זמן לומר תודה

"תשמע, זה נראה שיש לו אחלה טאץ', לפריצה הזה" אמרתי לחבר אחרי המשחק נגד באר שבע. ניצחנו 5-0, באר שבע הייתה קבוצה במשבר ומכבי הייתה באמצע העונה הראשונה עם אוסקר גרסיה. התקופה שבה הגיע הייתה עוד לפני שערן זהבי הגיע לקבוצה, ואלירן עטר היה המלך הבלתי מעורער של ההתקפה. "אולי סוף סוף הביאו לנו חלוץ" קיווינו ביחד, ולא ידענו לאיזו תקופה אנחנו נכנסים.

את משחקו הראשון במכבי, ראדה פריצה שיחק מול הפועל באר שבע והיה שותף לשער הרביעי, כבר בנגיעה הראשונה שלו בכדור עם מסירה מהירה לתוך הרחבה, תוך כדי תנועה. הכדור נהדף וראדי בעט את הריקושט פנימה. בשער החמישי פריצה כבר רשם דריסת רגל רשמית עם בישול נהדר בעקב ללוגסי, ומאותו רגע מכבי שטה לעבר אליפות ראשונה אחרי יותר מעשור.

החלוץ שהגיע בגיל 33 למכבי העלה תהיות כבר עם החתימה שלו בקבוצה. מה שחקן בגילו כבר יכול לתרום לקבוצה שרוצה לבנות מורשת חדשה בליגת העל? אז על איזו מורשת הוא חתום? במשך שנתיים וארבעה חודשים ראדה פריצה היווה סמל לרכש מוצלח, ללחימה על המגרש ולהקרבה עבור הסמל, אפילו שלא גדל בקבוצה. הוא נלחם על כדורים במרכז המגרש, הוא רץ במהירות שצעירים ממנו במכבי קינאו בה, הייתה לו תנועה של חלוץ ולא היה צריך שיבנו עבורו מצבים. הוא בנה אותם בעצמו.

בעונתו האחרונה תחת הדרכתו של פאקו אייסטרן פריצה נחלש. הוא כבר לא היה מהיר ונראה היה שקשה לו. הסיפורים בתקשורת היו על כך שמשפחתו חזרה לשבדיה אחרי מצב בטחוני לא קל בישראל והגעגועים נתנו את אותותיהם. אחרי שתי עונות נהדרות כמנהיג ההתקפה של מכבי, פריצה קשישא בילה בעיקר על הספסל. אך בכל פעם שהיה נראה שלא הולך לקבוצה, שהמשחק הולך ונאבד, פריצה עלה להתחמם ובלומפילד התמלא באנרגיות. רק 5 שערים הבקיע השבדי בעונתו האחרונה במכבי, אך מה שהוא החסיר בשערים הוא החזיר באנרגיה וגרם לקהל לדחוף יותר את הקבוצה.

כאילו בסגירת מעגל מתוכננת מראש, את משחקו האחרון בצהוב שיחק פריצה נגד הפועל באר שבע בגמר הגביע. זה נגמר עם שלושה שערים ושני בישולים ומשחק שלא יימחק מראשו של אף אוהד צהוב לעולם. כל הדרך חזרה מחיפה למרכז העברנו ברכב בדיבורים, בקול צרוד, על השערים שכל אחד מהם היה נהדר יותר מהשני. אני לא יודע אם פריצה כבר ידע שלא ימשיך בקבוצה, אך זה הרגיש כבר אז כמו מתנת פרידה.

זה כאילו סימבולי שפריצה החל נגד באר שבע שבורה וסיים כשהוא שובר במו ידיו את סגנית האלופה. זה אף סימבולי יותר שהתקופה שבה הוא פורש זו תקופה שמכבי נראית כאובדת עצות מול השער וכאילו זקוקה לאותו פריצה, כי מרגע שעזב לא הגיע עדיין חלוץ למכבי שמזכיר אפילו במעט את המשחק ההתקפי שהביא לקבוצה. נכון, זהבי הפך לאיש המטרה ועשה היסטוריה, אך הבדל מהותי היה בין מכבי של פריצה למכבי של זהבי וזו הקבוצתיות, הלחימה והשטף של משחק ההתקפה. כי אני בטוח, שעם פריצה של 2013, מכבי לא מפסידה את האליפות לב"ש ב-2016.

את הפרידה הרשמית ממכבי האוהדים שמעו דרך התקשורת. בניגוד לדרך שבה נפרדים משחקנים בתקופת גולדהאר, הפרידה מפריצה לא תוקשרה. אז הודעת הפרישה היא זמן מצוין לומר תודה. תודה על השערים, תודה על התארים, תודה על שלוש שנים בתוך חלום.

* 82 משחקים

* 26 שערים

* 10 בישולים

* שלוש אליפויות ישראל

* גביע המדינה

* גביע הטוטו

זה הזמן לומר לך תודה
Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח