תהליך הלבנת כספים כולל שלושה שלבים מרכזיים:
- השמה – מכניסים את הכסף מהפעילות הלא חוקית לתוך מערכת בנקאית או פיננסית
- ריבוד – מפרידים את הכסף מהחשבון בו הוא שוכן, מפזרים אותו בין מספר חשבונות, כך שהכסף מאבד את הקשר למקור
- שילוב – מייצרים פעילות עסקית שנתפסת כנורמאלית וחוקית, מזרימים את הכסף דרכה ובכך הוא חוזר למערכת הפיננסית רק הפעם ממקור לגיטימי
במקצועי אני עוסק בזיהוי הונאות פיננסיות והלבנות כספים, אני נחשף לפעילויות הלבנת כספים מתוחכמות, אבל מעולם לא ראיתי הלבנה כמו שנעשתה מצד התקשורת לפרשת הקטינות.
כשלונות תקשורת הספורט ידועים כבר שנים – חוסר היכולת לייצר שיח מקצועי ורציני, העצמת השיח הגזעני והאלים במקום לעשות לו דה-לגיטימציה וחוסר בתוכן איכותי מבוסס נתונים, הם רק חלק מהרעות הקיימות בתקשורת. כשהתפוצצה פרשת הקטינות, עמד מועדון מכבי תל אביב למבחן מוסרי מאין כמוהו. תקשורת הספורט שסיקרה את הפרשה, עסקה יותר בניסיונות לייצר כותרות ופחות בבחינת הפרשה והשאלות המוסריות העולות ממנה. אתרי הספורט נקטו גישה זהה ונחרצת של משפט שדה והובילו את הקריאה להעיף את מיכה ואצילי ממכבי תל אביב. מעטים האלה שניסו לייצר שיח אחראי סביב הפרשה (כמו אורן יוסיפוביץ' שאירח בפודקאסט שלו את אשתו של גל אלברמן שעסקה בסוגייה מהצד של נשות הכדורגלנים וכיצד מעריצות רודפות ומנסות לפתות אותם), ולבחון אותה מעוד זויות, בעוד הרוב היו עסוקים בלעוט על החיות הפצועות של הפרשה. הרעש היה כה גדול, שהיה ברור שאף מועדון בארץ לא יחתים את השניים והם טסו לאי השכן הרחק מהרעש התקשורתי לסוג של הגלייה.
הפרשה הייתה למקרה מבחן מוסרי ששווה היה לקיים שיח סביבו. השחקנים אמנם דמויות לחיקוי, אך בחורים צעירים. האם יש לקבוצות ולהתאחדות אחריות בחינוך והדרכה כיצד להתנהל? בטח בעידן הרשתות החברתיות… הנערות הצעירות, כמותן, יש עוד רבות אחרות שניסו לייצר קשר רומנטי עם ספורטאים ומפורסמים, האם זאת לא הזדמנות להסביר את הבעייתיות שבכך? האם התקשורת לא יכלה לנצל יותר את הבמה ואת ההד סביב האירוע כדי לחנך את הדור הצעיר?
במקום זאת, אנשי התקשורת היו עסוקים בהטפות מוסריות, בניצול הסיטואציה להכתים מועדון שלם וכן, בעיקר לזכות בכמה קליקבייטים ועוד כמה לייקים בטוויטר. עוד בטרם נשמעו כל הצדדים ועוד בטרם המשטרה סיימה לאסוף את העדויות, התקשורת חרצה גורלות והתחבאה מאחורי אמתלה של פמיניזם וצדק. לא ציפיתי שהתקשורת תשבח את מכבי ת"א כששיחררה את השניים, גם לא שתנסה לקיים דיון מוסרי, למרות שהמשטרה קבעה שלא הייתה עבירה על החוק, אבל וודאי לא ציפיתי לצביעות התקשורתית ולפסטיבל ההלבנה שקדם לחתימה הצפויה של אצילי בחיפה.
לקראת חלון ההעברות בינואר, החלו אתרי התקשורת, כמעט בתיאום מלא, לפרסם כתבות, סקרים ודיונים שמטרתם להכשיר את החזרה של אצילי ומיכה לישראל. מסתבר שמוסר הוא דבר הפכפך. תשאלו את רז זהבי כיצד תחילה שפט בחומרה את השניים ובטורו בסוף דצמבר זעק "די למוסר הכפול" וביקש לתת לשניים לחזור ארצה. ממש באותו היום, פורסמה כתבה בה צוטט עמי פיקובסקי, מי שמכונה "הרב של הכדורגלנים", שאמר על אצילי "עלם חמודות ואיש שלא מזיק לאף אחד".
בניסיונות לצייר את החתמת אצילי כנורמטיבית, לקחו חלק אנשי תקשורת נוספים, שהתבטאו בחריפות כשהתפוצצה הפרשה, וקראו להעיף את השניים בגלל הפגם מוסרי, ללא קשר להחלטת המשטרה ולעבירה על החוק, והיום טוענים כי אם המשטרה סגרה את התיק, אז ניתן לסלוח לשניים. בחלוף חצי שנה, ניכר כי לדעתם המדד המוסרי הוא קביעת המשטרה, מה שמראה כי התקשורת חסרת כל רצון אמיתי לקדם שיח על מוסר, על דוגמא אישית, על מה הסטנדרטים הערכיים שצריכים להיות בעולם הספורט ועל איך צריכים להתנהג כלפי נשים.
התקשורת השלימה את השלב האחרון בהלבנת הפרשה, וחוץ מלצוטט ארגוני נשים שמביעים תמיכה באצילי, ניכר שהשתמשו בכל הכלים האפשריים. האם זה הסטנדרט ביחס לפרשיות מסוג זה? מה יהיה בפעם הבאה כאשר פרשה כזאת תקרה? האם יש צורך בפסטיבל תקשורתי או שמספיק לשלוח את השחקן להגלייה לחצי שנה בקפריסין? איך מבטיחים שזה לא יקרה שוב? איך מחנכים ומייצרים שיח שמחזק נשים, שמקדם פמיניזם ולא ההיפך? אינני מחזיק בתשובות לכל שאלות אלה, אך דבר אחד בטוח – התקשורת לא רק שלא מקדמת שיח פמיניסטי, היא מעודדת שיח שוביניסטי.
יש מעט מאוד כתבות על ספורטאיות ולרוב נשים מגיעות למדורי הספורט לאחר אירועים זוגיים או מיניים עם ספורטאיים מפורסמים. בסוף, כשמפרסמים כתבות רכילות על כדורגלנים וכוכבות פורנו, כששולחים פושים עם תמונה של בחורה בלבוש מינימלי עם כותרת "מי הכדורגלן שהתחיל עם שחקנית הפורנו המפורסמת?" ומקדישים מדור מיוחד לדוגמניות בביקיני, אז זה קצת צבוע להטיף נגד החפצה של נשים ולנסות להיתפס כמי שמקדם שיח פמיניסטי.
נכון שהתקשורת לא דוחפת אף אחד ואף אחת למעשים, אבל היא כן משדרת שכדורגל וסקס מצטלבים ושהדרך עבור נשים להופיע במדורי הספורט עוברת דרך חדר המיטות או במינימום, דרך שיווק גופן בלבוש מינימלי. כשהפעם היחידה שזכור לי ב-4 שנים האחרונות שבה עסקו בגולף נשים הייתה דרך כתבה – "הגולפאית הסקסית" שימחה את מיליוני עוקביה בבידוד עם "אתגר החזה"" ובמקום שם הכתב רשום "אסור לפספס", אז הם בפועל אחראיים לשיח השובינסטי בספירת הספורט.
היום, אחרי שתהליך ההלבנה הושלם, קשה שלא לתהות מה היו המניעים לסיקור הכפייתי בפרשה. האם הרצון לייצר צדק או האם הרצון לרכב על הפרשה בכדי לייצר עוד קצת טראפיק? ישנן השלכות קשות מבחינה מוסרית להתנהלות של תקשורת הספורט בישראל ולצערי הפרשה לא הביאה לשום שינוי. נראה שהעורכים ומובילי הדעה, חסכו מעצמם חשבון נפש, ימשיכו להטיף מוסר וצדקנות, במקום לפעול באופן שמייצר תרבות ספורט טיפה יותר טובה ושיח מעט יותר ערכי.
*הכותב הינו אוהד מכבי תל אביב
טור מעולה שמתאר נכון את השתלשלות העניינים.
לצערי אצלנו כבר מזמן המדד למה מוסרי וראוי נקבע בהתאם
להמלצות המשטרה והחלטות הפרקליטות, ראה מנהיגינו.
טור מעולה. לצערי, כמו בכל העולם, אתרי חדשות הם גוף עסקי שמונע ממניעים כלכליים ולכן אין לצפות מהם להתנהל בצורה מוסרית. כמו שרשמת, המניע הוא לייצר עוד טראפיק ועוד קליקים. את העבודה המוסרי צריכים לעשות המשטרה ובעלי הקבוצות. זהו
טור מעולה!