עוד לפני שהגעתי לברלין ידעתי שאין סיכוי שאני מפספס צפייה במשחקי הכדורגל בעיר. תכננתי מראש מתי ולאיזה משחקים אני הולך, אך אם לומר את האמת, לא ידעתי כל כך למה אני נכנס כשהחלטתי שאני הולך למשחק של אוניון ברלין, הקבוצה השנייה בטיבה בעיר אחרי הרטה שכולם מכירים. את השם אוניון ברלין כמובן שהכרתי בתור אוהד מושבע של הליגה הגרמנית, אבל לא ידעתי יותר מדי על המועדון ועל מה צפוי לי כשאני מגיע למשחק של הקבוצה הזו.

'ארסטר פוסבאל קלאב אוניון ברלין' הוא מועדון כדורגל שהוקם בעיר ברלין בשנת 1906, בשם 'אף.צה אולימפיה אוברשנוויידה'. בין מלחמות העולם זכה המועדון בכמה אליפויות מקומיות ואף השתתף בקביעות באליפות הארצית וסיים פעם אחת במקום השני לאחר הפסד בגמר להמבורג. לאחר חלוקת ברלין בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה המועדון שינה את שמו מספר פעמים, התפרק, התאחד ועבר עליות ומורדות רבות עד שב-1966 אימץ את שמו הנוכחי. היריבות הגדולה של המועדון הייתה דווקא עם מועדון הכדורגל 'דינמו ברלין', שייצג את ה'שטאזי', המשטרה הגרמנית ואת המעמד הבורגני, בעוד אוניון מייצג את מעמד הפועלים הפשוט. לאחר איחוד גרמניה וברלין ב-1990, המועדון נקלע לקשיים כלכליים ואף שבשנים 1993 ו-1994 סיימה אוניון במקום המוביל לליגה השנייה, היא לא קיבלה אישור לשחק בה מפאת המשבר הכלכלי שהיה במועדון. בשנת 2001 הייתה עונת השיא של המועדון שבה הוא הצליח סוף סוף להעפיל לליגה השנייה ואף הגיע לגמר הגביע הגרמני שם הפסיד 2-0 לשאלקה. עקב סגנות הגביע, אוניון שיחקה במוקדמות הגביע אופ"א והגיעה עד לסיבוב השני שם הודחה. בשנת 2006 אוניון נקלעה לעוד משבר והגיעה עד לליגה הרביעית, אך לאחר הארגון מחדש של הליגה הגרמנית בשנת 2009, אוניון שבה לליגה השנייה ושם היא משחקת עד היום.

כאמור, יצאתי ביום שבת שמשי בברלין לכיוון ה'שטדיון אן דר אלטן פורסטריי' שנמצא בשכונת 'קפניק' במזרח העיר. עליתי על הרכבת במרכז העיר כשאני מוקף בעשרות אוהדים של אוניון, וגם של דויזבורג האורחת וידעתי שלא תהיה לי בעיה למצוא את המגרש. אחרי מספר תחנות ירדנו, אני ועוד מאות אוהדים, בתחנה של שכונת 'קפניק' שנראית שכונה רגועה למדי אך לא כך היה הדבר כי כבר בתוך הרכבת החלו שירי אוהדים וצעקות עידוד לקראת המשחק. בדרך למגרש ראיתי את החנות של אוניון, והיה ברור לי שאני לא מגיע למגרש ללא ציוד מתאים. החנות של אוניון לא פחות ממרשימה, ולא הייתה מביישת חנות של באיירן או של דורטמונד. התרשמתי מהחנות, הצטיידתי בצעיף של הקבוצה והמשכתי ללכת אחרי העדר.

הדרך למגרש עוברת על יד נחל, בשכונת מגורים ובתוך חורשה קטנה, ולבסוף נגלה המגרש הנהדר של הקבוצה. המגרש של אוניון נחנך אומנם בשנת 1920, אבל הוא נראה ברמה טובה מאוד יחסית לגילו המתקדם. הוא אומנם יחסית קטן (21,700 מקומות, מתוכם פחות מ-4,000 הם מקומות ישיבה), אבל נראה שהוא חוויתי ממש כמו מגרש של אחת מהקבוצות הגדולות. הגשתי את הכרטיס שקניתי מבעוד מועד אל הסדרן והוא איחל לי "עבור שלוש נקודות!". השבתי בחיוך ונכנסתי אל תוך מתחם האוהדים של אוניון. חווית אוהדים כזו אני מבטיח לכם שלא תמצאו בהרבה מקומות.

האצטדיון עצמו ממוקם על גבעה, כך שמתחת לגבעה יש מתחם גדול מאוד עם דוכני מזון, משקאות, פריטים של הקבוצה, חנות של אולטראס המועדון ועוד ועוד. החנות הרשמית של המועדון דווקא הייתה קטנה יותר ממה שראיתי קודם לכן, בשונה מרוב הקבוצות שלהן החנות באצטדיון היא הגדולה ביותר, אבל זה לא פגע בחגיגה. לאחר שאכלתי, עליתי אל המקום שלי. כפי שציינתי, רוב המגרש מורכב מיציעי עמידה, כך שאין לך באמת מקום מסומן. הקהל של אוניון הוא לא פחות ממדהים, כולם מניפים את הצעיפים בעליית השחקנים למגרש ושרים את ההמנון של המועדון. אפילו אני קיבלתי צמרמורת, אז אני בטוח שלשחקנים חשוב לתת הכל כשהם משחקים מול קהל שכזה. קריאת האוהדים המרכזית והחשובה ביותר של המועדון היא Eisern Union שמשמעותה, 'איחוד הברזל', קריאה שנתקבעה מאותה תקופה שבה המועדון ייצג את מעמד הפועלים שעסקו לא מעט גם בתחום הברזל והריתוך.

על המשחק עצמו אין לי יותר מדי מה לספר לכם, הוא הסתיים ב-0-0 לא מעניין במיוחד, בעיקר מלא בעבירות ובטעויות שיפוט שגרמו לי להתעצבן כאילו אני אוהד הקבוצה מיום הולדתי. לקבוצה אין יותר מדי שחקנים מוכרים, המוכר שבהם הוא פליקס קרוס, אח של טוני קרוס, קשר נבחרת גרמניה וריאל מדריד, אבל חוץ מזה לא הכרתי באמת שחקנים של הקבוצה. למי שלא מעורה בפרטים, נכון לכתיבת שורות אלה, אוניון ממוקמת במקום ה-11, עם 37 נקודות. ארבע נקודות בלבד מהמקום הרביעי, שלוש נקודות מהמקום ה-16 המוביל לפלייאוף שעלול להוריד אותה לליגה השלישית, לשם המחשה כמה הליגה הזו צמודה.

בשבוע שעבר הייתי במשחק של הרטה, על הנייר משחק שאמור להיות טוב יותר, קבוצה מהליגה הראשונה, מגרש גדול יותר, קהל גדול יותר. אך אני יכול להגיד לכם, אם אתם בברלין, לכו למשחק של אוניון, חווית כדורגל שאני מבטיח שלא תשכחו.