בוקה ג'וניורס זכתה בשבוע שעבר באליפות ה-33 בתולדותיה ובצדק, לאחר שהיתה הקבוצה הטובה ביותר לאורך העונה. זוהי האליפות השניה ברציפות של הקבוצה בכחול-צהוב שגם נלחמת על התואר החשוב ביבשת, הקופה ליברטאדורס, ולאוהדים כבר יש אליל חדש לסגוד לו: וילמר באריוס הקולומביאני.
עבור מרבית האוהדים, אם לא כולם, הקשר האחורי בן ה-24 היה בין המצטיינים והמפתחות העיקריים לתואר שהושג. דוגמא מצויינת היתה לפני חודשיים, כשבוקה אירחה את טיגרה למשחק צמרת חשוב. התוצאה היתה 1-1 ובוקה יצאה להתקפה אחרונה, שהגנת טיגרה בלמה. ואז הגיע באריוס, ניער שני מגינים ושלח כדור מדוד לכיוונו של אבילה, שהעביר מסירת רוחב לגול ניצחון של חארה, שהכין את הקרקע לאליפות הזו. ההקרבה והנחישות של באריוס במהלך הזה, כמו גם לאורך העונה כולה, קנו לו לא מעט מעריצים ולא רק של בוקה.
למרות השבחים והאהבה הרבה שהוא מקבל, השנה לא נפתחה בצורה טובה עבור באריוס ולא בהיבט המקצועי. כאשר הליגה חזרה מהפגרה לקראת חודש ינואר, מצא עצמו באריוס יחד עם בן ארצו וחברו לקבוצה, אדווין קארדונה, במרכזה של פרשה גדולה בה שתי נשים טענו שהשניים התעללו בהן מינית. חקירה נפתחה מיד והשניים הושעו זמנית מסגל הקבוצה ע"י המאמן בארוס-שלוטו עד לפיענוח המקרה, אבל כך או כך התדמית שלהם נפגעה והם חטפו ביקורות מכל כיוון, כולל האוהדים. בסופו של דבר ההאשמות נגדם בוטלו שכן הגרסאות של הנשים הוטלו בספק והשחקנים חזרו לסגל כשהקבוצה עצמה לא שיחקה טוב באותו הזמן.
באריוס נכנס לתפקיד הקשר האחורי בנסיבות לא משמחות, פציעתו הקשה של פרננדו גאגו, אבל נכנס מהר מאוד לנעליו וניצל עד תום את היעדרותו של האחרון. גם סבסטיאן פרס, קולומביאני נוסף של בוקה שמשחק כמעט באותו התפקיד, התקשה לתפוס מקום בהרכב עקב פציעה וכך מצא עצמו באריוס עם קרדיט בלתי מוגבל מבארוס-שלוטו ולא איכזב אותו. הוא היה השחקן המצטיין של בוקה בחלק לא קטן של המשחקים ושיחק עם המון נחישות והקרבה, מסירות מדוייקות ושבירת התקפות היריב, בדיוק כמו שהוא יודע. השבחים מהתקשורת והאוהדים הגיעו במהרה והמשחק מול טיגרה רק העצים אותם עוד יותר.
באריוס נולד באוקטובר 1993 בעיר קרטאחנה שבצפון קולומביה. השכונה בה גדל, 'לה קנדלריה', היא אחת השכונות העניות והמסוכנות במדינה. "היה מאוד מסוכן לגדול שם", סיפר באריוס באחד הראיונות. "היו שם המון אלימות, סמים ופשע, כשאפילו מונית אי אפשר היה לקחת לשם. אף נהג לא הסכים להכנס לשכונה, אלא רק לנסוע מסביב". לאור המצב הקשה, באריוס החליט שהוא רוצה להתמקד בכדורגל, על מנת שיעזור לו לצאת מהשכונה. בזמן שהוא התאמן ועבד קשה, רוב חבריו פנו לכיוון ההפוך. חלקם פנו לסמים, אחרים ישבו בכלא ורק לחלק קטן מהם היו עבודות הגונות. "כדי להגיע לאימונים, הייתי צריך להרוויח כסף בשביל הנסיעות והייתי מוכר גלידות ומיצים. אחרת הייתי נאלץ ללכת ברגל עד המגרש", סיפר באריוס.
הוא החל את דרכו בגיל 12 בביה"ס לכדורגל שנקרא 'הציקלונים של קרטאחנה'. בגיל 16 גילה אותו אחד הסקאוטים של קבוצת דפורטס טולימה מהליגה הבכירה והחליט להביא אותו לקבוצת הנוער. באריוס שיחק שם שלוש שנים ועזר לה לזכות באליפות עד גיל 20. בגיל 19 ערך את הופעת הבכורה בהרכב של הקבוצה הבוגרת, משחק אותו דווקא ירצה לשכוח. טולימה שיחקה מול בויקה צ'יקו, הובסה 0-3 ובאריוס עצמו הורחק בדקה ה-76. "זו בהחלט לא היתה הבכורה לה קיוויתי, אבל לאחר המשחק המשכתי לקבל את הביטחון מהמאמן שלי שנתן לי גם לשחק בקופה ליברטאדורס ושם הגיעה הפריצה שלי", סיפר באריוס. ב-2014 הוביל את טולימה לזכייה בגביע הקולומביאני, תוארה השני בהיסטוריה בסך הכל והפך לשחקנה המצטיין. שנה מאוחר יותר כבר נבחר לקשר המצטיין של הליגה הקולומביאנית והיה זה עניין של זמן עד שיתחיל לקבל הצעות מחוץ למדינה.
על אף שקושר תחילה לקבוצות בכירות בקולומביה כמו אתלטיקו נאסיונאל ואתלטיקו ג'וניור, היתה זו בסופו של דבר אחת מענקיות היבשת, בוקה ג'וניורס, ששמה עליו את שלושת מיליוני הדולרים שדרשה טולימה. מאחר ולפניו היה את גאגו בהרכב, באריוס עשה מה שעשה מאז שהיה ילד, המשיך לעבוד קשה ולעשות את הכי טוב שיכול היה בכל פעם כששיחק. הוא הפך להיות אחד מהשחקנים היציבים ביותר בקבוצה ולאחר שהשלים את המטרה הראשונית, התבססות בהרכב הראשון של הקבוצה, הוא מכוון כעת למטרה העיקרית, להוביל את בוקה לזכייה בליברטאדורס לראשונה מאז 2007.
אם עד עתה סיפרתי לכם על קריירת המועדונים של באריוס, הרי שבמקביל החל גם לקבל זימונים לנבחרת קולומביה. הזימון הרשמי הראשון היה בעצם לנבחרת עד גיל 23 ששיחקה באולימפיאדה בריו. קולומביה הודחה ברבע הגמר ובאריוס שיחק בכל ארבעת המשחקים. שבועיים מאוחר יותר, זומן על ידי חוסה פקרמן לסגל הנבחרת הבוגרת. בסך הכל שיחק שבעה משחקים במסגרת המוקדמות למונדיאל 2018. משחקי הידידות של קולומביה לפני חודשיים מול צרפת ואוסטרליה וכמובן היכולת העונה, יובילו לכך שבאריוס יהיה כמעט בוודאות ברוסיה, אך זה עדיין לא יספיק לו כנראה להיות בהרכב. המקום הזה בד"כ שמור לקרלוס סאנצ'ס מאספניול, שתמיד נותן לפקרמן סיבות להמשיך איתו. מאחר ומדובר על שחקנים שהם כמעט זהים בתפקודם, השחקן שיצוות לצד סאנצ'ס יהיה ככל הנראה בעל אוריינטציה התקפית יותר מאשר באריוס. מצד שני, במידה וסאנצ'ס לא יוכל לשחק מסיבה כזו או אחרת, פקרמן יכול להיות שקט בנוגע לחלק הזה במגרש.
למרות ששיפר את משחקו בצורה ניכרת, לבאריוס יש עדיין נטייה לבצע עבירות לא נחוצות באיזור הרחבה, שעלו לקולומביה כבר בכמה שערים מיותרים. הוא כמובן עדיין צעיר וימשיך להשתפר וכמעט בוודאות יעזוב את בוקה לאחר המונדיאל. אם גם יצליח לתת טורניר טוב, לא מן הנמנע שאפילו נראה את הנער מ'לה קנדלריה' באחת מקבוצות העילית באירופה.
"אם אתה באמת רוצה, אתה תעשה את זה". זה היה המוטו של באריוס שהציל את חייו ועכשיו השמיים הם הגבול עבורו.
