אינני מתיימר להעיד על עצמי כמבין גדול בספורט נכים בכל ענף שהוא, אבל תמיד עקבתי בגאווה אחר הישגיהם של הגיבורים הללו שעוסקים בספורט מקצועני ומגיעים להישגים לאומיים ובינלאומיים מטורפים (למשל: נועם גרשוני והזכייה במדליית זהב בטניס).
מה שבטוח, אמש (15/12) עשיתי משהו שהרבה מאיתנו לא רגילים לעשות ובזמן ששחקני מכבי תל אביב נחים מהבעיטה בישבן שהם נתנו לעמיתיהם מהיריבה העירונית הפועל (וזה לא היה קל), אני צפיתי בחבורת לוחמים בועטת בישבן של המוסכמה שקיימת אצל "הרגילים" ומוכיחה שהם בלתי רגילים ותותחים בין גלקטיים.
כשחבריי שאלו אותי מדוע הלכתי לצפות במשחק כזה, עניתי שאחת, בשביל הכיף, כמו בכל צפייה בהתמודדות ספורטיבית. תחשבו על זה כמו ענף מקביל בכדורסל, שמשוחק קצת אחרת (האמת, לא הרגשתי). ושתיים, כפי שכבר נגעתי בהקדמה, בעניין הערכתי לנשים וגברים שבוחרים ומצליחים להתנהג רגיל, גם אם יש קשיים בדרך. רציתי לכבד מקרוב ולהתעצם.
אז בואו ונדבר ספורט. עונת 2020 של כדורסל בכיסאות גלגלים נפתחה בחמישי האחרון (12/12) במשחק בין "אילן רמת גן" ל"אילן תל אביב" ולמשחק השני של ליגת העל הזו, התייצבתי, עם בני משפחה ועם חברות וחברים יקרות ויקרים, במגרש הספורט של בית הלוחם בשכונת אפקה אשר בעיר הקודש תל אביב.
לפנינו, דרבי של קבוצות בית הלוחם, ת"א א' נגד ת"א ב'. הראשונה בהובלת מאמן נבחרת ישראל כדורסל בכיסאות גלגלים, אריאל אוטולנגי והאחרונה, המכונה צה"ל ת"א, בהובלת המאמן והשחקן אלון דור און, היא גם מחזיקת הגביע לעונת 2019 והצעירה יותר מבין השתיים.
המגרש הוא אותו מגרש, משך הזמן הוא אותו הדבר וגם השופטים היו לבושים כתום, כיאה למקצוענים. יש רק עניין של דרגות נכות, בין 4.5 (נכות קלה) ל- 1.0 (נכות קשה יותר) ויש לוודא כי על המגרש, סכום דרגות הנכות של חמשת השחקנים יחד, לא עולה על 14.5, אחרת זו עבירה טכנית. אבל הצרה המשעשעת בדרבי הזה הייתה דווקא ששתי הקבוצות שיחקו בכחול-לבן – כלומר אחת במכנסיים כחולים וחולצות לבנות והשנייה במכנסיים לבנים וחולצות תכולות…
התחלנו. קבוצת צה"ל ת"א, פתחה בסערה כשאלון דור-און, מדרבן ומחבר את עמיתיו לקבוצה למשחק אגרסיבי משני צידי המגרש ותוך 5 דקות הובילה בפער דו-ספרתי. תוצאת המחצית, 20-40 לקבוצה הצעירה שהוכיחה שליריבה אין הרבה סיכוי הערב.
אבל אז בפתיחת המחצית השנייה, יחד עם זה שדור-און, ירד קצת לנוח (לנוח ? הצחקתם אותו. הוא עדיין המאמן…), החלה קבוצת בית הלוחם א' להראות סימני התחברות ועם אבי בן שמחון הנהדר, בערב קליעה פנטסטי, צימקה את היתרון של בית הלוחם ב', ל-12 נק' בלבד, בשלהי הרבע השלישי. משם ועד לסוף המשחק, הצעירה חזרה לדרוס ועם רבע אחרון של 7-20 סגרה את המשחק בתוצאה המהדהדת 49-76.
ראויים לציון. כולם. ובכל זאת:
בצד הקבוצה המפסידה, כאמור, אבי בן שמחון, עם ידיים ארוכות בהגנה ושליטה חזקה בכדור, קלע כמחצית מנקודות קבוצתו. בעזרת צוות מסייע, שכלל את רועי רוזנברג שהיווה רכז דומיננטי יחד עם מורן סמואל (כן, כן, מורן סמואל, לשעבר אלופת העולם בחתירה) שעושה חיל גם בכדורסל בשנים האחרונות ותרמה הערב לראיית המשחק בקבוצה שלה. עוד בלטו, חגאי קריטי, משה טבשי, רועי פיין ועמית שחר.
אבל כל זה לא הספיק מול החבורה המלוכדת מהצד השני. כפיר ניימרק עם חכמה וניסיון שניכרו על הפרקט, אור אדאטו ולירן לוי שתרמו נקודות מקו העונשין, מתחת לסל ומחצי מרחק בדיוק כשזה נדרש למומנטום, נדב מנחם הצעיר שהשקיע ולא ויתר לתרום את חלקו. משה סימו שנתן את נשמתו במיוחד במחצית השנייה ופלג זלצמן הגדול שהתיש את יריביו בהגנה והרבה בריבאונד משני צדי המגרש. ומעל כולם, המאמן שגם משחק, הרוח החיה בקבוצה, אלון דור-און, נזף כשצריך וחיזק כשהגיע.
רגע מעניין נרשם, כשאחד השחקנים התהפך עם כיסא הגלגלים ועמיתיו, משתי הקבוצות, באו מיד לעזרתו וללא סיוע מאנשים עומדים. אין באמת סיבה לחשוב שזה שונה מקבוצה של שחקנים שמשחקים בעמידה.
לי נותר רק להודות על ערב מלא אוירה ספורטיבית מכובדת ומכבדת ולדרבן אתכם/ן לבוא וליהנות גם כן. אני בהחלט מתכוון לבוא שוב!
במיוחד לתל אביביים שבינינו – זה פה קרוב….וזה כיף וכבוד גדול ?
מעולה שהעלית את זה למודעות….מרגש ממש !
כל מלה בסלע
מילים כדורבנות
כל טור בנושא הוא מבורך. ישר כח.