גדולי הדור – סיכום הדור האחרון בכדורגל הישראלי – פתיחה + כמעט נכנסו

גדולי הדור

בקיץ 1995 עבר בלמה הצעיר של מכבי פתח תקווה להפועל חיפה. השורה הזאת היא אולי הדבר הכי רחוק מלעשות עליו פרוייקט היסטורי ענקי. מדובר כאן בשתי קבוצות שעד אז לא לקחו אליפות, לקחו בסך הכל חמישה גביעים, ולא הגיעו להישגים יוצאי דופן. אבל המעבר של רן בן שמעון בקיץ 1995 להפועל חיפה שינה במידה רבה את הכדורגל הישראלי. את מקומן של אגודות הספורט והעסקנים הקטנים תפסו מילונרים, אוליגרכים ומיליארדרים שבשניים וחצי העשורים אחרי הפכו את הכספים בכדורגל הישראלי למפלצתיים. במידה מסויימת ההעברה הזאת, ששוויה היה 450 אלף דולר, הייתה ההעברה הגדולה הראשונה בכדורגל הישראלי, כזאת שהביאה להפועל חיפה את האליפות הראשונה שלה, כזאת שהביאה את כל המועדונים הגדולים או אלה שרצו להיות גדולים לשפוך ים של כסף כדי להחזיק בצלחת האליפות או בגביע המדינה.

זה דור שבו הכדורגל הישראלי שאף להתחבר לאירופה, עם מסעות לשלב הבתים של ליגת האלופות, עם הישגים יוצאי דופן בגביע אופ"א, אבל גם הדור בו הכדורגל הישראלי התרחק בכל שנה שעברה מעילית הכדורגל ביבשת. זה הדור שבו לא הפסקנו לחפש את הזרים הגדולים שיקחו את הכדורגל הישראלי קדימה ושכחנו את הטיפוח של הכדורגלן הישראלי. זה הדור שבו הכדורגל הישראלי ניסה לפסוע לראשונה בבמה המקצוענית.

הנטייה שלנו לרדת על הכדורגל הישראלי היא טבעית. כל אחד רואה את הדשא של השכן כירוק יותר, בין אם הוא כזה ובין אם לא. אבל שיוט של 25 השנים האחרונות בכדורגל הישראלי נותן זווית אחרת על מה שקורה פה: יש פה דרמה, ויש פה הנאה, וסיפורים מרתקים לרוב. ובזה הפרוייקט הזה יעסוק.

כדורגל ישראלי
קרדיט לדף הפייסבוק של "מנהלת הליגות לכדורגל- IPFL"

 

במרכז הפרוייקט "גדולי הדור" נדרג את מאה הגדולים ביותר בכדורגל הישראלי בדור האחרון. שיטת הבחירה והסינון הייתה מורכבת. בראש ובראשונה, נחשבים רק הישגי השחקנים במדי קבוצות ישראליות, בליגה, בגביע או במפעלים האירופאים. ההישגים שנלקחו בחשבון בדירוג הם רק מקיץ 1995 ועד סוף עונת 2019/20. נלקחו בחשבון כמה אספקטים חשובים בבחירה: מספרים, כי בסופו של דבר זה מדד מובהק. גם כמויות שערים (בישולים נלקחו בעירבון מוגבל) אבל גם תארים קבוצתיים, תארים אישיים, ועוד. סיפור. הרקע ממנו בא השחקן, כמות השנים ששיחק בליגה, הדרך שלו למעלה ולהצלחות. ניתן פקטור משמעותי לשחקנים שהגיעו להצלחות עם קבוצות קטנות יחסית. עמדה במגרש. שוערים זוכים לדירוג נפרד (שיעלה במקביל לדירוג הזה), בלמים, מגנים וקשרים אחוריים קיבלו פקטור רציני מכיוון שבדרך הטבע הם פחות בולטים. אישיות. אי אפשר לברוח מזה, זה דור שבו הכדורגלנים הם כבר לא עוד חולצה של הקבוצה שלהם. קיבלו תוספת משמעותית שחקנים שעומדים במבחן "דודה שלך" (אם דודה שלך לא מבינה בכדורגל ועדיין השמות מצלצלים לה מוכר). יציבות. בדירוג הזה משתתפים גם כדורגלנים זרים וגם ישראלים. מטבע הדברים, הזרים שיחקו פחות שנים מאשר הישראלים בקבוצות הישראליות, ולכן ניתן פקטור משמעותי לשחקן זר או ישראלי שהיה בטופ לאורך זמן, כאשר לזרים הזמן התקצר.

מלבד הדירוג המרכזי, שיעלה כאן באתר בחלקים לאורך השבועות הקרובים, הוספנו גם דירוגים נוספים של עשרת הגדולים על כמעט כל דבר שקרה כאן בדור האחרון. הטורים האלה יעלו במקביל ויתבלו את הדירוג בסיפורים נוספים, ובסופו של דבר, זה העניין בדירוג. אפשר להתווכח אם שלו מנשה ראוי למקום ה43 או טוואטחה למקום ה82 (הם שניהם לא שם) אבל העניין פה הוא לספר את סיפורם של השחקנים הגדולים של הדור האחרון, הקבוצות, הגביעים והאליפויות. דרכם, אפשר לראות יותר טוב איפה נמצא הכדורגל הישראלי.

הפרוייקט הזה נכתב בהשראת שלושה פרוייקטים כתובים חשובם שיצאו בשנים האחרונות: "אגדות דשא", הספר המעולה של שרון דוידוביץ' ואסף כהן שנתן לנו את הפורמט של הדירוג, "מאה הגדולים בכדורגל הישראלי", ספר נהדר של אביעד פוהורילס, רון עמיקם ואורן יוסיפוביץ', שסיכם את הכדורגלנים הגדולים בכל ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי, ודירוג וואלה, שנערך מדי שנה לבחירת הכדורגלנים הכי גדולים באותה השנה. תודה לכל מי שכותב על הכדורגל שלנו, אתם ההשראה שלנו. תודה גם לכל כותבי אתר "הזווית" שנרתמו לכתיבה לפרוייקט זה, כדי ליצור עבורכם חווית קריאה יוצאת דופן, מכל זווית אפשרית שיש לאוהדי הכדורגל הישראלי להציע.

היום אנחנו מתחילים עם 20 שכמעט נכנסו לדירוג מאה הגדולים, אבל רק כמעט. ביום חמישי יעלה הטופ 10 הראשון, עשרת הקבוצות הכי טובות שירדו ליגה בדור האחרון.

קהל
קרדיט לדף הפייסבוק של "מנהלת הליגות לכדורגל- IPFL"

 

120. מילאן אוסטרץ – מבקיע רק בגביע אופ"א

קריירה: ורז'י (1993-1994), בלטינצ'י (1994-1996), גוריצה (1996-1998, 2007-2010), הרקולס (1998-1999), לובליאנה (1999-2000), הפועל תל אביב (2000-2002), לה הבר (2002-2003), בורסאספור (2003-2004), מלטיאספור (2004-2005), א.א.ק. לרנקה (2005), לאסק לינץ (2006), פ.צ. קופר (2010-2012)

הישגים: הגביע הסלובני (1999/00) גביע הטוטו (2001/02), מלך השערים של הליגה הסלובנית (2009/10)

איך שחקן ששיחק רק שנתיים בארץ, בשניהם כבש בליגה רק עשרה שערים (כשהוא חלוץ, וזה בעצם על מה שמשלמים לו) יכול להיות בכלל מועמד למאה הגדולים בדור האחרון? התשובה כנראה נעוצה בזיכרון. כי בזיכרון הקולקטיבי של אוהדי הספורט בישראל, מילאן אוסטרץ הוא לא ההוא שהחמיץ בלי סוף במגרשי הליגה. זה ההוא ששם את שער הניצחון בשלג מול לוקומוטיב עם הסרט המחמם על הראש. זה ההוא שהכניע את צ'לסי בסטמפורד ברידג'. זה ההוא שכובש בחוץ שער נהדר מול פארמה. אוסטרץ זה ההוא שהגשים לאדומים חלומות שהם לא ידעו שיש להם.

אז גם אם הוא לא שיחק פה הרבה, גם אם לא כבש הרבה, המקום הזה הוא סמלי בעיקר, סמל לזר שבא והפך מועדון מהמזרח התיכון לקבוצה שמתגלגלת על הלשון באיטליה, ברוסיה ובמולדת הכדורגל. הוא אמנם כבש רק בגביע אופ"א, אבל עשה את זה בצורה שאף אחד אחר לא עשה.

 

119. חאריס מדוניאנין – שונא כדורגל

קריירה: אלקמאר (2004-2006, 2007-2008), ספרטה רוטרדם (2006-2007), ריאל ויאדוליד (2008-2010), מכבי תל אביב (2010-2012, 2016-17), גזיאנטפספור (2012-2014), דפורטיבו לה קורוניה (2014-2016), פילדלפיה יוניון (2017-2019), פ.צ. סינסינטי (2020-)

הישגים: פעמיים אלוף אירופה לנבחרות צעירות (2006, 2007)

"אני כבר שונא כדורגל, אני שונא את האנשים שמסביב. אני משחק בשביל אמא שלי, רק בשביל לתת לה את הכסף והכל". את המשפט הזה אמר מדוניאנין בכתבה בערוץ הספורט שפורסמה כמה חודשים לפני שהוא עזב את מכבי בפעם הראשונה. על רקע העוינות המטורפת בינו לבין הקהל הצהוב זה היה נראה ברור. אלא שמדוניאנין, בוסני שהיגר יחד עם משפחתו מסרייבו המופצצת בזמן מלחמת בוסניה להולנד, שאביו נהרג כשהגן על סרייבו מפני הכוחות הסרביים, הבין מהר שהוא בכדורגל כדי לתת כסף וכבוד לאימא שלו, שגידלה אותו בארץ זרה וגרמה לו להפוך להיות כדורגלן, ועוד אחד ממש טוב. שתי הקדנציות הקצרות שלו במכבי לא זיכו אותו בתארים, אבל הראו כמה כישרון טבעי יש לשחקן הזה, ששיחק עם בוסניה במונדיאל ב2014 למרות שהוא שונא כדורגל. אז אולי זה לא כל כך חשוב.

גם הוא לא בין מאה הראשונים בעיקר בשל העובדה ששיחק מעט מדי משחקים בישראל, לא זכה באף תואר ולא השאיר הרבה רושם. אבל במעט שהשאיר, כולל הפנדל שלו בדו קרב הפנדלים בספליט ששלח את מכבי לשלב הבתים בליגה האירופית, הוא מראה כמה גדול היה יכול להיות.

כתבה של אבי שרף כאן באתר על מדוניאנין, 7.2.16

קישור לטור

 

118. שמעון אבוחצירה – גדול לרגע

קריירה: הפועל פתח תקווה (2005-2009), לאריסה (2009-2011), עירוני קריית שמונה (2011-2013, 2015, 2018-2019), מכבי חיפה (2013-2015), בית"ר ירושלים (2016-2017), הפועל רעננה (2017-2018), הפועל רמת השרון (2019-2020)

הישגים: אליפות (2011/12), גביע הטוטו (2011/12), מלך השערים של ליגת העל (2008/09)

הקיץ, בגיל 33, פרש בדממה דקה שמעון אבוחצירה, אחרי עונה אחת ברמת השרון בלאומית. ויותר מכל הדברים שעבר במהלך הקריירה, יותר מההבטחה הגדולה שהיה בנוער של טוברוק, המסמוס של ההצלחה בהפועל פתח תקווה והסכסוך על ההנהלה אחרי שחתם מאחורי גבם, את הכישלון החרוץ במכבי חיפה וחוסר היכולת להשאיר חותם במקום שהוא לא קריית שמונה, שמעון אבוחצירה הוא הגול השני שלו בשלב הבתים של הליגה האירופית מול ליון. איך השתלט על כדור עבוד ברחבה של הצרפתים, השתעשע במגן הצרפתי שעצר אותו בתסכול רק בהכשלה ברחבה וכמובן שגם כבש את הפנדל. קריית שמונה אולי הפסידה באותו הערב בקריית אליעזר, אבל זאת הייתה שעתו הטובה ביותר של אבוחצירה, גם אם היא ארכה רק בערך שנה וחצי אדירות.

הוא לא במאה הראשונים כי הפיק שלו היה קצרצר מאוד, אבל שמעון אבוחצירה, שהוביל את עירוני קריית שמונה לאליפות היסטורית, בלתי נתפסת במבט לאחור, הוא אחד הסיפורים הכי מעניינים שקרו כאן בדור האחרון, ואולי הוא עוד יסופר.

 

117. ולדימיר דבאלישווילי – אל תסתכל בקנקן

קריירה: דינמו טביליסי (2004-2006, 2016-2017), דינמו בטומי (2006, ), אולימפי רוסתווי (2006-2008), סקונטו ריגה (2008-2009), מכבי חיפה (2009-2012), פולוניה ורשה (2012), לגיה ורשה (2013-2014), אודנזה בולדקלאב (2014-2015), פוגון שצ'צ'ין (2015-2016), אטיראו (2017), הפועל אשקלון (2018), סבורטלו טביליסי (2018-2019), דינמו בטומי (2019-)

הישגים: אליפות ישראל (2010/11), 2 אליפויות גאורגיה (2004/05, 2006/07), הסופרקאפ הגאורגי (2005), 2 אליפויות פולין (2012/13, 2013/14), הגביע הפולני (2012/13)

בואו נגיד שאתם מכבי חיפה, מועדון שמסיים עשור עם שבע זכיות באליפות, דומיננטיות מוחלטת ויציבות. נגיד שבעשור הזה עברו במועדון חלוצים גדולים מאוד, זרים וישראלים, נגיד שכבר יש לכם דור צעיר וסופר מוכשר, ועכשיו אתם מחתימים את דבאלישווילי, מה ייצא מזה?

דבאלישווילי היה נראה בהתחלה לאוהדי מכבי חיפה כמו בדיחה, חלוץ כבד, גדול ממדים, בלי עבר מרשים ובכלל מגאורגיה, מה כבר יכול לצאת ממנו? אלא שדבאלישווילי ידע לשים כדור ברשת כמו שמעט ידעו בדור האחרון, עם שלוש עונות מלאות שערים הוא לא בתוך מאה הגדולים ביותר, אבל שני השערים שלו במהפך המדהים מול אקטובה והעלייה לליגת האלופות רשומים על שמו.

 

116. פליקס חלפון – לא מאוזן

קריירה: הפועל תל אביב (1988-1994, 1996-1999), הפועל ראשון לציון (1994-1995, 2006-2008), הפועל חיפה (1995-1996), מכבי תל אביב (1999-2000), בית"ר ירושלים (2000-2001), בית"ר באר שבע (2001-2002), בני יהודה (2002-2003), עירוני בת ים (2008), הפועל כפר שלם (2009), בית"ר יפו (2010), הפועל קריית שלום (2010), הפועל נווה גולן (2011, 2014), מורשה רמת השרון (2011-2012), הפועל בת ים (2012-2014, 2015-2016, 2017), אליצור יפו (2014), עירוני לוד (2016)

הישגים: גביע המדינה (1998/99)

אומרים שהכדורגל הציל רבים מהעוסקים בו מחיים של פשע. פליקס חלפון הפך את הקו בין שחקן כדורגל לבין הסתבכות בפשע לדלגית ולא הפסיק לקפוץ מפה לשם. זה לא רק עברות של זיוף, מרמה, הטרדה מינית ואפילו העובדה שקיים יחסי מין עם נערת ליווי שבדית אחרי משחק של הנבחרת בחדר ההלבשה, אלא העובדה המטורפת שבשיא הקריירה הוא נכנס לשנתיים וחצי בכלא על הברחת סמים. אבל מעבר לכל אלה, חלפון היה מגן נדיר. דווקא על הדשא הוא היה הגורם המאזן בהגנה, כזה שיודע גם להצטרף קדימה. אם רק הראש היה מאוזן ככה, זה לא היה מסתכם רק בגביע אחד.

הוא לא נכנס למאה כי היו מגנים הרבה יותר טובים ממנו בדור האחרון, אבל רק על זה שהוא זה שהפך את הרמת הגביע מטקס ג'נטלמני לאירוע קרקסי עם הקאונטדאון שלו לקהל, הוא ראוי להיות מאוזכר כשמדברים על הדור האחרון. וגם בגלל כל שאר הדברים שעשה.

 

115. דימיטר מקרייב – מכונת השערים הבולגרית

קריירה: לבסקי סופיה (2001-2002), אינטר (2002), איי סי בלינצונה (2002-2003), גורניק זאבז'ה (2003-2004), קייאסו (2004-2005), דיז'ון (2005-2006), מאריבור (2006-2008), מ.ס. אשדוד (2008-2011, 2012-2013), קריליה סובטוב (2011-2012), אולקסנדריה (2012), לבסקי סופיה (2013-2014), סאות' ציינה (2014), פצ'י (2015), נאה סלמיס פמגוסטה (2015-2018), ארדה קרדז'לי (2018), ארמיס ארדיפו (2019-)

"אני מרגיש שאשדוד זה הבית שלי כי מכאן הגעתי לנבחרת הלאומית של בולגריה והתקדמתי למקומות טובים יותר באירופה. המקום הזה נתן לי כל כך הרבה ובגלל זה אני אוהב את אשדוד ואת ישראל". אחרי פציעות וחוסר יכולת להתבלט בליגה הרוסית דימיטר מקרייב חזר ב2012 לאשדוד. מוזר לחשוב, אבל אצטדיון הי"א היה המקום בו פרחה הקריירה של החלוץ הבולגרי. עם למעלה מ50 שערים בשלושת העונות הראשונות שלו בקבוצה מקרייב היה באנקר, במיוחד על רקע הפרישה של שי הולצמן עונה אחרי שהגיע. הוא לא שחקן מתוחכם, לא טכני מאוד עם הכדור, אבל דבר אחד הוא ידע לעשות כמו שמעטים ידעו: לא להפסיק להבקיע.

הוא לא נכנס למאה הגדולים בדור האחרון כי הוא שיחק בארץ זמן קצר יחסית ולא זכה בכלום לכל אורך הקריירה שלו, אבל מקרייב הוא תמונת המראה הכי מדוייקת של הדור הזה. זר שהגיע לקבוצה קטנה, התאהב בה ולא הפסיק לכבוש בה.

 

114. מנור חסן – יהלום בהבטחה

קריירה: הפועל פתח תקווה (1994-2000, 2003-2006, 2008), מכבי חיפה (2000-2001), בית"ר ירושלים (2001-2002), בני יהודה (2002-2003), מ.ס. אשדוד (2006-2007), הכח עמידר רמת גן (2007), אסי גלבוע (2008-2009), הפועל קריית אונו (2009)

אין ספק שהפועל פתח תקווה היא הטרגדיה של הדור האחרון בכדורגל הישראלי. באמצע שנות התשעים היא נחשבה קבוצת צמרת לכל דבר, וכיום היא קבוצת אמצע טבלה בליגה השנייה. בתקופה בה היה נראה  שהמלאבסים מוכנים להיאבק רציני בצמרת מנור חסן היה היהלום האמיתי בכחול, כזה שכבר מגיל צעיר היה נחשב שחקן מבטיח. אלא שהמעבר בשנת 2000 למכבי חיפה, כאשר הוא משמש רק כינור שני ליוסי בניון הצעיר, הצניח אותו לקרקע המציאות ומשם, אחרי שהציל את בית"ר מירידת ליגה בעונה שאחרי, חסן רק הלך והידרדר עד לפרישתו בגיל 33.

הוא כמובן לא אחד ממאה הגדולים בדור האחרון, אבל מנור חסן הוא אחד הכישרונות הגולמיים הכי גדולים שהיו כאן בדור האחרון, עם השיער הפרוע והריצה המהירה, עם הלהטוטים והעברת רגליים, כמה חבל שזה לא הפך למציאות ונשאר בגדר הבטחה.

 

113. סרגיי קנדאורוב – סמל זר

קריירה: מטאליסט חרקוב (1990-1993, 2001-2002), מכבי חיפה (1993-1997), בנפיקה (1997-2001), מ.ס. אשדוד (2002-2003), פלגאיירס (2003-2004), הליוס חרקוב (2004-2006)

הישגים: אליפות (1993/94), גביע המדינה (1994/95), אליפות אירופה עד גיל 18 (1990)

סרגיי קנדאורוב הוא אחת ההתלבטויות הכי גדולות כשבאים לעשות פרוייקט של הדור האחרון, של 25 השנים האחרונות. קנדאורוב היה אחד הזרים המוכשרים ביותר שהגיעו לישראל. יותר מזה – הוא היה אבן היסוד באחת הקבוצות הגדולות ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי, מכבי חיפה של שנת 1993/94. אבל בתחילת סיפורנו בפרוייקט הזה, תחילת עונת 1995/96, הוא כבר היה אחרי שיאו במכבי חיפה. בשתי העונות שנותרו עדיין היה שחקן חשוב אצל הירוקים, אבל כבר פחות מאשר היה לפני, ולכן הוא לא ממש בתוך מאה הגדולים של הדור האחרון

ועדיין, קנדאורוב הוא סמל לכל מה שבא אחריו, סמל לזר מוצלח שהפך את השהות שלו בישראל לקרש מקפצה קדימה, שהפך לסמל של המועדון בו שיחק גם אם נולד אלפי קילומטרים ממנו.

 

112. דיא סבע – כוח מתפרץ

קריירה: מכבי תל אביב (2011), הפועל באר שבע (2012-2013, 2018), בני סכנין (2013), מכבי פתח תקווה (2013-2014), מכבי נתניה (2014-2018), גוואנגז'ואו ר.פ. (2019-)

הישגים: מלך השערים של ליגת העל (2017/18)

למי שלא עקב אחרי הקריירה של דיא סבע, עונת 2017/18 שלו הייתה נראית כמו חייזר שנפל לפה. 24 שערים, עם מהירות, כוח ועוצמה שכמעט כבר בלתי אפשרי לראות בליגה הזאת. אלא שסבע היה מסומן כבר כנער כאחד המוכשרים בבית"ר טוברוק ומשם הגיע למכבי תל אביב. אחרי רצף של בחירות לא טובות הוא הגיע ב2014 למכבי נתניה רק כדי לקרוע את הרצועה אחרי עונה אחת ולהיות מושבת לכמעט שנה, במהלכה ירד עם נתניה ליגה.

אבל סבע לא ויתר, ויחד עם ערן לוי העלה את נתניה ליגה למרות מינוס תשע בנקודות. בשנים האלה הפך סבע מפוטנציאל לא ממומש להתחלה של משהו. זה עדיין לא מספיק כדי להיות אחד ממאה הגדולים בדור האחרון, אבל לכו תדעו אם בעוד כמה שנים, אחרי שיחזור לארץ מסין, אם לא ידלג כמה מספרים למעלה.

 

111. אלי אברבנל – סמל לעידן אחר

קריירה: הפועל פתח תקווה (1994-2001, 2009), הפועל חיפה (2001-2002), בני יהודה (2002-2009)

אלי אברבנל הוא מזכרת מפעם, מכדורגל שלא היה חייב להיות מעוצב ומיוצב, מקשרים שלא צריכים להיות יפים ולשתוק. אברבנל היה שחקן לא חטוב במיוחד, לא מהיר במיוחד, ולא מלוקק מספיק. אבל איכשהו, הוא תמיד היה ראשון לכדור לפני המגן. איכשהו, הוא היה מבקיע שערים יפים, ואפילו מאוד יפים. אז נכון – חלק גדול מהשערים שכבש היו בפנדלים. ועדיין, הוא היה המנהיג בליבה של הפועל פתח תקווה הגדולה של סוף המילניום

יחד עם הנפילה של הקבוצה גם הוא נפל, והמעברים שלו להפועל חיפה ובני יהודה לא היטיבו עמו. הוא כמובן לא אחד ממאה הגדולים אבל לכמה שנים בודדות הוא היה אימת ההגנות בליגה, דווקא בגלל שאף פעם לא היה אפשר לצפות מה הוא יעשה.

 

110. מהראן לאלה – ספורטיביות בהשעייה

קריירה: מכבי שעריים (2002-2004), הפועל הרצליה (2004-2005), הפועל חיפה (2005-2006, 2012-2017, 2019-), בני טמרה (2006-2007), אחי נצרת (2007-2008), הפועל תל אביב (2008-2012)

הישגים: אליפות (2009/10), 3 גביעי המדינה (2009/10, 2010/11, 2011/12), גביע הטוטו (2012/13)

מכל הכדורגלנים בליגת העל, דווקא מהראן לאלה לא היה ההוא שיתפס עם חומרים אסורים בדם. השחקן החסון, הערכי, שגדל בבית שקידש ספורטיביות בעוספיא, שהתגייס לחיל האוויר ועבר למכבי שעריים רק כדי לשרת כמו שצריך, שעשה את הדרך הארוכה מהליגות הנמוכות עד לליגת האלופות עם הפועל תל אביב, שהפך לאחד הסמלים הגדולים של מועדון שחיפש את זהותו בדור האחרון, הפועל חיפה, שאפילו מינה אותו לקפטן הקבוצה רגע לפני אותה בדיקת סמים.

הוא כמעט במאה הגדולים אבל לא, גם באליפות שלקח עם הפועל היה שחקן יחסית שולי, גם זרח בעיקר בקבוצה פחות משמעותית, אבל לאלה הוא חלק בלתי נפרד מהנוף של הדור הזה. הצניעות, ההתמצאות ברחבה, וגם הנפילה הגדולה וההיעלמות למשך שנתיים, והקאמבק הגדול שלו.

 

109. אייל משומר – הכי מדוייק שיש

קריירה: הפועל כפר סבא (2000-2006), מכבי חיפה (2006-2017), הפועל תל אביב (2017), הפועל אשקלון (2017-2018)

הישגים: 2 אליפויות (2008/09, 2010/11), גביע המדינה (2015/16), גביע הטוטו (2007/08)

ההגבהות. כן, תמיד יהיה מי שיספר את אותה הבדיחה כשמגיעים לדבר על משומר. השורה התחתונה של הבדיחות היא שהוא לא ממש מגביה טוב. במידה מסויימת משומר הוא לא הסיפור כאן, אלא השנים הרבות של תסכול וחוסר הצלחה בקבוצה הירוקה. משומר הרי הגיע כמחליף של אלון חרזי, אחד הסמלים הכי גדולים בהיסטוריה של מכבי חיפה, ופתאום מצא את עצמו בקבוצה שכל שנה נפלה מחדש. אבל האמת היא שבשיאו משומר היה אחד המגנים הכי איכותיים בליגה, עם בעיטה מפחידה ומסירה עוד יותר, לאורך כל שנותיו משומר היה כובש שערים. גם אם בסוף זה פחות עבד, עדיין הוא שווה כל רגע.

הוא לא במאה הגדולים בדור האחרון כי הוא מגן ימני, עמדה בה היו הרבה שחקנים טובים וקשה להתבלט בה. גם השנים החלשות לקראת סוף הקריירה עשו את שלהם. אבל הדומיננטיות שלו באגף באותן העונות בהן מכבי חיפה שלטה בליגה חייבת להיזכר, גם עבור הדור הבא של הירוקים.

טור של שגיא אקו כאן באתר מתאריך 29.12.16

קישור לטור

 

108. אישטוון האמר – הכוכב בצהוב

קריירה: צ'פל (1988-1992), הונבד (1992-1995, 2003-2004), מ.ט.ק. (1996-1997), ואנספור (1997), ואשאש (1997), בית"ר ירושלים (1997-2001), מכבי נתניה (2001), פהרוואר (2001-2003), דבאש (2004-2005), ג'אזפטי (2005-2006), סיגזנטמיקלוסי (2005-2006), סנט ולנטין (2006-2007), טקל (2007-2009), וצ'ש (2009-2010)

הישגים: 2 אליפויות הונגריה (1992/93, 1996/97), אליפות ישראל (1997/98), גביע הטוטו (1997/98)

על השער הזה מתרפקים אוהדי בית"ר ירושלים עד היום. המחזור ה19 בעונת 1999/00 הביא את בית"ר לאצטדיון רמת גן מול מכבי תל אביב. בדקה ה49 גיא צרפתי צימק את התוצאה ל2-1 ומכבי הגבירה את הלחץ כדי להשיג את השיוויון. כדור של ראובן עטר שפגע בראש של שחקן יריב הגיע לויקטור פאצ'ה, ומשם לאישטוון האמר, ההונגרי דהר חצי מגרש, היתל בשלושה שחקנים ברחבה ושלח כדור חלש ומדוייק לפינה.

אמנם האמר לא במאה הגדולים בדור האחרון, עקב מיעוט השנים והעובדה שהצטרף לאליפות של בית"ר ב98 כשחקן משלים, אבל השער הזה, כמו עוד הרבה ביצועים של הקשר הזה בצהוב שחור, הראו למה בית"ר טרחה להביא אותו, גם כשהיו לה כבר שני אישטוון בהרכב.

 

107. עמרי אפק – חלום עליכם

קריירה: מכבי יפו (1998-1999), הפועל תל אביב (1999-2003), ראסינג סנטנדר (2003-2004), סלמנקה (2004-05), בית"ר ירושלים (2005-2007), מכבי חיפה (2007-2009), בני יהודה (2009-2011)

הישגים: 3 אליפויות (1999/00, 2006/07, 2008/09), גביע המדינה (1999/00), 2 גביעי טוטו (2001/02, 2007/08)

לכולנו היה את החלום לעלות על המגרש במדי הנבחרת מול הנבחרת הכי טובה בעולם ולהבקיע, אולי אפילו שער ניצחון. כשעמרי אפק הלך ל"חלום עליכם" של עוזי חיטמן כילד הוא ביקש להיות המאמן של מכבי חיפה. אפילו לא העז להגיד את החלום הפשוט שיש לכל ילד, להבקיע במשחק של הנבחרת מול נבחרת צרפת, אלופת עולם 5 שנים קודם ואלופת אירופה המכהנת.

למען האמת, הקריירה של אפק הייתה סבירה פלוס במונחים ישראליים. הוא שיחק היטב בעונת התינוקות של קשטן, אבל משם והלאה לא ממש הרשים, לא בבית"ר וגם לא במכבי חיפה בה חלם לאמן (ואולי עוד יעשה בעתיד). אבל את השני באפריל 2003, את חיים רביבו מוסר לו מסירה גאונית בין שני שחקני הגנה צרפתיים והוא שולח את הכדור לפינה של בארטז, אלוף עולם, את זה אפק הצליח להגשים, וזה כבר משהו.

 

106. רפי כהן – המחליף האולטימטיבי

קריירה: מכבי אור עקיבא (1992-1994), הפועל כרמיאל (1994-1997), הפועל ראשון לציון (1997-1999), מכבי חיפה (1999-2003), בני סכנין (2003-2004), הפועל עכו (2004-2005), סקציה נס ציונה (2005-2007), בני טמרה (2007), הפועל אום אל פאחם (2007-2008), אחווה עראבה (2008-2009), אסי גלבוע (2009), עירוני אום אל פאחם (2009-2010), בית"ר חיפה (2010-2011)

הישגים: 2 אליפויות (2000/01, 2001/02), גביע המדינה (2003/04)

כמה שחקנים ישראלים כבשו באולד טראפורד בליגת האלופות? רק שניים. הראשון נגיע אליו בהמשך, אבל השני הוא סנסציה. בכל עולם מקביל רפי כהן לא היה דורך על הדשא של תיאטרון החלומות באותו ערב של ליגת האלופות. אבל בעולם שלנו, בדקה ה74 למשחק הראשון של קבוצה ישראלית אי פעם בליגת האלופות נכנס רפי כהן במקום אלון חרזי, וכעבור תשע דקות כבר מצא את הרשת של בארטז. אמנם מכבי חיפה הובסה, אבל ירדה מהמגרש יחסית בכבוד.

רפי כהן לא היה אחד ממאה הגדולים בדור האחרון בכדורגל הישראלי, אבל היה לו חוש לשערים בכל מקום שהיה בו. בראשון לציון, במכבי חיפה, בסכנין, ואפילו באום אל פאחם, שם כל כך הצטיין שהקבוצה סירבה למכור אותו לבני יהודה באותה עונה. רפי כהן הוא המחליף האולטימטיבי למי שחייב שער.

 

105. ברק יצחקי – היה יכול יותר

קריירה: הפועל אשקלון (2001-2003), בית"ר ירושלים (2003-2007, 2008-2010), גנק (2008), מכבי תל אביב (2010-2012, 2013-2018), אנורתוסיס פמגוסטה (2012-2013)

הישגים: 3 אליפויות (2006/07, 2013/14, 2014/15), 2 גביעי המדינה (2008/09, 2014/15), 3 גביעי טוטו (2009/10, 2014/15, 2017/18), 2 גביעי טוטו לליגה הארצית (2001/02, 2002/03), מלך השערים של ליגת העל (2008/09)

לכאורה, עם כמות התארים ברזומה של ברק יצחקי, הוא היה צריך להיות מדורג גבוה יותר. אלא שהעובדה שברק יצחקי היה לאורך רוב שנותיו במכבי תל אביב שחקן ספסל ולא השפיע מספיק תמונה בהחלטה אחרת שלו. ביולי 2008 ביקש ברק יצחקי מגנק הבלגית להשתחרר ולחזור בחזרה ארצה לבית"ר ירושלים. הוא היה נחשב לשחקן עם הפוטנציאל הגבוה ביותר בקבוצה, והבקשה שלו הכתה את אוהדי הקבוצה בהלם. אלא שליצחקי היה חוזה מובטח ומאוד יוקרתי בבית"ר של גאידמק והוא מיהר לחזור ארצה

יצחקי לא בין מאה הגדולים של הדור האחרון אבל היה שם בהרבה מאוד רגעים גדולים בדור הזה. אבל ההעדפה שלו לצפות מהצד, לוותר על סיכוי להתקדם כדי לקבל את מה שכבר מובטח, היא זאת שמונעת ממנו להתברג גבוה יותר בדור הזה.

טור של נעם פרוסטיג על ברק יצחקי כאן באתר מתאריך 14.5.18

קישור לטור

 

104. בן ביטון – מי היה מאמין

קריירה: סקציה נס ציונה (2010-2012), הפועל נוף הגליל (2012-13), הפועל באר שבע (2013-2020), מכבי תל אביב (2020-)

הישגים: 3 אליפויות (2015/16, 2016/17, 2017/18), גביע המדינה (2019/20), גביע הטוטו (2016/17), 2 אלוף האלופים (2016/17, 2017/18)

כשבן ביטון חתם ב2013 בהפועל באר שבע אחרי ששיחק בכדורגל בוגרים רק בליגה הלאומית, הוא היה עוד אחד מנערי הליגות הנמוכות שחותמים בהפועל באר שבע. זה היה יכול להיות עוד שחקן שהתייבש על הספסל בוסרמיל וימצא את עצמו נודד חזרה לליגה הלאומית. אלא שביטון, שהובא רק כתגבור לאביתר אילוז, הפך מהר מאוד להיות שחקן הרכב קבוע. מבחינה הגנתית הוא היה יציב מאוד בשלושת עונות האליפות, ועם ההתפרקות של האדומים בשנים האחרונות הפך גם להיות הקפטן של המועדון. במידה מסויימת, ילד החוץ שהגיע לפני שבע שנים לנגב עוזב הקיץ את הקבוצה, וזה מה שנותן את ההרגשה של סוף עידן במועדון.

הוא לא בין מאה הראשונים כי היה מקום מאוד מצומצם למגנים ברשימה, כי היכולת ההתקפית שלו אף פעם לא הייתה טובה מספיק, וכי לא שיחק מספיק בנבחרת, אבל היציבות שלו לאורך שבע שנים בהגנה של אחת הקבוצות הטובות בדור האחרון ראויה לכל שבח שהוא.

 

103. עופר טלקר – ההודי הכי גדול (יוחאי שטנצלר)

קריירה: עירוני אשדוד (1990-1994), הפועל חיפה (1994-2001), בית"ר ירושלים (2001-2005), מכבי נתניה (2005-2006), הפועל כפר סבא (2006-2009)

הישגים: אליפות (1998/99)

גדלתי כילד באשדוד בשנות ה-90', ועופר היה גר ברחוב מולי והייתי מתלהב כל פעם כשראיתי אותו נכנס להונדה האדומה שלו (סימן לבאות), הוא אפילו למד עם אחותי ביסודי. אחרי שעזר לעירוני לעלות לראשונה בתולדותיה לליגה העליונה (לאומית אז) ועשה שנה ראשונה מוצלחת, הוא הפך לאחת הרכישות המשמעותיות הראשונות של רובי שפירא בהפועל חיפה.

בשנים שלאחר מכן חרך את אגף ימין, כשהוא נחשב לאחד המגנים התוקפים הטובים ביותר שהיו כאן, עם המון שערים משמועתיים, כולל השער במשחק העונה מול מכבי חיפה בעונת האליפות ב-99'. הוסיף גם 23 הופעות בנבחרת. עופר היה שחקן היסטורי – חלק משמעותי בעלייה הראשונה של קבוצה מאשדוד, באליפות הראשונה והיחידה של הפועל חיפה, וגם, עד כה הוא השחקן היחיד ממוצא הודי שאני זוכר בליגת העל, והאמת שכנראה שהוא אחד מיוצאי הודו הגדולים בעולם. הוא השחקן שנחשב מהגדולים ביותר מאומה של מיליארד איש, ולמרות זאת כמעט נכנס למאה הגדולים שלנו, רק כמעט.

טור של יוסף דיגורקר באתר שלנו על טלקר מ20.5.19

קישור לטור

 

102. חזי שירזי – יותר גדול מהתרנגול

קריירה: בני יהודה (1986-1991, 1999-2004), הפועל תל אביב (1991-1994), צפרירים חולון (1994-1996), מכבי חיפה (1996-1998), הפועל באר שבע (1998-1999)

הישגים: אליפות (1989/90), גביע המדינה (1997/98)

רשימת ההישגים המצומצמת יחסית של שירזי לא מעידה עליו. למעשה, אם תרצו את העדות הטובה ביותר למי הוא חזי שירזי, תלכו למחזור האחרון של עונת 1999/00. מחזור לפני, תיקו מול מכבי חיפה הוריד את בני יהודה מתחת לקו האדום, כאשר היא לא תלויה בעצמה. בני יהודה הגיעה לשכונה למחזור הסיום כשהיא חייבת לנצח ולקוות למעידה של כפר סבא. חזי שירזי נתן את הצגת חייו במשחק, ובני יהודה הובילה 2-1 מצמד שלו, אבל זה היה נראה אבוד כשכפר סבא הובילה 1-0 מול בית"ר. אלא שבדקה ה88 אלון מזרחי השווה לבית"ר בפנדל ונתן את האות לחגיגות בשכונת התקווה.

האמת היא ששירזי בשיאו היה קצת לפני הדור הזה, כשהיה מאלה שהביאו אליפות סנסציונית לשכונת התקווה ב1990, אבל הבכי שלו אחרי השער השני ובראיון אחרי המשחק היה הסמן הכי טוב – יותר מכל שחקן בדור האחרון, חזי שירזי הוא בני יהודה. אולי אפילו יותר מהתרנגול.

 

101. טוטו תמוז – הכי ישראלי

קריירה: הפועל פתח תקווה (2005-2006), בית"ר ירושלים (2006-2010), הפועל תל אביב (2010-2013, 2017), אוראל (2013-2014), פטרולול (2014-2016, 2018-2019), הונאן בילווס (2016)

הישגים: 2 אליפויות (2006/07, 2007/08), 3 גביעי המדינה (2007/08, 2010/11, 2011/12), גביע הטוטו (2009/10), מלך השערים של ליגת העל (2010/11)

מה מנע מטוטו תמוז להפוך להיות מה שהוא היה צריך? אולי זה האופי המאוד ישראלי שלו. תמוז, שנולד לקלמנט טמילה בניגריה, הפך עם השנים לישראלי לכל דבר, לא רק בתעודת הזהות, גם באופי. אם זה לצעוק על אלי טביב בשידור חי בערוץ הספורט שהוא אפס, להתעמת עם שוטרים ולסיים משחק באזיקים. מהצד השני, ברמה הטכנית, תמוז היה אחד החלוצים המסוכנים על המגרש בדור האחרון. עם כושר פנטסטי, רגל מסיימת ופיזיות וקשיחות, תמוז היה כל מה שחלוץ ישראלי אף פעם לא יהיה.

ההתלבטות אם להכניס את טוטו למאה הגדולים בדור האחרון לא פשוטה. מצד אחד, הוא השיג כל תואר בארץ, כולל מלך השערים, וזה בעונות שהוא היה מאוד דומיננטי. אבל מהצד השני, הברגים במוח לא היו תמד מחוברים דיים, וגם ההחלטות שהוא קיבל על הקריירה שלו היו בעייתיות במיוחד. אבל כך או כך, תמוז הוא אחד החלוצים הנדירים ששיחקו כאן בליגה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *