לפני בערך שנה, כתבתי טור בשם “האימפריה עוד תחזור“. הטור עסק במצבה הקטסטרופלי של מילאן, מועדון הענק האיטלקי שהלך ודעך מהמפה. הניהול המתפורר, הקהל שלא מגיע, מאמנים שמתחלפים פעמיים בשנה וכמובן מסעות רכש שהמילה מאכזבים מחמיאה להם.
כשסילביו ברלוסקוני החליט למכור את מילאן, גם אז ניגשתי אל המקלדת ועם דמעות בעיניים, כתבתי על האיש, הגיבור, שיצר את אחת מהקבוצות הגדולות בכל הזמנים. זה שגרם לי ולעוד מיליונים, להתאהב עד עמקי הנשמה בצבעי האדום שחור, בפאולו מאלדיני, אנדריי שבצ’נקו ואחרים.
Credit to Paolo Maldini Facebook Page
תמיד חיכיתי לרגע שאכתוב על העתיד. קיוויתי גם שיהיה לי משהו אופטימי לכתוב, מעבר להיאחזות נואשת בהיסטוריה ובנוסטלגיה. ובכן, הרגע הזה הגיע. עושה רושם שהבעלים הסיני של מילאן, יונגהונג לי, יחד עם מארקו פאסונה ומאסימיליאנו מיראבלי, הגיעו מוכנים למשימה ואין בכוונתם לנוח, עד שמילאן תשוב למקום אליו היא שייכת, לפסגת הכדורגל האירופאי.
אז מה בעצם שונה? האם יש ערך מוסף ברוכש הסיני ובצוות הניהולי, מעבר ליכולת הכלכלית המשופרת ומעל הכל, איך שני אנשי אינטר לשעבר (פאסונה ומיראבלי), שמעולם לא נחשבו כדמויות מפתח בליגה האיטלקית, יכולים לעזור למילאן? לפי מה שראינו עד עכשיו, כנראה שכן.
Credit to AC Milan Facebook Page
מיד עם תום עונת 2017, התחילה ההנהלה במסע הרכש, שכידוע, היה העניין הכי חשוב בהחזרת המועדון לפסגה. החתמות מאד מוקדמות ומרשימות של מתיאה מוסאצ’יו (ויאריאל) וריקרדו רודריגס (וולפסבורג) ופרנק קסייה (אטאלנטה) ) ועוד שמות מפציצים שהוזכרו כמועמדים למילאן, אף גרמו לאופוריה. אבל עדיין נותרה השאלה, האם זה יעבוד? האם יש פה צוות ניהולי ששווה משהו מעבר ליכולת לחתום על המחאות? לפתע נחתה הפצצה והמבחן הניהולי הראשון של השניים, יצא לדרך. ג’יאנלואיג’י דונארומה, ילד הפלא של הכדורגל האיטלקי ושוער העתיד בעולם, יחד עם סוכנו הארור, מינו ראיולה, בישרו למילאן כי אין בכוונתו של הילד לחדש את החוזה. בכך, מחקו השניים הרבה חיוכים להרבה אוהדי מילאן. אלא שהדרך בה התמודדה הנהלת מילאן עם הבשורה, החזירה את האופוריה והחיוך לפניהם של האוהדים ואף העצימה את כל תחושות האופטימיות. המועדון לא נכנע לדרישות האבסורדיות של ראיולה, לא נבהל מהסכסוך התקשורתי הצפוי ותוך שעות, המוניטין של ראיולה התרסק וכל עולם הכדורגל הביע תמיכה כמעט אבסולוטית ולא צפויה במילאן. מחאות מתונות מצד האוהדים כנגד דונארומה, שלזמן קצר נהנה מהכינוי ”דולרומה”, תמיכה תקשורתית גדולה במילאן והסברים כנים ובלתי פוסקים מצדם של פאסונה ומיראבלי לגבי הסוגייה, הפכו את הקערה. דונארומה ומשפחתו הביעו רצון להישאר במילאן ומינו ראיולה (שסופר עליו, שבפגישה בה סגר עם גליאני וברלוסקוני על החתמתו של זלאטן במילאן, הגיע ראיולה עם בגד ים, כפכפים וחול בכפות הרגליים), שאפילו לא הצליח לארגן מסיבת עיתונאים מבלי שיבריזו לו במחאה, מצא את עצמו על סף הפסד בקרב על דונארומה.
Credit to AC Milan Facebook Page
תוך כדי תנועה, פאסונה ומיראבלי, שסוחבים איתם את סוגיית דונארומה בכל רגע נתון, המשיכו במסע הרכש הפנומנלי. הם החתימו את אנדרה סילבה (פורטו), חלוץ העתיד של נבחרת פורטוגל; האקן צ’לאנהולו (לברקוזן), הטורקי המעולה; אנדראה קונטי (אטאלנטה), המגן הימני האיטלקי שסיים עונה נפלאה; ואפילו פאביו בוריני (סנדרלנד), הגיע כדי לתגבר את הספסל, לאור עזיבתם של ג’יאנלוקה לפאדולה (כנראה לטורינו) ואוקמפוס הבינוני. בזמן שכל הדברים האלו קורים, השקיעו פאסונה ומיראבלי המון ברשתות החברתיות, תוך כדי שהמועדון יוצר סרטונים המתארים את מסע הרכש של מילאן עד כה וזורקים טיזרים קטנים על מה צפוי בהמשך. והכל, בשקיפות מלאה מול התקשורת והאוהדים, דבר שכלל לא היה קיים תחת ברלוסקוני וגליאני, מה שיוצר אמון גדול בפרויקט של מילאן, שעד לפני שלושה שבועות נראה כמסתורי ובעייתי.
הדובדבן שבקצפת – לאחר מסע הרכש הכל כך מפואר של מילאן, הגיע הרכש הכי חשוב, ההחתמה הכי טובה. ג’יאנלואיג’י דונארומה, שרק שבועיים קודם אוהדי מילאן זרקו עליו דולרים מזויפים במשחק של נבחרת איטליה הצעירה בפולין, האריך את החוזה בחמש שנים נוספות. בכך הסתיימה הסאגה המוגזמת לחלוטין שנוצרה סביבו. יש לציין כי לולא האסטרטגיה של פאסונה ומיראבלי וקור הרוח המקצועי שלהם, כנראה שדונארומה כבר היה בריאל מדריד, או גרוע מכך, ביובנטוס. ומינו ראיולה? כנראה שלפגישה הזאת, הוא לא הגיע עם כפכפים.
Credit to AC Milan Facebook Page
כנראה שחזרתה של מילאן אל פסגת הכדורגל לא תקרה באופן מיידי. מסע הרכש של האדומים שחורים השאיר עולם שלם עם פה פעור, כשבתחילת יולי כבר הועמדה קבוצה מעולה. למרות זאת, קבוצות הענק של הכדורגל עדיין נמצאות כמה רמות מעל מילאן. חלון ההעברות רק החל והרבה מועדונים יתחזקו, אפילו יותר ממילאן. גם הקרב בזירה המקומית מול יובנטוס ואפילו נאפולי, עדיין לא נראה שקול וכנראה שאליפות זו שאיפה לשנים הבאות. אבל דבר אחד בטוח. ברגע שמילאן תתברג במקום שיחזיר אותה לליגת האלופות, משם הדרך לפסגת הכדורגל העולמי תהיה סלולה. ובואו נודה בזה, כולנו אמרנו את זה בסיטואציה כזאת או אחרת, זו לא ליגת האלופות, בלי מילאן.
