עם הפנים לאדמה

בוקר יום ראשון נפתח בצורה מאד לא שגרתית בעיר מילאנו. בעוד עשרות אלפי רצים עומדים על קו הזינוק, מחכים ליציאתו של המרתון ה-16 במספר של העיר מילאנו, מתבשרים כולם כי צ’זארה מאלדיני, הקפטן האגדי של מילאן ושל נבחרת איטליה (גם אימן את שתיהן) וכמובן, אבא של פאולו הגדול, הלך לעולמו בגיל 84. באופן מיידי, צבעי אבל צובעים את העיר, כל ענפי הספורט באיטליה מרכינים ראש ובאופן טבעי, אחרי שעיכלנו את רוע הגזרה, אנחנו האוהדים נזכרים כי אחרי הצהריים יש משחק, נגד אטאלנטה, בחוץ! קדימה רגאצי, לנצח בשביל צ’זארה, בשביל פאולו, בשביל הסמל!

השעה 16:00 מגיעה והמשחק מתחיל. מילאן, שמתחילת העונה חווה עליות ומורדות ולא מצליחה לשמור על יציבות, למרות רצף נצחונות קטן ותבוסה שהנחילה לאינטר בדרבי (סחבק ביציע משתולל) פתחה את המשחק בצורה טובה וכבר בדקה ה-4 עלתה ליתרון מפנדל מוצלח של לואיס אדריאנו והתקבל הרושם כי המשחק בידיים שלה. אז זהו, שלא. מאותו רגע, מילאן חדלה מלהתקיים. משחק ההגנה של מילאן, שדווקא היה יחסית יציב העונה, היה שקוף, מבולגן ומסוכן ובשניות האחרונות של המחצית, מספרת משוגעת של פינייה מכניעה את דונארומה והמחצית מסתיימת בשוויון.

המחצית השנייה נפתחה בשליטה מלאה של אטאלנטה כאשר הקישור של מילאן, שחסר את יוראי קוצ’קה (הפתעת העונה לטעמי) וקייסוקה הונדה שמסיבה בלתי ברורה סופסל לטובת דה שליו, נראו מפוחדים ופשוט לא הצליחו להחזיק בכדור. בונאוונטורה, המצטיין של מילאן העונה, במשחק חלש מאוד, לא הצליח לייצר מצבים עבור ההתקפה, איבד הרבה כדורים והתחיל להשתלב בנוף האפור של קישור מילאן המורכב מצירוף שחקנים, איך אנסח זאת? נגרים. קרלוס באקה, מלך השערים של מילאן, נאלץ לא פעם לרדת עד לקו החצי כדי לקבל כדור ואולי לייצר מצב עבור לואיס אדריאנו שבילה את רוב המשחק בנפילות ובחיפושים אחר עבירות ולהגנה של אטאלנטה לא הייתה שום בעיה להתמודד עם הנסיונות הבנאלים של מילאן להבקיע שער. לא חלף הרבה זמן ואטאלנטה משלימה את המהפך מרגליו של אלחנדרו גומז שקובע 2-1. בהמשך גם באלוטלי וג’רמי מנז שנכנסו על מנת כן לשנות וכן להשלים את מה שהיה חסר בהתקפת מילאן, לא עמדו במשימה ופרט לשני מצבים נייחים של באלוטלי, גם לא סיכנו את השער והתוצאה נשמרה.

לא נותר אלא להפנות אצבע מאשימה להנהלת הקבוצה, שכבר כמה שנים רוכשת את רוב השחקנים שלה בהעברה חופשית, מסתמכת על פתרונות מומצאים מהנוער ואפילו הקיץ, כשהשקיעו 100 מיליון יורו ברכש, לא פגעו ולא הצליחו להרכיב קבוצה שמסוגלת להתחרות על תואר כזה או אחר. אדריאנו גליאני ממשיך להיאחז בכך שמילאן העפילה לגמר הגביע לאחר שהיריבה הכי קשה שלה בדרך הייתה סמפדוריה. מה גם, שבגמר מחכה למילאן לא אחרת מאשר יובנטוס שניצחה אתמול את נצחונה ה-19 במספר מתוך 20 משחקיה האחרונים ונצחון, לא יבוא בקלות. לא נותר אלא לקוות כי מילאן אכן תמצא את הדרך ואת הנוסחא לצאת מהמצב העגום בו היא נמצאת, כי כולם מחכים לה. אירופה לא נראית אותו דבר בלי מילאן והחיים שלי, גם לא נראים אותו דבר בלי משחקים של מילאן בליגת האלופות. אז ברלוסקוני וגליאני יקרים, תעשו משהו, תזיזו את עצמכם, האימפריה נעלמת. קדימה, יורים עליכם.

עם הפנים לאדמה

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!