את ענף הספורט המיוחד של כדורסלנים על כיסאות גלגלים הצגתי כאן עם פתיחת עונת 2020 בטור  "גיבורי על-חלל"  ולצערנו, כמו הרוב המוחלט של הספורט העולמי, גם הליגה הזו נעצרה, כולל טורניר הגביע ששיאו אמור היה להיות משחק הגמר בין אילן רמת גן לצה"ל תל אביב ב- 31 במרץ, בהיכל שלמה. אבל, יש גם דברים טובים בעצירה הזו. זה מאפשר לנו להרים רגע את הראש ולהעמיק באפיקים שלא הכרנו והנה לנו הזדמנות, ללמוד על הענף הזה, שרובנו לא נחשף אליו ביום יום: כדורסל על כיסאות גלגלים.

נתחיל קצת עם ההיסטוריה ועם הכללים הייחודיים לענף הזה (רמז, אין הרבה שוני).
מעיון בכלל הראשון של חוקת המשחק, למדתי שהקבוצה המנצחת היא זו שתקלע יותר נקודות – שכה אחיה. חוץ מזה, כל הכללים הקשורים, בין היתר, בגודל המגרש, בגובה הסל ובמרחק קשת קו השלוש, זהים לחלוטין לכללים של FIBA והנהוגים ביורוליג ובליגות הכדורסל בכלל אירופה וישראל. רגע לפני שאמשיך עם החוקים, הבה וניזכר למה והיכן זה התחיל ולא פחות חשוב, מה מצבנו בעולם.

מתי זה קרה לראשונה?
פרופסור לודוויג גוטמן, נוירולוג ונוירוכירורג יהודי, שהצליח להימלט מגרמניה בתחילת 1939, נקלט בבריטניה במקצועו והחל לתרום למאמץ המלחמתי בשיקום נפגעי עמוד השידרה בפרט. לאחר המלחמה דגל בשימוש בספורט לשיקום וייסד תחרות שנתית. בשנת 1960 הפכו משחקי סטוק-מנדוויל (על שם בית החולים שבו נערכו) למשחקים הפאראלימפיים ומאז הם מתקיימים במסגרת זו (פחות או יותר).

נבחרות ישראל בכדורסל על כיסאות גלגלים, בשני המגדרים הביאו ומביאים/ות כבוד משמעותי בזירה הזו, בייחוד מתחילת הדרך ועד תחילת שנות ה-80'. בנשים, שתי מדליות זהב (1976,1968), שתי כסף (1984,1980) ואחת ארד (1972). בגברים, שתי מדליות זהב (1980,1968), שתי כסף (1976,1972) ושלוש ארד (1960 ושתיים בשנת 1964). בשני העשורים האחרונים חלה ירידה ברמת הענף בארץ ביחס לאירופה ולעולם והישג השיא האחרון היה בגברים, מקום שישי באולימפיאדת בייג'ינג (2008). חלק משחקני אותה נבחרת גברים הינם ממובילי הקבוצות הבכירות בליגת העל הסדירה, אבל עוד נגיע לשם. לאחרונה נקבע כי האולימפיאדה הפאראלימפית טוקיו 2020, תיערך בין ה-24 באוגוסט וה-5 בספטמבר 2021.

מה לגבי הכללים המיוחדים?
כמו שציינתי קודם,  מרבית החוקים זהים לחלוטין עם חוקי הכדורסל בליגות האירופאיות ובישראל, למעט כמה התאמות מעניינות, שחלקם מאתגרות אף יותר.

השינוי הבולט ביותר הוא שיטת הניקוד, כאשר על פי שיטה זו כל שחקן מקבל ניקוד מ־1 עד 4.5 לפי המגבלה הפיזית שלו. ככל שהנכות של השחקן קשה יותר, כך הניקוד שלו יהיה נמוך יותר. בכל ליגה נקבע רף ניקוד מקסימלי שסכום השחקנים במגרש לא יכול לחצות אותו – בליגה השלישית עד 19.5 נקודות, בליגה השנייה עד 17 נקודות, ובליגה הראשונה עד 14.5 נקודות (בנבחרות המגבלה היא 14.0).
כאן זה המקום להזכיר שראיתי במו עיניי איך הכלל הזה קשוח. במשחק שבו שחקן עם דרגת נכות של 1.0 יצא בחמש עבירות והקבוצה נאלצה להמשיך לשחק עם ארבעה שחקנים(!), כי לא היה לקבוצה שחקן מחליף מבלי לחרוג ממגבלת 14.5 הנקודות. תזכורת – בפוסט שפורסם בסיום המשחק ההוא.

הבדל נוסף הוא חוק "הצעדים", שבו מותר לשחקן עם הכדור, לגלגל עד פעמיים את גלגל הכיסא לפני שהוא מחויב למסור, לקלוע או לכדרר. יש גם כללים שונים לעבירות. קיימת הגדרה למרחב השחקן והקפדה על אופן הכניסה ההגנתית למסלול הנסיעה של כיסא הגלגלים ("חסימה"). פגיעות מסוימות בכיסא הגלגלים הן כמו פגיעה בגוף השחקן וגם ישנה הקפדה על חוק שלוש השניות, שבמקומות אחרים נעלם כמעט מהכדורסל.

וכעת לליגת העל המקומית
בליגה הסדירה אין הפרדה מגדרית (עקב מיעוט נשים) ויש כמה שחקניות מצוינות בקבוצות הבכירות כמו מורן סמואל (המדליסטית הפאראלימפית בחתירה) מהקבוצה שאני אוהד, אבל עוד נגיע לזה. מרבית הקבוצות משחקות בחסות בית הלוחם, מרכז שיקומי מטעם ארגון נכי צה"ל ואיל"ן, ארגון הגג לטיפול ושיקום ילדים נפגעים. בשתי ליגות המשנה ישנן עשרים קבוצות וחמש קבוצות בליגת העל.

בליגת העל מתקיימים שלושה סיבובים, כלומר 12 משחקים לכל קבוצה. בסוף העונה הסדירה, שתי הראשונות יעפילו לפיינל פור של פלייאוף ושלושת האחרות יקיימו מיני פלייאוף פנימי, סיבוב נוסף (בית-חוץ), שבסופו יוחלט על השתיים הנוספות. משם זה סדרות חצי גמר וגמר בשיטת הטוב מחמש וכך נקבעת אלופת הליגה. הנוכחית היא קבוצת איל"ן רמת גן שמחזיקה בתואר שלוש עונות ברציפות.

במקביל, כמו ביתר הליגות בעולם, מתקיים טורניר גביע המדינה, שכרגע מוחזק על ידי חביבתי, קבוצת צה"ל תל אביב (בית הלוחם ב'), המכונים "התותחנים". לאחר שנקבעו ארבע עולות לחצי גמר, התקיימו שתי סדרות של משחקים בשיטת בית-חוץ (על המשחק הדרמטי בחצי הגמר השני דיווחתי כאן בזמנו) ולאחר מכן משחק הגמר שהיה אמור להיערך ממש עכשיו, עם שחזור הפיינליסטיות מגמר הגביע הקודם, צה"ל תל אביב מול איל"ן רמת גן. אבל כאמור, זה יחכה בינתיים.

לסיכום – הקצב הגבוה, התחכום, היכולות האתלטיות שנדרשות מהשחקנים (מתי הצלחתם לאחרונה לקלוע לסל, בישיבה?) והיותו משחק קבוצתי הופכים אותו לספורט שלא ישאיר אף אוהד אדיש ויצליחו לעורר עניין גם אצל חובבי הספורט המנומנמים ביותר והאמינו/ה לי, יחסית אליכם/ן, קוראים/ות נאמנים/ות – אני מנומנם ? (תראו אותי בשער 10 ביד אליהו חוטף מבטי נאצה מהסובבים…)

מזמין אתכם/ן להצטרף אלי, לעקוב, לעודד וגם לבוא למשחקים. חוויה ספורטיבית ממעלה ראשונה!

מקורות מידע ותמונות:
אתר הפדרציה העולמית (IWBF) והאירופאית לכדורסל בכיסאות גלגלים (IWBF Europe)
אתר ההתאחדות הישראלית לספורט נכים (ISAD)
המאמן והקפטן של קבוצת צה"ל תל אביב בליגת העל לכדורסל על כסאות גלגלים – אלון דור-און
תמונות של שחקני הקבוצות צולמו על ידי כותב הטור