כמעט בכל ליגה יש קבוצה כזו (לפעמים אפילו שתיים). קבוצה שמעוררת אנטגוניזם עז גם בקרב אוהדי קבוצות שלא נחשבות יריבות מסורתיות. מאיפה מגיעה השנאה הזאת כלפי קבוצות כאלה? זה משהו שהוא מעבר ליריבות רבת שנים על תארים; זה יותר ממאבק ניצחי על יוקרה עירונית ולכן אין תשובה אחת ויחידה.
יש כמה סיבות להיווצרותה של קבוצה "שנואה", ואלו לדעתי העיקריות (חלקן משתלבות אחת בשנייה):
1. ארגוני אוהדים קיצוניים
קהל אלים וגזעני כלפי קהלים אחרים בתוך ומחוץ לאיצטדיון. כלפי אוהדי יריבות, ולפעמים כלפי שחקנים יריבים. אפילו נגד שחקנים של הקבוצה אותה הם אוהדים. בקיצור, כל מי שלא בא להם טוב בעין.
לדוגמא: חלק מאוהדי לאציו מזוהה עם תנועות לאומיות ופאשיסטיות. אותם אוהדים לעיתים גורמים לפרובוקציות על ידי קריאות ומחוות שמזוהות עם זרמים לאומניים באיטליה. גם לאוהדי גלאטסראיי יצא שם לא סימפטי במיוחד. המקרה המפורסם ביותר הוא הריגתם של שני אוהדי לידס לפני חצי גמר גביע אופ"א בשנת 2000 שנערך באיסטנבול.
2. היסטוריה
העבר של המועדון לא תמיד קשור להווה שלו אבל לא תמיד אפשר להתנער מההיסטוריה. עם או בלי קשר, כאשר מייחסים לקבוצה שיוך לזרם מסויים כמעט בלתי אפשרי להיפטר מהכינויים הנלווים, וגם משירי הנאצה.
לדוגמא: אייאקס אמסטרדם, קבוצה "יהודית". המושג התפתח, ככל הנראה, בגלל קרבת האצטדיון המקורי לשכונה היהודית באמסטרדם, ומשום שחלק משחקניה והנהלתה, כמו גם מספר יחסית גדול של אוהדים, היו יהודים. אוהדי הקבוצה מכנים עצמם יהודים גם אם אינם יהודים, ומתעטרים בסמלי מגן דוד ודגלי ישראל. מסיבה זו, יש המון שירי נאצה וקריאות גנאי מאוהדי הקבוצות היריבות – פיינורד במיוחד.
דוגמא נוספת היא מילאן שנחשבה לקבוצה של השילטון האיטלקי לאורך שנים (בעיקר כשהבעלים שלה היה ראש ממשלת איטליה), כמו גם ריאל מדריד, בעיקר בשנים בהן פרנקו שלט בספרד.
3. זוללות תארים
הצלחה מובליה לקנאה ואנטגוניזם. קבוצות שמצליחות במיוחד בליגה מקומית, עד רמה של חוסר תחרותיות ברוב העונות, "יזכו" לחוסר האהדה מאוהדי שאר הקבוצות. כאן יש אינספור דוגמאות: באיירן מינכן בגרמניה, סלטיק בסקוטלנד ועד לא מזמן מנצ'סטר יונייטד של פרגוסון. גם ברצלונה של פפ (וברצלונה של אחרי פפ) הקימה עליה המוני שונאים בזמן שקטפה תארים בכל הזירות המקומיות והבינלאומיות.
4. העשירות
הצלחה מובילה לקנאה, אבל עושר מופלג מתובל בבזבזנות עושה את זה יותר טוב. זה לא משנה אם הכסף בא מאוליגרך, איל נפט מהמזרח התיכון או "כסף ישן" של מועדונים מבוססים. בזכות כספו הבלתי נגמר המועדון רוכש את כל השחקנים הבכירים בתוך המדינה וגם כוכבי על בינלאומיים על מנת לזכות בתארים ולהכניס עוד כסף למועדון (לא חובה). אוהדים של קבוצות עם פחות כסף נוטים להתלונן על חוסר שיוויון כלכלי, וחוסר ספורטיביות על הדשא.
לא חסרות דוגמאות: לדוגמא: ריאל מדריד, פריס סן ז'רמן, צ'לסי, מנצ'סטר סיטי ומילאן בעידן ברלוסקוני.
5. רקע אתני שונה
קבוצות שנחשבות למייצגות של מיעוט אתני בד"כ תזכנה ליחס לא בדיוק אוהד מאוהדים "פטריוטים", שרואים ניצחון על קבוצות מסוג זה כמעין סיבה לגאווה לאומית. לדוגמא: הקטאלוניות (במיוחד ברצלונה) והבאסקיות (במיוחד בילבאו) בספרד הן דוגמה מצוינת. במידה פחותה ניתן לציין את קרדיף סיטי בליגה אנגלית (כרגע בצ'מפיונשיפ).
ואחרי טור כזה שמדבר על חוסר אהדה בין קבוצות וקהלים, קצת נימה אופטימית לא תזיק.
אני רוצה לאחל לקראת השנה החדשה שלפחות אצלנו במדינה הקטנה נדע להשאיר את היריבות הספורטיבית רק על כר הדשא, או על הפרקט, ושנעודד את קבוצתינו בלבד ללא כל הקנטות של הצד השני, וככה אני בטוח שנהנה מהספורט אותו אנחנו אוהדים ואוהבים.
