ה-VAR, אוי ה-VAR. לפי הטענות שליוו את הטכנולוגיה עם יציאת הפרמייר ליג לפגרת הנבחרות, עושה רושם שהסיוטים הכי גדולים של חובבי הכדורגל התגשמו: שימוש בטכנולוגיה על מנת להטות החלטות לטובת קבוצות מסויימות ויותר זמן לבדיקת אירועים מאשר זמן כדורגל. אבל מצד שני, עם תחילת השימוש נולדה הבכיינות החדשה: למה השופט לא הולך ל-VAR?

החלק המצחיק הוא שהויכוח נכנס לשיא התאוצה שלו דווקא אחרי המשחק בין ליברפול למנצ'סטר סיטי טרם הפגרה, כשבמוקד נגיעות היד הברורות של טרנט אלכסנדר-ארנולד. כאן ראוי לציין את דבריה של פרשנית סקיי ספורט שאמרה בפשטות: שופטי הטלוויזיה מתערבים רק במקרה של טעות ברורה או תקרית שהשופט לא ראה. בשתי נגיעות היד השופט מייקל אוליבר היה מטרים בודדים מהאירוע, וסימן עם ידיו בצורה הכי ברורה: ראיתי, אין, תמשיכו לשחק. החלטה נכונה או לא זה כבר דיון אחר שהביא גם לתלונה הרשמית של הסיטי על אוליבר.

אחרי שסגרנו את הפינה הזאת, אפשר להתחיל לדבר על ההילה שנוצרה סביב ה-VAR. בעונת הפיילוט בגרמניה הייתה ההצגה הקבועה: קורה משהו במשחק, המשחק עוצר, השופט שם יד על האוזן, מדבר עם שופטי הטלוויזיה, עושה את סימן הריבוע הלא ברור עם היד, רץ למסך, נמצא שם 3 דקות לפחות, חוזר, מסמן ריבוע, מקבל החלטה. נוצרו כל כך הרבה ממים בנושא עד שהדבר נהיה פשוט מגוחך. עד היום כשאני באוטו אני עושה תנועת ריבוע ומקווה שיקפוץ לי מסך שיראה לי אם כיביתי דוד. דווקא בפרמייר ליג וליגת האלופות היישום יחסית יעיל וההחלטות מתקבלות יחסית מהר, מתוך כוונה ברורה למינימום עיכובים במשחק. רק לא לעצבן את האוהדים.

חזרה למציאות. כמו שנכתב לפני תחילת העונה, ה-VAR, בדיוק כמו טכנולוגיית קו השער בזמנו, נכנס על מנת למנוע טעויות שפשוט אי אפשר להשלים איתן כמו שערים מנבדל, להכריע בודאות בכל מה שקשור להתנהגות השוער ושחקני ההגנה בזמן פנדלים, ולהגדיל את השליטה של השופט במתרחש. הדבר זהה לחלוטין למה שקורה בטניס וכדורסל, וכל אוהד שאי פעם ראה שער נגזל מקבוצתו או נכבש נגדה בנסיבות לא חוקיות התפלל לקיומה של טכנולוגיה כזאת, אז בואו.

מחקר של ESPN שבדק את החלטות שופטי הטלוויזיה במהלך העונה עד כה העלה כמה ממצאים: באופן כללי שונו 29 החלטות כאשר אושרו בעקבות הבדיקה שבעה שערים, נפסלו 18, נשרקו חמישה פנדלים, אחד בוטל, ונשלף כרטיס אדום אחד. כשנכנסים לניתוח לפי קבוצות אפשר גם לבדוק את הטענה לסיוע מכוון לקבוצות מסוימות: ליברפול הרוויחה פעם אחת כאשר נפסל שער בנבדל של סזאר אספיליקווטה נגדה בניצחון על צ'לסי, ושער של מאנה נפסל בתיקו נגד מנצ'סטר יונייטד בגלל נגיעת יד. שתי החלטות יחסית ברורות ופשוטות שקשה לערער עליהן, ואולי אף להודות עליהן. מנצ'סטר סיטי לעומת זאת נמצאת כביכול במינוס נקודה אחרי שני שערים שלה נפסלו בגלל נבדל ונגיעת יד, וקיבלה מחדש פנדל אחרי שהחטיאה אותו אוגווארו כבש. גם כאן החלטות יחסית מוחלטות.

מתוך 25 שערים שאושרו או נפסלו, ב-20 מקרים נדרש ה-VAR להכריע בסוגיית הנבדל, ככה שכבר רואים שיפור באחת הסוגיות הכי בעייתיות בשערים לא חוקיים. עיקר התלונות היו בעיקר על אי התערבות (אי פסילת השער של יונייטד נגד ליברפול בגלל עבירה לכאורה על אוריגי ומקרה אוליבר לדוגמא). אז על מה בעצם אנחנו מתלוננים פה? גם המקרה בו אטקינסון לכאורה התעסק עם הקווים עד שהצליח להכניס את פירמינו לנבדל בניצחון על אסטון וילה היה אחרי שהקוון על המגרש הניף דגל.

לאור התלונות (וסף הסבלנות הנמוך מאוד של אוהדי הכדורגל ובפרט האנגלים) פרסמה מנהלת הפרמייר ליג שורת הצהרות בקשר ל-VAR: הקפדה על מהירות הבדיקה ועקביות, מתן אינפורמציה לאוהדים בהתאם לנוהל שממתין להחלטה הסופית של השופט. סה"כ הצהרות די ריקות שנועדו לתת משהו לאוהדים. האם השופטים יתחילו ללכת למסך? הייתי אומר שתשכחו מזה. המנהלת הדגישה שוב שהמסך ישמר למקרים שהשופט לא ראה או מקרים חריגים במיוחד, וכולנו יודעים מה המשמעות. ומילה אחרונה על הצעת הצ'אלנג' למאמנים במהלך המשחק. No, no, no, no. Please God no. זה בדיוק מה שיהפוך את ה-VAR לקרקס.

אז בואו נרגע, העתיד כבר כאן והוא לא כזה שחור כמו שמנסים לעשות אותו. אחרי שהעלמנו שערי רפאים, אנחנו מעלימים את השערים מנבדל. גם ההתחזויות ייעלמו אחרי שהצוללנים יבינו שאין סיכוי. לא, אני לא מדבר על פנדל "גבולי", אלא על צלילה שמטרתה להטעות את השופט כדי להעניק פנדל או לגרום לכרטיס אדום. ואנחנו לא מדברים על החלטה בדיעבד, שתקרה אחרי שהדבר השפיע על תוצאת המשחק, אלא בזמן אמת. אז בואו נתגבר, נתבגר, ונמשיך הלאה.