כן, זה אנחנו, אלה שניבאו שמכבי חיפה תסיים כסגנית של עונת 2016/17. אז מה חשבתם? שכישלון אחד יגרום לנו לפרוש? שנשבור את הכלים? נפרק הכל? מה אנחנו, מכבי חיפה? בדיוק להיפך. אנחנו אלה שמבינים שאם מכבי חיפה רוצה להצליח כבר העונה, היא צריכה להיפטר מההרגלים האלה, לנסות שוב ושוב ושוב, לבנות את הבסיס, לשפר עוד קצת ועוד קצת, לסיים כשלישית, שנייה ואז אולי גם ראשונה.

מה עשתה מכבי חיפה בשנה שעברה כולנו יודעים. ניפחה את הבלון עוד ועוד ועוד, עד שכרגיל, פוצצה אותו בפרצופם של האוהדים הנאמנים ולמודי האכזבות, שגם הם הופתעו מהמקום השישי. אפילו נקודת אור אחת לא נמצאה בשנה שעברה, לא ברמה הקבוצתית, לא ברמת השחקן, ולעזאזל, אפילו לא ברמת המועדון. כמדי שנה, הקבוצה הגיעה לקיץ עם כלום ושום דבר לבנות עליו לשנה הבאה. אה סליחה, שכחנו, לא רק שלא היה על מה לבנות, הקבוצה נותרה עם לא מעט גיבנות – סגל שחקנים נוסף שיכול להקים קבוצה חדשה בשם מ"מ (מנודי מכבי) חיפה, חוסר אמונה הולך וגדל ביכולתה לצאת מהמשבר המתמשך וכמובן – גיא לוזון.

ההחתמה הראשונה של הקבוצה לעונה זו הייתה גם המשמעותית והחשובה ביותר. לא, לא אלברמן, אלא דווקא ערן שאדו. מודים, אנו לא יודעים הרבה על יכולתו של כבוד מאמן הכושר שאדו, אבל יש בכך כדי להעיד על הבנה מסוימת של המועדון שהבעיה הרבה יותר משמעותית ממאמן, או שחקנים, וגם ברמת הכושר והפיזיות של השחקנים פתחו הקבוצות האחרות פער. אם מכבי חיפה של לפני שנתיים הייתה מפסידה את המשחק כבר בתחילתו, מכבי חיפה של השנה שעברה שפכה לאגר בסביבות הדקה ה-60, באופן שחיסל את סיכוייה לחזור מפיגור, לשבור שיוויון או חלילה לא לספוג.

שאדו טוב שווה למכבי חיפה עוד כמה משחקים השנה לעומת השנה שעברה, אז כבר עלינו מקום אחד מהשישי לחמישי.

אז מה באמת עם אלברמן? במחשבה ראשונה, החתמה בעייתית. שחקן שמגיע אחרי עונת שפל, על הראש של שחקן בית עם פוטנציאל שסבל מעונה עם יותר מדי עליות וירידות (בעיקר בין ההרכב לספסל, אבל גם בהוראות מהמאמן שפגעו ביתרונות שלו) ואם כל זה לא מספיק – מינויו של אלברמן לקפטן בפועל (כי נראה לכם שלקינן יש סיכוי לשחק?), למי ששכח – עד לא מזמן הקפטן של היריבה השנואה מתל אביב.

למרות זאת, אלברמן נכנס למשבצת שהאחרון שמילא היה מספר 20 ירוק – המבוגר האחראי. כבר שנים שמכבי חיפה היא מועדון במאניה-דיפרסיה, מנצחים את אשקלון – רצים לאליפות, מוציאים תיקו מול בני יהודה – מתכננים את מאבקי הירידה ושלא נדבר על מקרה בו השחקנים לא מודים לקהל, שמהווה סיבה לגיטימית לשרוף ת'מועדון. מישהו צריך הסביר למועדון הזה שעונה היא 36 משחקים שבכל אחד מהם מקבלים בין 0 ל-3 נקודות, לא יותר ולא פחות. עדיף שהמישהו הזה יהיה מישהו שעבר תהילות ואכזבות, אליפויות ומשברים ועדיין יוכל לוותר על האגו שלו ואפילו לקחת אחריות על יכולת ירודה של הקבוצה כולה.

תפקידו של אלברמן במכבי חיפה הוא להכניס את השפיות הזו שאבדה כבר מזמן, שפיות ששווה למועדון עוד כמה משחקים, שיכולים להעלות אותו מהמקום החמישי עד לרביעי.

ומההחתמות המשמעותיות להחתמה, ככל הנראה, המפתיעה ביותר – רמי פאקינג גרשון. יש שאומרים שהוא הבלם הישראלי הטוב ביותר היום, אבל נדמה שהוא בעיקר סימן השאלה הגדול ביותר. גרשון, שלא שיחק בליגת העל מעולם (!), הוא חידה גם למי שעוקב אחר הכדורגל הישראלי באדיקות ושאינו עונה לשם דודו דהאן, ולא – משחקי הנבחרת שלו אינם מהווים אינדיקציה לכלום. ועדיין, רמי גרשון כנראה טוב יותר מהבלמים הישראלים האחרים (כן, ג'ורדי, אנחנו מדברים אליך) ומבחינת שאר הקבוצות הגדולות של הכדורגל הישראלי זה פשוט פשע (כן, ג'ורדי, אל תיתמם) שלא חשבו עליו כאופציה עד לפני שמכבי חיפה נכנסה לתמונה. העובדה שמכבי חיפה הצליחה להגיע לשחקן שנדמה היה שלא יבזבז את זמנו בארץ הקודש, או בכלל חשבה על האפשרות הזו, מרשימה בפני עצמה ועוד לפני החתמתו הצפויה של בוזגלו, מהווה חותמת לעונת מלפפונים אדירה של הירוקים. גרשון, בהנחה שהוא יותר טוב מטיבי וצדק מודל 2017/18, יחד עם דוס סנטוס, שהיווה תקדים בכך שמכבי חיפה מביאה שחקן בשיאו ולא פוטנציאל או שחקן בגרף ירידה, עשויים ואמורים ליצור מרכז הגנה מרשים מאד, לא פחות מרשים מיריבותיהם מתל אביב או מבאר שבע (טוב, נו, כשוויטור פצוע).

מרכז ההגנה הזה שווה למכבי חיפה כמה שערים פחות, כמה הפסדים פחות, ומעלה אותה הישר למקום השלישי.

מרבית הבדיחות ביציעי סמי עופר בשנה שעברה היו בנוגע להצבות הלא ברורות של שחקנים, ובראשם, סמל קיץ 2016, הלא הוא רועי קהת. קהת שיחק בכל עמדה במגרש למעט העמדה שלו – השחקן החופשי, זה שעושה מה שבא לו ומביא את החוכמה והערמומיות שלו לידי ביטוי. הרבה יותר קשה להיות ערמומי כשאתה שחקן קו, שכולם רק מחכים שהמגן ימסור לו, או לחילופין, משחק ליד הקשר האחורי ומתחיל את ההתקפות, מחכה שאיזה שחקן יעשה תנועה שאף אחד לא ציפה לה, אך אותו שחקן לא מגיע כי הוא – אתה. הסיבות לשיבוצים הלא ברורים של קהת היו רבות, אבל בעיקר נבעו מקרדיט בלתי נגמר שניתן לגילי ורמוט. אז נדמה שהשנה, בניגוד לעבר, לוזון הולך עם קהת עד הסוף. כמו בסרט הוליוודי, נכנס לחדר ההלבשה ורושם את שמותיהם של עשרה שחקנים על הלוח, כי ברור לכולם שהשחקן ה-11 יעשה מה שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה, רק שיוביל אותם לניצחון. במכבי חיפה של השנה, זה צריך וצפוי להיות רועי קהת, בעונה שבה הוא צריך להחליט האם הוא שחקן עם פונציאל או כוכב ליגת העל (לפחות עד ינואר).

קהת חופשי הוא קהת טוב, קהת טוב זה התקפה זורמת ותכליתית, ששווה למכבי חיפה עוד כמה שערים שכל כך חסרו לה בעונה השחונה כל כך, שערים שיובילו אותה עד למקום השני. 

אם אנחנו כל כך אופטימיים, אם הסגל כל כך איכותי, אז למה לא מקום ראשון? שתי סיבות מרכזיות – גיא לוזון, שעם כל הכבוד, עם כל הסגל המרשים שבנה והנקודות הבאמת בעייתיות שנראה ופתר בסגל שקיבל לידיו בשנה שעברה, עדיין לא הוכיח את יכולותיו הטקטיות ופעמים רבות, בעיקר בשנה שעברה, נראה שבעיקר הפריע לחניכיו לעשות את המעט שעוד הצליחו לעשות בתקופתו של קודמו. הדבר השני הוא חוסר ההבנה של מכבי חיפה, אולי חוסר ההכרה שלה, בכך שהיא לא באמת יכולה לסמוך על דמארי, שבילה יותר זמן במרפאות מאשר במתחם האימונים. אם מכבי חיפה רוצה לעלות מדרגה, רוצה לשחק בליגה של מכבי תל אביב והפועל באר שבע, היא צריכה חלוץ והיא צריכה אותו מהר, עוד לפני שתתחיל עונת הרחצה של נובמבר.

אז האם מכבי חיפה תסיים את העונה במקום השני? האמת, זה לא כל כך מעניין. כי למרות הסגל המרשים, למרות שלל המלל המרשים (לדעתנו) שהבאנו כאן מעלה, למכבי חיפה צריכה להיות מטרה אחת – לשמור על מרבית הסגל לעונה הבאה. לא מתוך חוסר ברירה, לא בגלל תקציב שכר שחקנים בשמיים, אלא כדי להמשיך תהליך (כן, גם אנחנו שונאים את המילה הזו) שהיא מתחילה השנה, כדי להניח יסודות שיאפשרו לה, סוף סוף, להתחיל עונה שהיא יודעת מה היא מקבלת מחלק גדול מהסגל, כאשר החיזוקים באים בעיקר כדי לשפר נקודות שהתעוררו בעונה שלפני.

תצליח או לא, נחכה ונראה. מה שכן, במכבי חיפה כמו במכבי חיפה, בטוח שיהיה מעניין.