כמו רוב בני גילנו, יש לנו בעיה עם מחויבות, בעיקר עם מחויבות לכתוב פינות קבועות שמנתחות משחקים שאינם של קבוצתנו האהובה והירוקה (לא כפ"ס, השנייה). לכן, כשאחד מאיתנו קבע פגישה לשמונה בערב, ושכח לגמרי שעליו לצפות במשחק המרכזי, התחוללה מהומה גדולה, בעיקר כאשר ניסה להסביר לזוגתו שתחיה איך לעשות פאוס (או פוסית, כמו שהיינו אומרים בשכונה) בממיר החדש של סלקום. בסופו של דבר, למרות הקשיים, עמד במחויבות והחל צופה במשחק בעיכוב, כ-32 דקות לאחר שריקת הפתיחה. אחרי חצי דקה בערך, החלו העיכובים ובזבוזי הזמן, לא של אחת הקבוצות, אלא בזבוזי הזמן שמהווים חלק מהמשחק פה. באנגליה יש הרמות, בספרד הנעת כדור ובאיטליה קרבות אימתניים בין קשרים אחוריים. בישראל – גלילים מתעופפים, דיבורים, והרבה הרבה כלום. לכן, כבחור טכנולוגי שאינו ייתן לבזבוזי זמן לבזבז לו את הזמן, החל מריץ את כל הקטעים שבהם לא היה משחק. הוא לא העביר את הקטעים האינסופיים בהם מתמסרים ביניהם הבלמים, אפילו לא את אלה שהשוער מסמן לכולם להצטופף לכיוון האמצע שנייה לפני שהוא בועט בכלל לאגף. את כל אלה הוא דווקא ראה. למרות זאת, אתם יודעים כמה זמן לקח לו להדביק את הפער מהשידור החי? פחות מעשרים דקות של משחק נטו והופ – הוא ממתין עם כולם בהפסקת המחצית, ופה מתחיל ונגמר הסיפור של:
"היריבות הכי גדולה של הכדורגל הישראלי", כך לפחות הגדיר אותה ערוץ הספורט בקדימון למשחק, והיינו מסכימים לחלוטין, לו היינו בשנת 1997. איך בדיוק היריבות הזו באה לידי ביטוי היום? אם פעם זה היה הימין (בית"ר, או מח"ל) נגד השמאל (המערך, או העבודה), או סתם אליפות שנגזלה מהפועל תל אביב בשיתוף פעולה בין הבית"רים להפועל אחרת מבית שאן, או פשוט משחק בין שתי קבוצות מעולות מצמרת הכדורגל הישראלי – היום זה ממש לא שם. היריבות הזו לא קיימת, לפחות לא ברמה שהורגלנו אליה, ודאי שאיננה הכי גדולה בכדורגל הישראלי, בעיקר כי אם יש דבר שהקבוצות הללו מצליחות לייצר בשנים האחרונות, במקום כדורגל, זו אדישות. מי שלא היה אדיש, הם דווקא Credit to Hapoel Tel Aviv FC – מועדון הכדורגל הפועל תל אביב Facebook Page
אוהדי בית"ר ירושלים, שמילאו 66% מהיציעים שהוקצו להם, מה שצריך לגרום לכולכם להעריך את מה שעושים אוהדי מכבי חיפה כבר למעלה משנתיים וממש ממש לא להעריך את מה שעושים (או לא עושים) מי שמנסה (או שלא מנסה) לגרום לאוהדי בית"ר ירושלים לבוא ולבקר בביתם החביב.
אומרים על אוהדי מכבי חיפה שהם אוהדי איצטדיון, שלולא סמי עופר (או אבי רן, תלוי את מי שואלים) היו נשארים בחורים מהם יצאו. לעומת זאת, שכחו שיש איצטדיון מפואר גם בירושלים, עם קיבולת גדולה יותר, שהפעם היחידה בשנים האחרונות שהיה מלא מפה לפה היה דווקא שהקבוצה הביתית לא שיחקה בו, מה שצריך לגרום לכל המעורבים, בדגש על עיריית ירושלים, לחשוב טוב טוב מה עושים כדי לוודא שכל שבועיים האיצטדיון הנהדר הזה יהיה מלא, בניגוד ל:
בטן המלאה שיש לנו על ההתנהלות של הפועל תל אביב. אם תרצו להיכנס לאווירה, תקשיבו טוב לפודקאסט הקודם לפני שתתחילו לקרוא את הנקודה הזו, בעיקר כי אין לנו חשק ו/או טעם להיכנס לדבר הכי שקוף – הלנות השכר. הפעם, דווקא נרצה להתמקד בהחלטה הגאונית שלא לפתוח עם שוינפלד, וזאת למרות (ואולי זה גם מה שגורם לנו להרגיש נוח עם הביקורת), שההרכב של הפועל היה בכלל לא רע וחסרונו של שוינפלד לא הורגש. הבעיה עם ההחלטה הזו היא שהיא לא הייתה החלטה של מאמן, אלא החלטה של הנהלה חצופה וחסרת יכולת, שלא יכולה לעשות את הדבר המינימאלי שהנהלה צריכה לעשות (You had one job!) והיא לדאוג שהמערכת תתנהל ושהכסף יזרום. אתם יודעים מה? גם לזה אנחנו לא מצפים, אלא מצפים שלא יקנו בכסף שאין להם. אז אם נתמקד רגע בהנהלה הזאת, וננסה להבין את מקור ההחלטה שלה, נגיע למסקנה המתבקשת – עובד שמתעקש על שכרו, אין לו מקום בהפועל תל אביב. לא רק שאין לו מקום, גם נדאג להשפיל אותו ולזרוק אותו החוצה מהאסיפה הטקטית (כי הרי ידוע שהוא מעביר מידע בלייב לרן בן שמעון) ואולי גם יהיה לנו מזל שיביא לנו צלם שידאג לתעד את הרגע הכי מביך של הפועל תל אביב בשנים האחרונות, לדעתנו (ובטור הזה, דעתנו היא זו שחשובה, מואה אה אה אה אה), אירוע כזה היה גורם (ובצדק) לעובדים לצאת לרחובות בכל מקום אחר. אגב מקום אחר,
למה מציבים את קלטינס בכל משחק במקום אחר? אל תאמינו למה ששמעתם בשידור – קלטינס יודע לשחק בלם, שיחק בלם בנוער ואפילו גם בבוגרים, ואפילו יריבו הגדול על תואר תגלית העונה שעברה, נטע לביא, עשה את אותו המעבר. כולם משווים בימים האחרונים בין מה שלביא עושה השנה לקלטינס, ובצדק, אבל ברמה המערכתית, צריך להסתכל בעיקר על מה שבן שמעון עושה השנה לעומת מולנסטיין. לביא יודע כבר היום שבמשחק הבא יהיה קשר אחורי, הוא מכיר את מי שלימינו, שמאלו ואיך להניח את הכדור למוסה באגף. חוסר היציבות בהרכב של בית"ר והשינויים התכופים במערך ובעיקר ב-11 מקשים על שחקן צעיר להתפתח, בניגוד למה שעשו שם בשנים האחרונות עם אזולאי, דסה ואצילי. היציבות הזו לא פוגעת רק בקלטינס, אלא בקבוצה כולה, שנראית שמתקשה להבין את מאמנה, ובכלל
נראה שבן שמעון מקפיד לקבל החלטות הזויות מדי כמה מחזורים. כשראינו את ההרכב של בית"ר, שנינו נזכרנו ב4-0 של מכבי חיפה על מכבי פתח תקווה בשנה שעברה. למה? כי לשני המשחקים, קבוצות של בן שמעון הגיעו באותה סיטואציה – כ-א-ו-ס! ומה בן שמעון עשה? פתח במערך שנוגד לחלוטין את שיטת המשחק שהנחיל לקבוצה במשך תקופה ארוכה. אם במקרה של פתח תקווה ניסה לראשונה לעבור לשני בלמים, במקרה של בית"ר החליט להוציא את שני עוגני הכישור, להעביר אחד להגנה ואחד לספסל, במה שלא רק מנוגד לתפישת המשחק של הקבוצה, אלא לזו של בן שמעון כמאמן. בכלל, נראה שרן בן שמעון, שתרם לא מעט לייבוא המונח "שיטת משחק" לכדורגל הישראלי, כלומר, יציקת תוכן למערך שמעלה המאמן, כפי שעשה בצורה מדהימה באליפות הכי מדהימה שנראתה בארץ הקודש בשנים האחרונות (עם כל הכבוד לסוללת הכוכבים של באר שבע), מצליח ליצור שיטת משחק כזו בקבוצות אליהן הוא מגיע, אבל מסיבה לא ברורה (שבץ?), בעוד שמצפה (כך אנו מניחים לפחות) משחקנים לעקוב וליישם בעקביות, מתקשה לעשות זאת בעצמו. אגב עקביות,
זה כנראה הדבר הכי פחות מחמיא שאפשר להגיד על הסגל של בית"ר – שהוא עקבי. כל השחקנים שם עושים בדיוק מה שאתה מצפה מהם – רואדה מחלץ, שכטר רץ כמו שחקן בפיפ"א שתקוע על האצה, אייבינדר הולך מקצת ימינה לקצת שמאלה ומעביר כדורים לאגפים או החוצה, והכל פשוט נראה אותו דבר. העקביות הזאת לא יכולה לעבוד בקבוצה עם יומרות צמרת, והיעדרותו של שחקן יצירתי, שיעשה את מה שלא ניתן היה לראות בווידאו של המשחק הקודם, זועקת לשמיים. היה שחקן כזה עד לא מזמן – אצילי – וזו אולי הסיבה שבית"ר רודפת אחרי יצחקי, השחקן הכי יצירתי שיש לליגה הזו להציע היום (וסמל בית"רי שיצעק יאללה בית"ר ויתכוון לזה, כמה כאלה יש להם בסגל היום?). אחד שדווקא כן הראה ניצוצות הוא בריהון, שנכנס והצליח להפתיע בכמה מהלכים שעשויים להעיד על עתיד מבטיח. בצד האדום ראינו הבטחה אחרת שאיננה:
בן רייכרט, שהוא הכל למעט הבטחה, צריך להסתכל על חברו לסגל אלטמן ולראות איך אתה יכול לנצל את המצב ולהיות כוכב, גם אם אתה לא שווה מיליון אירו. בכלל, מתחילת העונה, נראה שאלטמן הוא הדבר היחיד שיש להפועל תל אביב להציע, והילד לוקח את הזדמנות הפז שנקרתה בדרכו לאחר שעשה את אותו מסלול של בן רייכרט (מצהוב לאדום), והופך להיות המנהיג האמיתי של הפועל תל אביב על הדשא. יחד עם זאת, לפני שאוהדי הפועל תל אביב יתחילו להכתיר אותו כמושיע, היהלום שבכתר, האיש שיגרום להם לשכוח את שוינפלד, תחושתנו היא שאלו בדיוק הדברים שיגרמו לכך שהם יאלצו להיפרד ממנו, אולי אפילו בקרוב. עם מה הם יישארו? Credit to Hapoel Tel Aviv FC – מועדון הכדורגל הפועל תל אביב Facebook Page
חן עזרא, שעם יד על הלב, עד שנכנס שכחנו שהוא משחק בהפועל תל אביב. מרגע שנכנס, נזכרנו למה אנחנו מודים על כך שהוא לא משחק במכבי חיפה. כבר מספר פעמים הפנינו שחקנים שהם הבטחות להסתכל על הטעויות של חבריהם לסגל, ועזרא בהחלט נמנה על אותם חברים. היהלום הנוצץ של נתניה, שנסק והגיע למדים הירוקים, נמצא בירידה מתמדת, בעיקר בגלל שהוא מתקרב לגיל שהטעיות הגוף והמהירות שלו לא יספיקו גם לקבוצות דרג הביניים של הכדורגל הישראלי, וחבל. חבל, בעיקר כי לסגל של הפועל תל אביב אין הרבה שחקנים כמוהו כאשר הוא במיטבו, והוא במיטבו בפחות מחמישים אחוזים מהמשחקים בהם הוא משחק (ונתנו פה פרגון של הלייף), וכל עוד זה יימשך, הוא ימשיך לצפות מהספסל בזמן שעוד פליט חיפאי, זגורי, ושובשיץ' (הזר הכי טוב שיש להפועל להציע היום) משתפים פעולה בצד שמאל. ומי נמצא בצד ימין?
עופר ורטה. טוב, להגיד שהוא נמצא שם זה תיאור מדויק של מה שהוא עושה, הוא פשוט נמצא שם. אה, והוא עושה הצגות ונופל לקרקע כדי להוציא כרטיס אדום אחרי כמה שניות של משחק (כן, הרי ידוע ששופטים נוהגים להוציא כרטיסים אדומים בדקה הראשונה) וכמובן – היה לו את הזכות לצפות בשער הוירטואוזי משהו של שכטר מהשורה הראשונה, אחרי שמנע בגופו את הנבדל. אחרי הפורפרה שעשה ממנו מוגרבי במשחק מול מכבי חיפה במחזור הראשון (+ היכולת הלא משכנעת של מוגרבי במשחקים אחרים, מול מגנים אחרים), אנחנו רואים אותו כחוליה החלשה ביותר היום בקבוצה של גיא לוזון, אולי למעט גיא לוזון, שגם אם מצליח בשיחות מוטיבציה להוציא יותר מהשחקנים שעומדים לרשותו, אנחנו, כחובבי כדורגל אובייקטיביים, לא מסוגלים לקחת כלום מהמערך נטול התחכום שהעלה, שהוכיח (שוב), שיש שלוש קבוצות בליגה עם מאמנים שהתאימו את עצמם לסטנדרטים החדשים של הספורט הנפלא הזה, ו-11 קבוצות שבאמת משחקות כמו בשכונה (ואם הן רוצות לעשות את זה טוב, שלפחות יקראו את הטורים של גל ). באותו הקשר, מי שדווקא עושה כבוד למקצוע הזה הוא:
ערוץ הספורט, שמי שהחזיק את כל המשחק המשמים הזה והגיע עד למהדורת חדשות הספורט, הצליח למצוא דיון ענייני לגבי המערך של בית"ר, על למה נראו בצורה אחת בעשרים הדקות הראשונות ובצורה אחרת מרגע שקלאודימיר נכנס. אנחנו תמיד נרצה יותר, אבל כיף לראות שאחרי שהמנהלת מספרת לנו את סיפור המשחק במספרים, ערוץ הספורט מנסה לתרום גם את שני הסנט (או שתי האגורות) שלו, בדרך לשפר את השיח סביב הכדורגל, ואולי גם את התחום עצמו בסופו של דבר. רק הערה אחת לערוץ הספורט בהקשר זה – תכניסו את זה לשידור המשחק, לא כולנו נשארים עד למהדורה, בכל זאת מדובר במשחק שמשחקים בו רק 20 דקות נטו במחצית. Credit to Hapoel Tel Aviv FC – מועדון הכדורגל הפועל תל אביב Facebook Page
תגובה אחת
אזכור מופיע גם ב 11 סיבות שהשבוע לא יהיו 11 נקודות - הזווית