האם חוויתם פעם כניסה לאולם התעמלות בזמן משחק כדורגל או כדורסל והכל היה שקט? האם ראיתם אי פעם משחק כדורגל שהשחקנים לא צועקים אחד על השני, ושהמאמן לא צועק מהקווים ומחלק להם הערות?

אז יש דבר כזה. תגיעו לאולם כדורגל בו השחקנים הם חירשים וכבדי שמיעה, והדבר היחיד שתשמעו בתוך האולם זה את רעשי הריצה של נעלי הקטרגל, עם סוליית הדבש של השחקנים על הפרקט, ובמקום צעקות ודיבורים בין כולם, שורר שקט כמעט מוחלט, שמתאפיין בהבנה מוחלטת אחד של השני ושל מה שכל אחד צריך לעשות ומתן הוראות מהמאמן פנים אל מול פנים. כי אין אופציה אחרת.

לפני שבוע וחצי יצאה נבחרת ישראל לחירשים וכבדי שמיעה לאליפות העולם בשוויץ. באליפות השתתפו נבחרות מארגנטינה (אלופת דרום אמריקה), רוסיה, תאילנד, ברזיל, שוודיה ואיראן (אלופת אסיה). לצערינו, נבחרת איראן איתה נבחרת ישראל הוגרלה לאותו בית באליפות, החליטה לא להשתתף כלל באליפות העולם, בכדי לא לפגוש את הנבחרת שלנו (לא מפתיע) ונבחרת ישראל התחילה בניצחון טכני 5-0.

בהמשך הטורניר הכחולים לבנים הציגו משחקים רבי שערים, עם ניצחון 8-3 על ארגנטינה ועלייה לרבע גמר, שם הפסידו לרוסיה 7-6 לאחר משחק מותח עם נדנדת שערים לכל כיוון.
ישראל, בסופו של דבר, מסיימת במקום החמישי והמכובד, לאחר ניצחון נהדר על תאילנד 9-6 , ולפני זה במשחק על מקומות 5-8, לאחר שאלג'יריה, שהייתה אמורה לשחק נגדנו על מקומות 5-6, לא הגיעה לאולם, וניצחון טכני העניק לנבחרת המדהימה הזו את הכבוד הראוי לה.

על פי וועדת הספורט העולמית לחרשים, באליפות העולם משתתפים ספורטאים שנעים במנעד שבין חירש לכבד שמיעה. 

בשנים האחרונות עלתה המודעות לעיסוק בספורט תחרותי בציבור החירשים וכבדי השמיעה בישראל, כחלק ממודעות כללית בציבור כלפי יכולת של החירשים וכבדי השמיעה להשתלב בצורה טובה בתעשייה, במסחר וגם בספורט. לדוגמא, כבר כמה שנים קיימת ליגת קטרגל אולמות לחירשים, ויותר מזה, אלופת הליגה בשנתיים האחרונות, "דולפיני אשדוד", היא גם אלופת אירופה שנתיים ברציפות. 

חווית הספורט עבור ציבור החירשים וכבדי השמיעה היא אתגר רציני, במיוחד במשחקי הכדור הקבוצתי בו הם זקוקים לקשר עין  כדי לקבל הוראות מהשחקנים שלידם או מהמאמן, אך החירשים וכבדי השמיעה לא נותנים למגבלה זו להפריע להם להשתתף בתחרויות ספורט, ובזכות העיסוק בו, השחקן מקבל תחושת שייכות, משמעות וחיבור לחברה.