים עם הקבוצה הבוגרת של המועדון, שמשחקת בליגה הקולומביאנית הבכירה. נעזר בחבריו בדברים שקשה לו לבצע לבד כמו קשירת השרוכים או סידור הגרביים. משתלב חברתית נהדר, צוחק עם חבריו, אבל באימון מתאמן בשיא הרצינות והריכוז. משפר את הטכניקה שלו, רץ, מזיע, נלחם מול חבריו באימון, עם צריך מבצע גם תיקולים. לסנטיאגו לא מתייחסים כמשהו מיוחד. "עליו אף אחד כאן לא מרחם, כולם מתנהגים מולו באימון כמו לכל אחד אחר. הוא יודע לתת ולקבל, אבל הוא לא נותן להם את ההזדמנות לתקל אותו", מסביר המאמן אלבארס. "אני מרגיש שווה בין שווים ויש לי את הדבר הכי חשוב בשביל להצליח: הרצון שלי!", אומר ארויאבה.
'רוצה להיות כמו חאמס'
הנגיעה הראשונה שלו בכדור ברגע שנכנס למגרש היתה בעיטת קרן שבעט ברגלו השמאלית. הוא שמאלי כמו חאמס רודריגס, השחקן הנערץ עליו. "אני מעריץ שלו מאחר ושנינו קשרים בתפקיד של מספר '10', שנינו שמאליים ולשנינו יש טכניקה טובה במסירה", הוא אומר בביטחון מלא. לדברים שלו יש גיבוי מהמאמן אלבארס, שהזמין אותו להתאמן עם הקבוצה הבוגרת לאחר שראה אותו מצטיין בקבוצת הנוער. "הוא לא נותן לנכות שלו להיות עבורו כחיסרון מאחר והוא יודע איך למסור מסירות מדוייקות ויש לו גם חוש לשערים. אחרי המשחק עם פריירה חזר לקבוצת הנוער וכבש כמה שערים יפים. הוא למד להתגבר על הנחיתות הפיזית שלו בעזרת המנטליות שלו", סיכם המאמן.
את ההודעה על זימונו למשחק הוא קיבל יום לפני, ב-2.5.18. הוא ראה ששמו מופיע ברשימת הסגל למשחק, שהורכב בעיקר מהמחליפים וחלק משחקני הנוער, ביניהם סנטיאגו, בעקבות משחקה של הקבוצה בליגה מול אתלטיקו נאסיונאל, שגרמה למאמן אלבארס לשמור את רוב שחקני ההרכב הראשון. הוא לא האמין. סוף סוף הגיעה ההזדמנות עליה חלם כל כך הרבה. וכשהמאמן ביקש ממנו להכנס, הוא נכנס בשביל לעשות את מה שביקשו ממנו, לשחק כפליימייקר. היה אפשר לחוש בהתרגשות וגם בחשש שלו, קשה היה שלא, אבל זה לחלוטין טבעי. "רצינו שירגיש שווה בין שווים, דירבנו אותו ונתנו לו את כל האהבה. השחקנים כאן יודעים שהוא טוב, זה ידוע שהשמאליים בולטים בד"כ במשחקם. שחקני שתי הקבוצות קיבלו אותו בחום. יש לו מטרות ברורות שהוא מציב לעצמו והבאה שבהן תהיה להופיע במשחק ליגה וזה בהחלט תלוי בו", אמר אלבארס.
בסיום המשחק, בזמן שחבריו לקבוצה התאכזבו מההפסד, הלך ארויאבה לכיוון מרכז המגרש. הוא לא חייך, אבל עדיין היה בסערת הרגשות שהציפה אותו כמה דקות לפני כן, כאשר המאמן הורה לו להכנס: שמחה, התרגשות ועצבים. חלק משחקני פריירה הגיעו ללחוץ לו את היד, לטפוח לו על השכם ואפילו להחליף איתו חולצה, מה שגרם לו להרגיש כמו חאמס. "הם בירכו אותי, אמרו לי שהיה להם לעונג לחלוק איתי את אותו המגרש והם מקווים לפגוש אותי בהמשך הדרך. אמרו לי לעולם לא להיכנע ולהמשיך לדבוק במטרות שלי", אמר סנטי. עכשיו הוא רוצה לשחק בליגה ואולי בעתיד גם לצאת ולשחק מחוץ למדינה, אולי אפילו באירופה. אלו הם החלומות הגדולים שלו:"דיברתי עם המאמן והוא אמר לי שיום אחד אשחק גם בליגה. אני מקווה שזה יהיה בקרוב. בשביל זה אני עובד מאוד קשה כדי שזה יהפוך למציאות", אמר.
סנטיאגו אמנם התרגל לחיות ללא זרוע שמאל, אבל למזלו עדיין יש לו את זרוע ימין, למרות שהיא לא התפתחה כראוי. על זרוע זו הוא גם קיעקע מספר קעקועים שמסמלים דברים חשובים בחייו: שעון שמורה על 8:30, השעה שבה נולד ביולי 1999; קעקוע של המילה Tribal, שבט, המסמל את המשפחה שלו; קעקוע של כדור, שזו האהבה הגדולה שלו ועד למשפט שבעצם מסכם את החיים שעבר: '‘Solo el que confía en sí mismo será capaz de lograr sus más grandes sueños’ שפירושו 'רק מי שמאמין בעצמו יהיה מסוגל להגשים את החלומות הגדולים ביותר שלו'.
לא היה קל לחשוב ששמונה עשרה שנה אחרי לידה כל כך קשה, הוא ירוץ על המגרש באיטאגווי ויוכיח שחלומות כן מתגשמים. "מעולם לא חשבתי שזה יקרה לי כל כך מהר. כן האמנתי, ותמיד נלחמתי, התאמנתי הכי טוב שאני יכול ועם המון הקרבה. חלומות יכולים להתגשם, גם אם לפעמים יש תקלות בדרך, אסור לעולם להיכנע. לאלוהים יש תכנית עבור כל אדם. המגבלות הן מנטליות ועם המון רצון וגישה, הכל אפשרי", סיכם ארויאבה.
