פרויקט הרוכבים המבטיחים 2019 – לקראת החלק האחרון של העונה

אחרי סיכום האביב ופינה קטנה בג’ירו ד’איטליה – הגיע הזמן לסכם את שלושת החודשים האחרונים של רוכבי הפרויקט. נמשיך מאיפה שעצרנו – אמצע הג’ירו ד’איטליה ולפני הטור של קליפורניה.

>>>לכל כתבות הפרויקט

ווט ואן ארט

ווט ואן ארט – או בקיצור ווא, סיים כאמור אביב מוצלח, אך ללא שום ניצחון. את העונה שלו הוא המשיך עם קריטריום דופינה (וורלד-טור), מרוץ ההכנה האולטימטיבי לטור דה פראנס, לפני שהשתתף בטור עצמו. ואן ארט הוכיח את המהירות המתפרצת שלו כבר באביב, אך בדופינה הוא כבר נראה כמו ספרינטר של ממש. הקטע הראשון של המרוץ היה מלא בגבעות אך הסתיים במישור, הספרינטרים הטהורים התקשו להגיע לשם, ווא סיים שלישי אחרי בואסון-האגן ופיליפ ז’ילבר, חברה לא רעה. הקטע השלישי כבר היה מתאים לספרינטרים וכצפוי סם בנט ניצח, אך ווא סיים שני אחריו.

ווט ואן ארט
ואן ארט. Credit to “Team Jumbo-Visma Cycling” Facebook page.

הקטע הרביעי היה מרוץ נגד השעון באורך 26 קילומטרים שכלל טיפוס די תלול באורך של 2.3 קילומטרים. עם ההתרסקות של כריס פרום בהכנה לקטע והכושר הלקוי של טום דומלן, לא היה פייבוריט ברור לקטע וההנחה הכללית הייתה שהמנצח יהיה אחד מרוכבי הדירוג הכללי. ואן ארט עוד לא רכב נג”ש ברמה הזו אבל בסוף היה חזק מכולם, הוא השאיר אבק לכל המתחרים וסיים בפער של חצי דקה מהמקום השני. הסיום של הקטע החמישי היה טריקי וכלל כמה פניות בקילומטר האחרון, ווא התחיל את הספרינט שלו מאוד מוקדם, כ-400 מטרים לסיום, אך שמר על הכוח עד קו הסיום וחגג ניצחון נוסף והישג נדיר – ניצחון בנג”ש וניצחון בספרינט המוני באותו המרוץ.

היה ברור שוואן ארט נמצא בכושר מעולה והסקרנות של כולם עלתה לקראת הטור דה פראנס, אך קודם היה עליו להתמודד באליפות הלאומית של בלגיה. מרוץ הנג”ש באליפות בלגיה היה ככל הנראה האיכותי ביותר מבין מרוצי הנג”ש באותו סופ”ש – ואן ארט התחרה מול אלוף אירופה ושיאן השעה ויקטור קמפנארטס, מול איב למפארט (שהגיע בדיוק אחרי ניצחון נג”ש בטור של שוויץ) ומול רוכב נוסף של הפרויקט – רמקו אוונפול. המסלול היה באורך 38 קילומטרים ושטוח במידה יוצאת מן הכלל – מבחן טהור לרוכבי נג”ש. שוב ואן ארט היה רמה מעל כולם ושוב הקדים את המקום השני בחצי דקה. שלושה ימים לאחר מכן, באליפות הלאומית בכביש, ווא סיים במקום השלישי בספרינט די מבולגן, אותו ניצח טים מרליר.

 

הגיע הטור דה פראנס, למרבה הצער ואן ארט נמצא בקבוצת יאמבו-ויסמה ששלחה לטור את אחד הספרינטרים הטובים בעולם – דילן חרונווכן, לכן לא היו מואן ארט ציפיות לספרינט עצמאי. בקטע השני ווא היה חלק משמעותי בניצחןן של יאמבו-ויסמה בנג”ש הקבוצתי ובשמירה על החולצה הצהובה של חברו לקבוצה מייק טוניסן (שניצח את הקטע הראשון). הקטע החמישי היה דומה לקטע הראשון בדופינה כי כלל כמה גבעות אך סיום שמתאים לספרינט, הספרינטרים הטהורים (כולל חרונווכן) לא הגיעו לשם ולואן ארט הייתה הזדמנות להתחרות בשביל עצמו, הוא סיים שני לפטר סאגאן והקדים המון רוכבים מהירים דוגמת טרנטין, ואן אברמט, קולברלי ומתיוס.

רוחות צד בקטע העשירי פיצלו את הדבוקה, חרונווכן מצא את עצמו בקבוצה האחורית שלא הצליחה לחזור לפלוטון ולכן יאמבו-ויסמה שוב נתנו לואן ארט להתחרות על הניצחון. הפעם ווא התחרה בספרינטרים הטובים ביותר במרוץ ובעולם – קיילב יואן ואליה ויויאני, הוא שוב התחיל את הספרינט מוקדם, ויויאני רכב מאחוריו וחיכה שהוא ייחלש אבל זה לא קרה, והוא ניצח את ויויאני בפוטו פיניש. ההייפ סביב ואן ארט רק גדל עם הניצחון הזה, וכולם חיכו לראות האם הוא שוב ישלים דאבל של ספרינט-נג”ש, בקטע ה-13 שהיה תפור בדיוק למידותיו. ואן ארט קבע את הזמנים הכי טובים בנקודות הציון אך התרסק בפנייה כקילומטר לסיום ונאלץ לפרוש מהמרוץ מבלי לסיים. ניתן להניח שהזמן שואן ארט היה קובע היה החמישי או השביעי הטוב ביותר באותו היום ושלא נמנע ממנו ניצחון בעקבות הפציעה, אך בכל זאת הפציעה שלו הייתה מצערת מאוד. הנזק שדווח עליו הוא פצע עמוק שפגע בשריר הירך, ללא נזק לעצמות או רצועות ככל הנראה. על פי הדיווחים נראה שחזרה למרוצים השנה היא לא אופציה, ושהעונה של ואן ארט הסתיימה.

ווט ואן ארט
ואן ארט מנצח את הקטע העשירי של הטור. Credit to “Team Jumbo-Visma Cycling” Facebook page

אינני רופא אך עושה רושם שהפציעה של ואן ארט לא תגביל אותו לאחר ההחלמה, ושבעונה הבאה נוכל לקבל שוב את הרוכב המדהים הזה, אולי אפילו קודם – בעונת הסייקלו-קרוס. בחמישה חודשים בלבד בוורלד-טור ואן ארט מיצב את עצמו כרוכב מאוד מיוחד, שיכול לנצח למעשה בכל תוואי שטח מלבד טיפוסים ארוכים, אני מאוד סקרן לראות איך המשך הקריירה שלו יראה.

איוון סוסה

סוסה לא התחרה המון מאז הפעם האחרונה שכתבתי עליו. בג’ירו הוא לא הבריק ובאף קטע הררי לא סיים בטופ-20, אך מצד שני היה נראה שאיניאוס פשוט מנסים להכניס לאט לעניינים (צריך לזכור שהוא היה הרוכב הכי צעיר בג’ירו). סוסה לקח מנוחה קצרה אחרי הג’ירו והמשיך ל-La Route d’Occitanie (2.1), מרוץ קטן לכל הדעות אבל כזה שעדיין כלל את ולוורדה, אוראן ושני חבריו של סוסה לקבוצה – סיבקוב ודנבאר. המרוץ הורכב רק מארבעה קטעים ושניים מהם היו הרריים. בקטע הראשון סוסה סיים שישי, רק שתי שניות אחרי ולוורדה. בקטע השלישי סוסה היה זה שפירק את דבוקת המובילים בטיפוס האחרון, הוא הצליח להקדים את ולוורדה לקו וניצח את המרוץ הראשון שלו בתור רוכב סקיי/איניאוס. סוסה סיים שני בדירוג הכללי, רק שמונה שניות אחרי ולוורדה, כש-6 מהן הן שניות בונוס.

סוסה ככל הנראה לא ירכב בוואלטה (למרות שייתכן שכן) ויתחרה במרוצים קטנים וקצרים יותר. כמו באנדרוני בשנתיים הקודמות, גם איניאוס מפתחים את סוסה לאט לאט. אני מעריך שבשנה הבאה הוא כבר יגיע כרוכב מוגן למרוץ אחד או שניים בני שבוע, ושיקבל את האחריות של דומסטיק בכיר בגרנד טור. על פי השמועות ריצ’רד קאראפז יצטרף לאיניאוס בשנה הבאה, זה המון כישרון לצד ברנל, תומאס ופרום (שעדיין לא ברור איך יתאושש מהפציעה). בהתחשב בכך שגם סיבקוב איתו בקבוצה, סוסה כנראה רחוק כמה שנים טובות מלהוביל גרנד טור, אך הפוטנציאל שם.

איוון סוסה
סוסה. Credit to “Route d’Occitanie – La Dépêche du Midi” Facebook page

פסקל אקרמן

אקרמן הגיע לג’ירו בתור ספרינטר צעיר ומוצלח שעוד לא הוכיח את עצמו ברמה הכי גבוהה שיש, הוא יצא מהג’ירו בתור אחד הספרינטרים הטובים בעולם, ללא שום ספק.
השנה הגיעו לג’ירו ספרינטרים מהשורה הראשונה של הפלוטון – ויויאני, יואן, גביריה ודמאר. במאבק הראשון ביניהם, בקטע השני, ידו של אקרמן הייתה על העליונה. את הקטע החמישי הוא גם ניצח ויצא ליום המנוחה הראשון (אחרי תשעה קטעים) כשהוא לובש את חולצת הנקודות (מקביל לחולצה הירוקה בטור).

בקטע העשירי אקרמן התרסק לקראת הספרינט (שאותו דמאר ניצח), למרבה המזל היה מדובר רק בשפשופים. למחרת הוא בכל זאת סיים שלישי בספרינט, אך איבד את החולצה המנוקדת לארנו דמאר שסיים שני באותו הקטע. יואן ו-ויויאני פרשו בשלב הזה, לפני ההרים, יחד עם הפרישה של גביריה בשבוע הראשון – אקרמן נותר רק מול דמאר. נותרה רק הזדמנות אחת לספרינט שגם יכריע מי יזכה בחולצה הנקודות – הקטע ה-18. הקטע הסתיים באופן הזוי – הבריחה המוקדמת של הקטע לא נתפסה עד הקילומטר האחרון, ואז זה כבר היה מאוחר מדי. דמיאנו צ’ימה ניצח את הקטע כשאקרמן מגיע שני, ממש שבריר שנייה אחריו ומתעצבן במופגן כי הוא ידע שניצחון יבטיח לו את חולצת הנקודות. למזלו של אקרמן דמאר סיים במקום השמיני, ואקרמן לקח את חולצת הנקודות הביתה.

פסקל אקרמן
אקרמן. Credit to “Tour de Pologne” Facebook page.

אחרי הג’ירו אקרמן התחרה בטור של סלובניה (2.1), שם ניצח את הקטע הראשון, התקשה עם הגבעות בקטע השני, ופרש לפני הקטע החמישי בעקבות מחלה. המרוץ הבא (מלבד אליפות גרמניה בה העביר את חולצת האלוף לחברו לקבוצה שכמן) היה הטור של פולין (וורלד-טור). אקרמן ניצח את הספרינט הראשון מול גביריה ויקובסן, הגיע שלישי למחרת בספרינט שהסתיים על סוג של מדרון, וניצח בקטע השלישי (אחרי שיקובסן, שחצה ראשון את הקו, נפסל). אקרמן פרש מהטור של פולין בעודו לובש את חולצת המוביל כדי להתכונן לאליפות אירופה. הוא שרד יפה רוחות צד ונצמד לאליה ויויאני במהלך המנצח של המרוץ, אך כמה קילומטרים לפני הסיום לא עמד במתקפה של איב למפארט והסתפק במדליית הארד (ויויאני ניצח). הוא הראה באליפות אירופה שיש בו הרבה יותר מעבר לספרינט המוני.

אקרמן כבר נחשב כאחד הספרינטרים החזקים בעולם, אך עדיין חסר לו הניסיון בספרינטים – המיקום בקדמת הפלוטון, התזמון בהתאם לתנאי המסלול והחוש השישי שתמיד שם עין על המתחרים שלך.

 

נילסון פאולס

פאולס ממשיך להיות הרוכב שמתקדם הכי איטי מבין רוכבי הפרויקט, למען האמת התקרה שלו כנראה יותר נמוכה מהאחרים אז זה לא אומר שהוא לא ממצה את הפוטניצל שלו עדיין. בעקבות הפציעה של רוברט חסינק יאמבו-ויסמה החליטו לשלוח את ספ קוס לג’ירו במקום לקליפורניה, שם הוא היה אמור להוביל ביחד עם ג’ורג’ בנט. פאולס לא קיבל את תפקיד ה-“co-leader” מקוס והקבוצה התמקדה בבנט, שסיים רביעי. המרוץ הבא של פאולס היה הקריטריום דופינה, הוא אומנם סיים במקום השני בדירוג הצעירים אבל כמעט 12 דקות אחרי ביורג למברכט (שלמרבה הצער נהרג בתאונה במהלך הטור של פולין) ובמקום ה-24 בדירוג הכללי, 15 דקות אחרי יקוב פוגלסנג.

אחרי שני פודיומים באליפות הלאומית פאולס נשלח לטור של פולין, הוא שוב לא הבריק ובקטע הראשון שכלל טיפוסים הוא לא החזיק מעמד עם הדבוקה של המובילים ואיבד 15 דקות, אבל בקטע האחרון הוא דווקא מאוד הרשים, היה חלק מהתקפה כ-20 קילומטרים לסיום, וסיים שני את הקטע אחרי מטאיי מוחוריץ’, שהיה כל היום בבריחה. נכון לעכשיו לפאולס אין תוצאות ממש טובות העונה, אבל הוא יכול להתנחם בעובדה שהוא תמיד מתחרה ברמה הגבוהה ביותר, מאז המרוץ באלגארבה (HC) בפברואר, בו הוא סיים שביעי, הוא התחרה רק ברמת הוורלד-טור. המרוץ הבא של פאולס אמור להיות הוואלטה, מסתמן שיאמבו-ויסמה שולחים סגל מלא במטפסים – על פי השמועות הסגל יכלול גם את רוגליץ’, קראוסוויק, בנט וקוס. יהיה מסקרן לראות איך פאולס מוצא את עצמו ביניהם, או אם יקבל חופש לצאת לבריחה או שתיים.

טדאיי פוגאצ’אר

פוגאצ’אר המשיך את העונה שלו בטור של קליפורניה (וורלד-טור), במרוץ הזה היו למעשה רק שני קטעים שהכריעו את המרוץ – הקטע השני והקטע השישי. בקטע השני פוגאצ’אר גישר לקבוצה קדמית שהתפצלה מהפלוטון וסיים רביעי בפיניש קצת תלול. הקטע השישי הסתיים בגובה של כמעט 2,000 מטר בטיפוס המיתי ביותר של קליפורניה שנקרא הר באלדי. פוגאצ’אר, יחד עם סרחיו היגיטה (פספוס ענק שהוא לא חלק מהפרויקט…) השאירו אבק לריצ’י פורט ולג’ורג’ בנט בקילומטרים האחרונים של הטיפוס. פוגאצ’אר היה המהיר מבין השניים, ניצח את הקטע ויחד איתו את המרוץ כולו, הניצחונות הראשונים שלו ברמת הוורלד-טור.

בחודש יוני פוגאצ’אר ניצח את אליפות סלבניה בנג”ש, אומנם רוגליץ’ לא התחרה אך פוגאצ’אר בכל זאת ניצח את מטאיי מוחוריץ’ ואת יאן טרטניק. המרוץ הבא הבא היה הגרנד פרי של לוגאנו (1.1), פוגאצ’אר סיים בדבוקה השנייה (שביעי סך הכל), כשהדבוקה הראשונה כללה שני חברים שלו לקבוצה. בטור של סלובניה (2.1) הוא נראה פחות חד, אני חושב שהאמירויות רצו שהוא ינצח בטור הביתי, אך דייגו אוליסי, חברו לקבוצה היה בכושר נהדר והוא גם רוכב מהיר שיודע לקחת בונוסים על קו הסיום. אוליסי ניצח בסופו של דבר, בעיקר בזכות הניצחון סולו בקטע השלישי, פוגאצ’אר סיים רביעי, רק חצי דקה אחריו ו-8 שניות אחרי ויסקונטי שסיים שני. ללא אוליסי ייתכן מאוד שפוגאצ’אר היה מנצח את המרוץ, אולי בשנה הבאה. באליפות סלובניה המוזרה (הבריחה המקודמת ניצחה) פוגאצ’אר סיים שביעי ובקלאסיקה סן סבסטיאן (וורלד-טור) הוא פרש באמצע.

טדאיי פוגאצ'אר
פוגאצ’אר. Credit to “Tour of Slovenia” Facebook page.

פוגאצ’אר בינתיים מראה ניצוצות של כוכב גרנד טורים עתידי בפוטנציה. הוא ניצח את הטור ד’לאווניר שנה אחרי איגן ברנל וגם את הטור של קליפורניה שנה אחרי ברנל, מה זה אומר על הטור דה פראנס 2020? אבל עכשיו ברצינות – פוגא’צאר רוכב מאוד צעיר והשנה הזו תיחשב כהצלחה אדירה גם אם לא יגיעו עוד הישגים. המשך העונה שלו עוד לא ברור, מלבד הוואלטה אין עוד מרוצים רציניים שיתאימו לו, עוד לא ברור אם הוא באמת יישלח לוואלטה – לא בגלל היכולת שלו כמובן אלא רק בגלל שאולי האמירויות יבחרו לקחת את השנה הזו בקלות ולשלוח אותו לגרנד טור רק בשנה הבאה.


מתיו ואן דר פול

מאז האביב מודפ לא חזר להתחרות בכביש והתמקד באופני השטח, כמו שהוא יודע – גם שם הוא השתלט על הענף. המטרה של מודפ באופני ההרים היא טוקיו 2020. בסבב העולמי של ה-UCI (קרוס-קאנטרי) מתחרים בשני מקצים – מסלול קצר ומסלול אולימפי, המסלול הקצר הוא, מן הסתם, מסלול קצר שבאופן טבעי התחרות עליו גם יותר קצרה ונעשית כדי לדרג את הרוכבים לקראת המסלול האולימפי – הארוך יותר. מודפ רכב בחמישה אירועים של הסבב העולמי – בכולם ניצח את המסלול הקצר (שהוא כאמור אינו אולימפי ופחות חשוב), במקצים האולימפיים הוא ניצח שלוש תחרויות, הגיע שני באחרת ואפילו סיים במקום ה-16 והלא מוכר לו בתחרות בצרפת. בכך סיים את העונה של באופני ההרים השנה – שמונה ניצחונות מעשרה זינוקים.

אנקדוטה קטנה לגבי מודפ: מעולם לא היה רוכב שניצח במהלך הקריירה שלו לפחות מרוץ אחד בסבב העולמי (WorldTour/World Cup) גם בשטח, גם בכביש וגם בסייקלו-קרוס. בין ה-26 לדצמבר ל-4 באוגוסט מודפ ניצח שתי תחרויות סבב עולמי בכל אחת מהדיסיפלינות האלו.

מתיו ואן דר פול
לא מפסיק לנצח, על כל סוג אופניים. Credit to “UCI Mountain Bike” Facebook page.

בין לבין מודפ ניצח גם באליפות אירופה בקרוס-קאנטרי ונכון לכתיבת שורות אלה הוא אלוף העולם בסייקלו-קרוס וגם אלוף אירופה באופני הרים ובסייקלו-קרוס (ועד לפני כמה ימים סגן אלוף אירופה בכביש). התחרויות הבאות של מודפ: הטור הארקטי של נורווגיה (כביש, HC), הטור של בריטניה (כביש, HC), אליפות העולם בכביש וה-Test Event לקראת טוקיו (הרים). אליפות העולם בכביש היא תחרות המטרה הנוכחית שלו והוא אמר שהוא יילך עליה בכל הכוח. המסלול גבעתי ומאוד מאוד מתאים לו, ועבורו הוא מוותר על אליפות העולם באופני ההרים. על פי חלק מסוכנויות ההימורים מודפ הוא הפייבוריט לאליפות העולם, לצד ג’וליאן אלאפיליפ ופטר סאגאן.

פאביו יקובסן

אחרי כמה פספוסים וניצחון בטור של טורקיה, יקובסן התחרה בטור של קליפורניה (וורלד-טור). הוא ניצח את הקטע הרביעי אבל פספס שלוש אפשרויות לספרינטים אחרים – בקטע הראשון אפשר להאשים את קוויק-סטפ כי איניאוס הפעילו לחץ בקבוצה הקדמית ויצרו פיצול ממש בקילומטר האחרון, אבל בקטעים 5 ו-7 הוא לא שרד את הגבעות.
המרוץ הבא של יקובסן היה הטור של בלגיה (HC), בקטע הראשון רוכב בודד מהבריחה הצליח להקדים את הפלוטון ויקובסן סיים שלישי, למחרת חברו לקבוצה (ולפרויקט) אוונפול הגיע סולו ויקובסן ראשון מהפלוטון ובמקום השני. בקטע החמישי יקובסן שוב לא הגיע לספרינט.

שבוע לאחר מכן יקובסן הגיע ל-Elfstedenronde (1.1), במאות המטרים האחרונים הוא היה בעמדה מושלמת לניצחון בזכות הקבוצה שלו, אבל טים מרליר יצא לספרינט מוקדם ופשוט היה יותר חזק ממנו, יקובסן שוב סיים שני. כמה ימים לאחר מכן יקובסן התחרה בHalle-Ingooigem (1.1), הוא נתקע בהתרסקות כקילומטר לקו הסיום ולא התחרה על הניצחון. למרות שתי האכזבות האלה יקובסן סיים את השבוע עם טעם מתוק, כשניצח באליפות הולנד וקיבל את החולצה הלאומית לשנה הקרובה, ייתכן שבעידן מודפ (הוא לא התחרה השנה) מעט מאוד רוכבים הולנדים יזכו לכבוד הזה.

 

יקובסן חזר להתחרות בטור של פולין (וורלד-טור), שלושת הקטעים הראשונים היו שטוחים והתאימו לספרינט המוני, אך יקובסן היה צריך להתמודד מול פסקל אקרמן ופרננדו גביריה. בקטע הראשון יקובסן היה ממוקם לא טוב, נסגר בצדו של הכביש, התחיל את הספרינט מאוחר וסיים שלישי אחרי אקרמן וגביריה. הקטע השני הסתיים עם שיפוע מתון כלפי מטה, הניסיון של מזגץ גבר על העוצמה של הספרינטרים הצעירים, יקובסן שוב היה ממוקם לא טוב ונסגר בין בן סוויפט ודני ואן פופל. בקטע למחרת סוף סוף ראינו את העוצמה של יקובסן כשהוא שעט קדימה וחצה ראשון את הקו ללא בעיה. בסופו של דבר יקובסן נפסל, כיוון שדחף את מארק סארו (שבנס נשאר על האופניים) רגע לפני שהתחיל את הספרינט, כדי לפנות לעצמו מקום על הכביש. יקובסן יצא מעוד מרוץ בידיים ריקות, עם כמעט-ים וללא ניצחון.

פאביו יקובסן
יקובסן. Credit to “Fabio Jakobsen” Facebook page

בתנאי מעבדה יקובסן שייך ככל הנראה לרמה הכי גבוהה של הספרינטרים, והעובדה שהוא רוכב בקבוצה הטובה בעולם בספרינטים מסייעת לו מאוד, אבל הוא מפספס יותר מדי ספרינטים – נפילות, כישלון לעבור גבעות או מיקום לא טוב בדבוקה מנעו ממנו כמה ניצחונות העונה. בתור רוכב בן 22 זה לא נורא בכלל, יקובסן עוד יצבור ניסיון ואני בטוח שיחד איתו יגיעו עוד תוצאות, הוא יכול להתעודד מהעובדה שהוא מגיע לכל מרוץ העונה כספרינטר מספר 1 של קוויק-סטפ, זה יעזור לו גם לביטחון וגם לניסיון. יקובסן ככל הנראה ימשיך את העונה בוואלטה, ויקבל את הצ’אנס הראשון שלו לרכב בגרנד טור. בתור הספרינטר הבכיר של קוויק-סטפ בגרנד טור סביר להניח שהוא גם ינצח שם קטע או שניים.

רמקו אוונפול

המרוץ הראשון של אוונפול מאז הטור הקודם שכתבתי עליו היה הטור של נורווגיה (2.1), מרוץ שלא ממש מתאים ליכולות שלו ונוצח על ידי ספרינטר – אלכסנדר קריסטוף. המרוץ הבא שלו היה הטור של בלגיה (HC), בקטע השני אוונפול תקף כ-10 קילומטרים לסיום ופתח פער יחד עם ויקטור קמפנארטס, שכיהן בזמנו כאלוף בלגיה ואלוף אירופה בנג”ש, וגם שיאן העולם בשיא השעה. למרבה הצער קמפנארטס התרסק ואוונפול היה צריך להמשיך לבד, אך לאחר המרוץ קמפנארטס הודה שהתקשה גם ככה לעמוד בקצב של רמקו, והוא אמר את זה כאחד מרוכבי הנג”ש הטובים בעולם! אוונפול המשיך לבדו עד לקו הסיום ולקח את ההובלה במרוץ.

הקטע השלישי של המרוץ היה נג”ש קצר (9 קילומטרים) ודי טריקי, אוונפול סיים רביעי, רק 3 שניות אחרי טים וולנס. בקטע הרביעי וולנס וקמפנארטס ניסו לערער את ההובלה של אוונפול אבל ללא הצלחה, כ-20 קילומטרים לסיום אוונפול פתח מבערים, הוא תפס את וולנס והשאיר אותו מאחורה, רק קמפנארטס ואנדראס קרון הצליחו להישאר על הגלגל של רמקו, ולא מדובר בתוואי הררי במיוחד אלה רק בגבעות של בלגיה. רמקו גרר את שני הרוכבים האחרים לקו, כשהוא רק הוא עובד בקדימה, הוא סיים שלישי בקטע והבטיח את הניצחון בדירוג הכללי, הראשון בקריירה שלו, ובטח לא האחרון.

רמקו אוונפול
אוונפול בסן סבסטיאן. Credit to “Donostiako Klasikoa” Facebook page.

אוונפול התחרה מאוחר יותר באליפות הלאומית, במרוץ הנג”ש הוא סיים שלישי – לפני קמפנארטס ורק אחרי איב למפארט ו-ווט ואן ארט. המרוץ הבא שלו היה ה-Adriatica Ionica Race (2.1), הקטע הראשון כלל דרכי עפר כמו במרוץ סטרדה ביאנקה, אוונפול, כצפוי מבן 19 שעד לא מזמן היה שחקן כדורגל, התקשה לרכב עם הפלוטון, התרסק, ואיבד דקה וחצי באותו היום. הקטע השני היה הררי ונוצח על ידי מארק פאדון, רמקו סיים תשיעי ושוב איבד זמן. הקטע השלישי היה תצוגה מופלאה של אוונפול. כ-29 קילומטרים לסיום הוא תקף את הפלוטון בגבעה וגישר לפאוסטו מאסנדה, 13.3 קילומטרים לסיום הוא השאיר גם את מאסנדה מאחור והמשיך סולו עד לקו. (רגע התקיפה בלינק, ואחריו המשך הקטע).

על פי התצוגות שלו בבלגיה ובאיטליה נראה שאוונפול נהיה מומחה בהדיפת הפלוטון ורכיבה לבדו עד לקו הסיום, בעצם מה שהוא עשה מול הג’וניורס. שבוע לאחר המרוץ באיטליה רמקו הגיע למרוץ החד-יומי הראשון שלו ברמת הוורלד-טור – הקלאסיקה סן סבסטיאן. קוויק-סטפ הגיעו עם מנצח השנה שעברה ג’וליאן אלאפיליפ שכיכב בטור דה פראנס ובאופן טבעי העיניים היו מופנות אליו ולא אל רמקו. אלאפיליפ כנראה לא הספיק להתאושש מהטור, התקשה מהרגע הראשון ונטש את המרוץ, אבל לקוויק-סטפ עדיין היה את אנריק מאס. כ-40 קילומטרים לסיום, בטיפוס השני מהסוף, רמקו התקשה והתנתק מהפלוטון, אך במישור שאחריו חזר מפיגור 20 שניות בערך לדבוקה המובילה. אחרי שהוא רכב איתם כ-5 קילומטרים, ובערך 20 קילומטרים לסיום, טומס סקויינש תקף ורמקו הלך ביחד איתו, הם התחילו את הטיפוס האחרון (קילומטר וחצי בשיפוע ממוצע רצחני של 10.6%), כ-10 קילומטרים לסיום, עם יתרון של 44 שניות. אוונפול היה חזק יותר מסקויינש בטיפוס ונשאר לבד. הדבוקה שנשארה לא התארגנה כמו שצריך ולא הצליחה להקטין את הפער, וגם ארגון ככל הנראה לא היה עוזר להם כי רמקו פשוט עף במעלה הטיפוס. את הסיום – מישור-ירידה-מישור, הוא עשה באופן האהוב עליו ביותר – סולו. ניצחון וורלד-טור ראשון של הילד.

עבר שבוע ורמקו הגיע לאליפות אירופה בנג”ש, בשנה שעברה הוא ניצח במקצה הג’וניורס אבל השנה הוא החליט לדלג על מקצה ה-U23 ולהתחרות ישר מול הרמה הגבוהה ביותר. נכון, רוכבים כמו גריינט תומאס, פרימוז’ רוגליץ’ או טום דומלן לא התחרו אבל רמקו השאיר אבק לשאר המתחרים והוכתר, בגיל 19, כאלוף אירופה בנג”ש. רמקו אמור לייצג השנה את בלגיה באליפות העולם ביורקשייר, ממבט ראשון המסלול מתאים לרוכבים מהירים ממנו, אבל לכו תדעו.

רמקו אוונפול
Credit to “Deceuninck – Quick-Step Cycling Team” Facebook page
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!