מאברם ועד אלישע – המספרים שלא ידעתם על נבחרת ישראל

עוד קמפיין מאכזב הסתיים לו ונבחרת ישראל סיימה את אחד מהטורנירים החלשים ביותר בתולדותיה. אותם שחקנים שאלי גוטמן הגדיר בעבר כ"דור האישיות", דאגו להפריך את דבריו של המאמן הלאומי לשעבר. ביקורות נגד אלישע לוי בתקשורת, השהיות של שחקנים עקב חוסר מחויבות באימונים וזריקת סרט הקפטן על ידי ערן זהבי, הצליחו לערער את תמיכתו של הקהל בנבחרת. אבל הבשורה האמיתית של הקמפיין, היא שאחרי שנים הבלון סוף סוף התפוצץ.

בעשור האחרון, ראשי ההתאחדות לכדורגל לא הפסיקו להצהיר בכל כלי תקשורת שיש לנו נבחרת מצוינת ונהיה מסוגלים לעלות, או לפחות להתמודד, על העלייה בכל טורניר מוקדמות. עד הקמפיין הנוכחי, שגרם לנו להראות קטנים יותר מאי פעם. הפסדים לנבחרות שהיו נחותות מישראל עד לפני כמה שנים, ניצחונות דחוקים על ליכטנשטיין החלשה וחוסר האמונה בשחקנים הצעירים, הביאו את הנבחרת הלאומית למצב של ייאוש, לא פחות.

ערן זהבי אמר לאחר זריקת סרט הקפטן, שכנראה לא נעלה לטורניר גדול בעוד 40 שנה. יוסי בניון אמר לאחר סיום הקמפיין, שאם המצב לא ישתנה לא נעלה גם בעוד 200 שנה. אלה דברים שלא נאמרו בעבר על ידי שחקנים פעילים בנבחרת, בטח לא של שני קפטנים לשעבר. ובכל זאת, צריך להודות באמת, הנבחרת לא נראתה טוב גם לפני הקמפיין האחרון. לא היינו קרובים לעלייה של טורניר בינלאומי מאז ההעפלה של ישראל לשלב הפלייאוף במוקדמות יורו 2000. גם הקמפיין ללא הפסדים של גרנט במוקדמות מונדיאל 2006, ייזכר כאשליה בראש של האוהד הישראלי, בתור הטורניר שכמעט עלינו למונדיאל.

הקמפיין האחרון לא ייזכר בעיקר בגלל כישלון מקצועי, לזה כבר התרגלנו. הקדנציה של לוי תיזכר בעיקר בגלל עניינים שלא קשורים היו לכדורגל. שחקני הנבחרת מעולם לא נראו כל כך לא מחויבים ובכל זאת עיקר הביקורת מופנית דווקא אל המאמן הלאומי. למרות שלא היה חשיבות לשום משחק בקמפיין, נראה שאלישע לוי יהיה המאמן הישראלי הראשון שלא ימשיך לקדנציה שניה בנבחרת, מאז עמנואל שפר בשנות ה-80.

כדי להשוות בין המאמנים השונים ולראות מה אלישע לוי עשה שונה מהם, בדקתי את אופי העבודה של מאמני הנבחרת בשבעת הקמפיינים האחרונים, דרך חמישה פרמטרים שונים: גיל ממוצע של שחקני הנבחרת; מספר דקות לשחקנים עד גיל 22; מספר דקות לשחקנים מעל גיל 30; מספר דקות לליגיונרים; מספר דקות לליגיונרים, הנמנים בסגלי חמש הליגות הבכירות באירופה (אנגלית, ספרדית, גרמנית, איטלקית וצרפתית). הבדיקה יכולה להראות את תפיסת העולם של מאמני הנבחרת האחרונים. בנוסף, הבדיקה גם נותנת אינדיקציה על דור השחקנים שהוביל את הנבחרת בתקופות שונות.

גיל ממוצע

הגיל הממוצע של נבחרת ישראל נע בין גילאי 26-28.

הנבחרת של לואיס פרננדז במוקדמות יורו 2012, הייתה הצעירה מכולן עם גיל ממוצע של 25.5 שנים. המאמן הצרפתי לא חשש לשתף שחקנים צעירים בהרכב, כמו ביברס נאתכו, ערן זהבי, טאלב טוואטחה, ניר ביטון, ליאור רפאלוב ואלמוג כהן, שנחשבים כחלק מאבני היסוד של הנבחרת הנוכחית. כל אלה קיבלו הזדמנות ללבוש לראשונה את מדי הנבחרת בעידן לואיס פרננדס. לאחר האכזבה במוקדמות מונדיאל 2010, בנבחרת רצו לראות פנים חדשות, גם על הקווים וגם על הדשא. אבל למרות הכוונות הטובות של הצרפתי, אבי לוזון היה מעוניין לראות את המאמן הטוב בישראל באותם ימים, אלי גוטמן, מאמן את הנבחרת ונפרד מלואיס פרננדס לאחר קמפיין אחד.

הנבחרת של אלישע לוי עשתה את התהליך ההפוך, הנבחרת המבוגרת ביותר ב-15 שנה האחרונות. היא שיתפה רק שחקן אחד הרשאי לשחק בנבחרת הצעירה (עמרי גלזר, 21) והחזירה שחקנים שכבר לא היו רלוונטים בנבחרת, בדמותם של יוסי בניון, טל בן חיים ואלירן עטר. מי שציפה מאלישע לוי לעשות תהליך דומה לשל פרננדס ולבנות שחקנים צעירים, שיובילו את הנבחרת בקמפיין מוקדמות יורו 2020, יכול להיות מאוד מאוכזב מההתנהלות של המאמן הלאומי.

דקות משחק לשחקנים מתחת לגיל 22

שוב אין חדש תחת השמש. גם דרך הטבלה הזאת, אפשר לראות את אופי העבודה של לואיס פרננדס לעומת מאמני הנבחרת הישראלים. אם יש משהו מפתיע בטבלה הזאת, הוא הצניחה הגדולה בכמות דקות לשחקנים צעירים בין שני טורנירים סמוכים זה לזה. אלי גוטמן, שהחל לאמן את הנבחרת ב-2012, פחות האמין בגישה של פרננדס והפחית באופן משמעותי את דקות המשחק לשחקנים צעירים. יש לציין שאותם שחקנים שפרננדס האמין בהם, כבר עברו את גיל 22 וגם אלי גוטמן השתמש בהם במהלך כהונתו בנבחרת.

עם הזמן, עונת 12/13 מסתמנת כנקודת המפנה של השחקן הישראלי. לפי הטור "איפה אנחנו ואיפה אירופה", שבו בדקתי שילוב של שחקנים צעירים בקבוצות ליגת העל, באותה עונה חלה ירידה במתן דקות לשחקנים צעירים. באותה עונה קרו גם שני אירועים מרכזיים בכדורגל הישראלי; ראשית, הליגה קטנה מ-16 ל-14 קבוצות. האירוע השני והמרכזי יותר, הוא ההחתמה של ג'ורדי קרויף כמנהל הספורטיבי של מכבי ת"א. אין ספק שההחתמה עשתה רק טוב לצהובים, אבל עם הסתכלות לאחור, ההתנהלות של ההולנדי פגעה בכדורגלן הישראלי.

לאחר שבדרך כלל אלופות ליגת העל היו מספקות שחקנים ישראלים צעירים לקבוצות באירופה, מכבי ת"א בעידן קרויף דאגה להחזיר כמה שיותר ליגיונרים לישראל. עם הזמן, גם הפועל ב"ש ומכבי חיפה החלו לנקוט באותה גישה. כאשר תקציבי המועדונים בישראל גדלו ורמת הכדורגל האירופי עלתה, אין זה מפתיע שזהו התהליך שהתרחש בכדורגל הישראלי.

דקות משחק לשחקנים מעל גיל 30

שני הקמפיינים בהם נבחרת ישראל צברה את מספר הנקודות הרב ביותר מאז הצטרפותה לאופ"א (מוקדמות מונדיאל 2006, 18 נק' ומוקדמות יורו 2008, 23 נק'), הם הקמפיינים בהם השחקנים הוותיקים קיבלו דקות משחק רבות יותר.

אותן הנבחרות לא היו בנויות משחקנים מבוגרים במיוחד. כמעט ולא נשארו שרידים מהנבחרת המיתולוגית של חיים רביבו ואייל ברקוביץ' שהוחלפו על ידי יוסי בניון, עידן טל ויניב קטן. אבל חוליית ההגנה של הנבחרת מסוף שנות ה-90, המשיכה להוביל בגאון את הנבחרת הלאומית עד סוף העשור הראשון של שנות ה-2000. שחקנים בדמותם של אריק בנאדו (94 הופעות, מקום שלישי בכל הזמנים), אלון חרזי (89 הופעות, מקום רביעי בכל הזמנים), וואליד באדיר (74 הפועות, מקום 13) ואדורם קייסי (54 הופעות, מקום 26), תפקדו במעוז ההגנה מימי שלמה שרף ועד דרור קשטן.

פרט לטל בן חיים, שמשחק באופן קבע מאז מוקדמות יורו 2004, אין אף שחקן הגנה בנבחרת שמצליח לשמור על יציבות בנבחרת. מאז ששחקני ההגנה של סוף שנות ה-90 פרשו ממשחק בינלאומי, חוליית ההגנה הישראלית הפכה לנקודת התורפה של הנבחרת.

דקות משחק ללגיונרים

הגלובליזציה היא הסממן המרכזי בכדורגל העולמי בעשור הנוכחי והדבר בולט גם בכדורגל הישראלי. בשנים האחרונות, לא מעט שחקנים ישראלים מנסים את מזלם מעבר לים.

מהפכת הלגיונרים החלה במוקדמות מונדיאל 2010, בה ייצוג הלגיונרים בנבחרת היה הגדול בכל הזמנים. ליוסי בניון, טל בן חיים ודודו אוואט שהיו הלגיונרים הקבועים בנבחרת, הצטרפו אבי סטרול, אליניב ברדה, עומר גולן, תמיר כהן, רוברטו קולאוטי וגל אלברמן. בן היתר, גם בן שהר הצעיר (אז סהר) התחיל לקבל דקות ברוטציה של דרור קשטן.

מאז נשמר המצב הקיים; לגיונרים רבים מקבלים מקום בהרכב הנבחרת, רק בגלל היותם ליגיונרים. אפשר לראות שלאחר חזרתם לארץ, הם כבר לא תמיד נספרים על ידי המאמן. כעבור כמעט עשור מאז תחילת עידן הלגיונרים בישראל, אפשר לסכם אותו כאכזבה גדולה. מעטים השחקנים שהצליחו להחזיק מעמד בקבוצה אירופית ומעטים עוד יותר אלו שהצליחו לשדרג את הנבחרת.

דקות משחק ללגיונרים ב-5 הליגות הבכירות

מכל ההשוואות שנעשו בין נבחרות ישראל השונות במהלך התחקיר, הפרמטר הנוכחי הוא מדד האיכות המשמעותי ביותר. רמת הכדורגל בחמש הליגות הגדולות באירופה, עלתה באופן ניכר מאז כניסתו של הכסף הגדול מזכויות השידור. כמו שליגת ה-NBA לוקחת לעצמה את כל כישרונות היורוליג, כך קורה גם בליגות הכדורגל הגדולות בעולם. כיום שחקנים מעדיפים לתחום בקבוצות תחתית באנגליה, גרמניה וספרד, מאשר להיכלל בסגלי קבוצות צמרת בליגות הביניים באירופה.

מאז קמפיין מוקדמות מונדיאל 2006, 17 שחקני נבחרת נכללו בסגלי חמש הליגות הבכירות, אבל מתוכם רק שלושה שחקנים הצליחו להחזיק מעמד בליגות הבכירות למעלה מעשור: בניון, בן חיים הבלם ואוואט. לא בכדי בניון ובן חיים הם שני השחקנים המחזיקים במספר ההופעות הגבוה ביותר בנבחרת ואוואט הוא השוער שלבש הכי הרבה פעמים את המדים הלאומיים. ברגע שאותם שחקנים סיימו את הקריירה האירופית שלהם, אף שחקן ישראלי לא הצליח להשתלב בליגות הגדולות, ומי שכן הצליח, היה בקבוצות המועמדות לירידת ליגה.

בקמפיין האחרון, שיחקו ארבעה שחקנים מחמש הליגות הבכירות: טאלב טוואטחה (איינטרכט פרנקפורט), עומר אצילי (גראנדה 16/17), אלמוג כהן (אינגולשטאדט 16/17) ותומר חמד (ברייטון אנד הוב אלביון 17/18). אם נשווה את המדד הזה עם שאר הנבחרות בבית, נבחרת ישראל תהיה מתחת לאלבניה ומקדוניה ולא נהיה רחוקים מנבחרת ליכטנשטיין. המצב הקיים אמור להדאיג מאוד את נבחרת ישראל, ולמרות שיש שיפור קל במספר הלגיונרים הבכירים מהקמפיין שקדם לו, המצב לא מאיר פנים לכדורגל הישראלי.

עדיין לא ידוע מי יאמן את הנבחרת, אבל אין ספק שצריך שינוי בגישה והבנה שנבחרת ישראל היא נבחרת קטנה. משחקים נגד נבחרות כמו איי פארו ולוקסמבורג, שבעבר לא היוו איום, נהפכו למשחקים שאנחנו עלולים לא לנצח.

אין לנו יתרון טכני על אף נבחרת אירופית אחרת ולכן לא צריך לזמן את השחקנים בעלי יכולת הדריבל הגבוהות בארץ, זו הייתה הגישה המוטעית של אלישע לוי וגם של קודמיו. לנבחרת ישראל החדשה אין מקום לשחקנים כמו ערן זהבי, טל בן חיים החלוץ ומאור בוזגלו, לאו דווקא בגלל שהם לא שחקנים טובים, אלא בגלל שהם לא מתאימים לשיטת משחק של משחקי נבחרות. אולי אם נבין את מקומנו על המפה האירופית, נוכל למקסם את היכולת הנוכחית ונוכל מידי פעם להיות גם גאים בנבחרת שלנו.