פפ גווארדיולה הפך את עצמו בברצלונה למאמן המבוקש בעולם. ב-4 עונות בברצלונה, זכה פפ בשלוש אליפויות, שני גביעים ופעמיים בליגת האלופות. אבל אלו לא היו רק התארים. ברצלונה של פפ שיחקה כדורגל מופלא וקסום שגרם למיליונים בכל העולם להתאהב בקבוצה. עם זאת, מאז שעזב גווארדיולה את ברצלונה, יש שיגידו שלמרות הצלחה מקומית גדולה, הוא נכשל פעם אחר פעם ברגעי האמת של קבוצתו להפוך לקבוצה בסדר גודל היסטורי. האם ההפסד האחרון לליברפול הופך את הבעיה של פפ ל"תסמונת"? יצאנו לבדוק.
פפ הגיע לבאיירן מינכן בעונת 2013/14, שנה בלבד לאחר שיופ היינקס זכה עם הקבוצה בטריפל. המטרה של גווארדיולה הייתה אחת – שחזור ההישג. בליגה, הדברים הלכו בקלות. אחוזי ההצלחה של 85.29% היו הגבוהים ביותר של פפ אי פעם (לא כולל העונה שטרם הסתיימה). לעומת זאת, בליגת האלופות הדברים הלכו אחרת לגמרי. ניצחון על ארסנל ועל יונייטד של מויס לא היו הפתעה גדולה מצד באיירן, שהייתה לקבוצה היחידה שהצליחה לשחזר את הכדורגל המושלם של ברצלונה של פפ, אך הבעיה התחילה בחצי הגמר.
בחצי הגמר הראשון מול ריאל מדריד, פפ עלה בהרכב לא אופייני ללא תומאס מולר וחאבי מרטינז. הראשון נחשב לסמל של באיירן מינכן ולווינר הגדול ביותר שלה ומרטינז היה זה שעצר את ברצלונה בחצי הגמר המפורסם בעונת 2012/13. בחצי הגמר השני מרטינז שוב לא עלה בהרכב של פפ שהעדיף להמשיך עם שווינשטייגר וקרוס – ולקרוס.
אפשר להפסיד, אבל מה שקרה במשחק השני באותו חצי גמר היה בזיון, השפלה. על הדשא הופיעה קבוצה שלא מזכירה במאומה את באיירן שדרסה את הליגה. הקבוצה נראתה עלובה. נראה היה שכל יריבה תחסל אותה ביכולת שכזו. אי-יכולת להגיב בזמן וביצוע חילוף ראשון רק בדקה ה-46, כשהכל היה כבר גמור (מרטינז במקום מנדזוקיץ') הפכו את העונה הראשונה של פפ לאכזבה.
העונה השנייה של גוואדיולה לא הייתה שונה בהרבה. אחוזי ההצלחה אמנם היו נמוכים יותר, אך אף אחת מהקבוצות בבונדסליגה לא היוותה עליו איום. בנוסף, הגרלות נוחות בליגת האלופות אפשרו לו לחלוף על פני שחטאר דונייצק ופורטו (לאחר הפסד 1-3 במשחק הראשון) ואז שוב, פגשה באיירן יריבה ספרדית.
באיירן של פפ הגיעה פצועה למשחק מול ברצלונה. דויד אלאבה נעדר, וגם רוברט לבנדובסקי שיחק פצוע. הפציעות נגרמו, לטענת הצוות הרפואי של באיירן, עקב אימונים קשים מדי שהנחיל פפ לקבוצה. הקבוצה החזיקה מעמד 75 דקות ואז קרסה בדקות הסיום, כשגם כאן, פפ לא מגיב עם חילופים נכונים בזמן. למרות שבאיירן קרסה רק בדקות הסיום, הקבוצה שוב נראתה לא כמו עצמה ושיחקה באופן שלא תאם את המשחק שלה לאורך כל העונה. בגומלין, לא הייתה לקבוצה כל יכולת להגיב.
בעונתו האחרונה בבאיירן, פפ דרס את הליגה, אך שוב נתקל ביריבה ספרדית בחצי הגמר. גם באותה שנה מזל מול יובנטוס (גול בדקה ה-90 של מולר) והגרלה קלה ברבע הגמר, בדמות בנפיקה, עזרו לפפ להגיע לחצי הגמר. פפ היה אמור לנצח את אתלטיקו מדריד, לפחות על הנייר, אך ההרכבים המוזרים הכו בפעם המי-זוכר כמה.
רוברט לבנדובסקי ופיליפ לאם הגיעו פצועים. הפולני שיחק, אך לאם הוחלף בראפיניה. חאבי מרטינז, שסבל מפציעות רבות בעידן פפ, סופסל לטובת חואן ברנט – במהלך הזוי שהסיט את אלאבה לעמדת הבלם. תומאס מולר ופרנק ריברי סופסלו גם כן, ופפ פתח עם רנאטו סאנצ'ז באחד המהלכים ההזויים ביותר שהיו זכורים אי פעם. גם כאן, באיירן נראתה עלובה ואומללה באופן יוצא דופן. בגומלין באיירן ניצחה 1-2, במשחק הטוב ביותר שלה בחצי גמר של עידן פפ – מה שהעצים עוד יותר את הכשלון וההרכב ההזוי מהמשחק הראשון.
בשורה התחתונה – פפ גווארדיולה לא הצליח לנצח אף קבוצה שווה ברמתה לבאיירן מינכן (אפשר חצי להחשיב את יובנטוס דאז) ופעם אחר פעם, הושפל מול הספרדיות בחצי הגמר.
פנינו למנצ'סטר. נדלג על העונה הראשונה בה פפ כשל באופן קולוסאלי בכל המסגרות ונגיע אל השנייה. גווארדיולה בזבז סכום עתק של כמעט 300 מיליון פאונד וקיבל אשראי בלתי מוגבל מהבעלים. סיטי דורסת את הליגה האנגלית בקלילות, אך כפי שהסתבר לנו בדיעבד, האנגליות לא עשו חיל באירופה כששלוש מהן הודחו בשלב שמינית גמר האלופות.
פפ דרס בקלילות את באזל בשמינית הגמר וגם ההפסד בגומלין לא היה אמור להדליק נורה אדומה. הגרלת רבע הגמר זימנה לפפ את ליברפול – קבוצה חלשה מהספרדיות שהדיחו את באיירן שלו, אך למען ההוגנות גם סיטי חלשה יותר מבאיירן של אז (גם אם במעט).
כמו עם לבנדובסקי, גם כאן, החלוץ המוביל של פפ הגיע פצוע לרגע החשוב ביותר שלו העונה. כמו עם באיירן, גם כאן פפ החליט ברגע האחרון לעשות שינויים מוזרים בהרכב – ראחים סטרלינג, אחד ממצטייני העונה, סופסל לטובת אילקאי גנדואן שהיה פצוע בשלבים רבים של העונה. בנוסף, מריק לאפורט, בלם הרכש החדש, תופקד משום מה כמגן שמאלי ופביאן דלף, ששיחק בעמדה זו רוב העונה, סופסל.
גם כאן, בדומה למקרה באיירן, סיטי שדרסה את הליגה לכל אורך העונה נראתה עלובה. זאת לא הייתה ליברפול שהייתה כל-כך טובה, כמו סיטי שהייתה מבוהלת באופן יוצא דופן. נראה היה שאם חניכיו של קלופ היו רוצים בכך, הם היו נותנים 5 או 6 חתיכות לסיטיזנס.
רבים מחשיבים את פפ גוואדיולה למאמן הטוב בעולם. פפ הפך את ברצלונה לקבוצה קסומה וגרם לרבים להתאהב בכדורגל. באיירן של פפ דרסה גם היא את הליגה, אבל בבאיירן וגם בברצלונה, יש מערכת משומנת שמבטיחה המשכיות של המועדונים הנהדרים האלה. באיירן וברצלונה היו אימפריות מלאות הישגים לפני פפ ויהיו ככה גם אחרי פפ. בברצלונה פפ זכה לכדורגלן הטוב בעולם, מסי, יחד עם דור נדיר של שחקנים ספרדים ובבאיירן הוא קיבל קבוצה בנוייה. גם בסיטי הוא קיבל אשראי בלתי מוגבל. גווארדיולה מקבל שכר גבוה, אסטרונומי. בסכומים שהוא מקבל ובקבוצות שאימן, אליפות היא הכרח. הוא הגיע בשביל להביא את ליגת האלופות – ובזה הוא כשל, שוב.
*****
בפסקה האחרונה, אבקש להתייחס להשוואה בין פפ לז'וזה מוריניו.
רבים טוענים שמוריניו גם נכשל עם תקציב עתק ביונייטד. הדברים האלה נכונים, אך מוריניו, בניגוד לפפ, הצליח להצמיח קבוצות יש מאין (פורטו ואינטר) ובעזרת רכש נכון לזכות בליגת האלופות פעמיים – עם קבוצות שלא היו פייבוריטיות.
המיוחד נחלש ובשנים האחרונות הוא מדשדש, אך בשביל להגיע לליגה שלו, גווארדיולה יהיה חייב לצאת מאזור הנוחות – שם הוא יימדד באמת.
