אנצי-קלופ-דיה: הארי פוטר של הליגה השניה

הפרק הרביעי בסידרה על יורגן קלופ, האיש ששינה את ליברפול ועוד שתי קבוצות, מספר על הקדנציה הראשונה כמאמן במיינץ 05, על העליות והירידות, הקשיים וההתמודדות איתם

קישור לכל הטורים בסידרה על יורגן קלופ

שלושה מחזורים לסיום עונת 2001-02, עונתו המלאה הראשונה של קלופ כמאמן מיינץ 05, הקבוצה היתה זקוקה לשלוש נקודות על מנת להעפיל לראשונה בתולדותיה לבונדסליגה. היא סיימה פעמיים בתיקו והגיעה למשחק האחרון מול אוניון ברלין כשהיא זקוקה לעוד נקודה אחת כדי להשלים עונה היסטורית. הקבוצה שיחקה לכל אורך העונה כדורגל התקפי והחל מהמחזור השני היא דורגה באחד משלושת המקומות הראשונים שהיו שווים עלייה.

האווירה בברלין היתה מתוחה והקבוצה המקומית שיחקה בנחישות ומתוך רצון לנצח. אוניון עלתה ליתרון, מיינץ השוותה, ושמונה דקות לסיום ספגה את השער השני, ומיד אחריו את השלישי. שתי הקבוצות שדלקו אחריה ניצחו ומיינץ סיימה את העונה במקום הרביעי, מרחק של נקודה אחת ומיליון דמעות מעלייה.
זו היתה הפעם הראשונה בקריירת האימון של קלופ שבה הוא סופג הפסד דרמטי ונכשל בהשגת מטרה, וזו לא תהיה הפעם האחרונה, אפילו לא במיינץ. העונה הבאה תהיה הראשונה בה הוא מתגבר על הכישלון ומרים את הקבוצה שלו בחזרה, וגם זו לא תהיה הפעם האחרונה, מכיוון שמאז הוא עושה זאת שוב ושוב.

מעט יותר משנה לפני אותו הפסד בברלין, בסוף חודש פברואר 2001, מיינץ היתה שקועה עמוק בתחתית הטבלה, נאבקת לשרוד בליגה השניה. הקבוצה פיטרה את המאמן השני באותה עונה וחיפשה מאמן בשכר נמוך שיוכל להחזיר את שיטת המשחק שהנחיל וולפגנג פרנק, של ארבעה שחקני הגנה בקו אחד, שבה הצליחה הקבוצה בעשור הקודם. כמובן שכריסטיאן היידל, המנהל המקצועי של הקבוצה, לא מצא אחד כזה, ולכן הוא פנה לשחקן הכי ותיק שהכיר את השיטה ושהיתה לו השפעה על שאר השחקנים, והציע לו את התפקיד. קלופ הסכים מיד.

היידל תיאר בהתרגשות את השיחה הראשונה של קלופ עם השחקנים "אם היו נותנים לי נעלי ספורט הייתי עולה מיד על המגרש. שמעתי לפחות עשרה מאמנים לפניו ומעולם לא הרגשתי כך. רצית מיד לצאת ולשחק עבורו. הוא דיבר טקטיקה ומוטיבציה עד שהקבוצה האמינה שהיא טובה".
זו היתה הפעם הראשונה בה קלופ סוחף איתו אנשים מהרגע הראשון, ולא הפעם האחרונה.

יורגן קלופ, מיינץ
Credit to "1. FSV Mainz 05" Facebook page

העיתונות המקומית לא האמינה שהמאמן הטירון יוכל להצליח, אולם הקבוצה ניצחה בשני המשחקים הראשונים בהדרכתו של קלופ ונשארה בליגה. מכאן והלאה אף אחד כבר לא פיקפק ביכולות שלו. קלופ הבין כבר אז את חשיבות החיבור בין המועדון, לקהל ולעיר והוא המשיך לטפח את הקשר הזה בכל השנים מאז ובשלוש הקבוצות אותן אימן.
דרך אגב, בשנים הראשונות שלו במיינץ כלל לא היתה לו תעודת פרו והוא נשען על התעודה של עוזרו, זליקו בובאץ.

עונת 2002-03 נפתחה בניצחון חוץ מול לא אחרת מאשר אוניון ברלין. שלושה מחזורים לסיום הקבוצה העפילה למקום השלישי והגיעה למחזור האחרון כשהיא זקוקה לניצחון בהפרש של שער אחד יותר מאיינטרכט פרנקפורט על מנת להעפיל סופסוף לבונדסליגה. מיינץ ניצחה את בראונשוויג 1-4 כשהיא סופגת שער בדקה השמונים, והמתינה לסיום המשחק המקביל, שעד הדקה ה 83 היה בשיוויון. בעשר הדקות הבאות פרנקפורט כבשה שלושה שערים, ניצחה 3-6 ושלחה את קלופ ושחקניו לסיבוב שני של דמעות תוך שנה. העיתונות קראה להם "מלכי הכאב" וקלופ אמר אחרי ההפסד "היינו במרחק נקודה אחת מעלייה ואחר כך במרחק שער אחד. אתם יודעים מה יהיה בעונה הבאה. נכון?", כשהוא מתכוון לעלייה ולא לשום דבר אחר.
יום לאחר ההפסד נאספו כ 8000 אוהדים בכיכר המרכזית של מיינץ והאזינו לקלופ מבטיח להם, בהתלהבות ובשכנוע עצמי עמוק, שמי שחושב שהם לעולם לא יעלו עושה טעות מרה. בדיוק כמו בסיום העונה הקודמת, גם עכשיו, הוא היה צריך להתגבר על כישלון ולהרים את הקבוצה.

 

העונה הבאה לא התנהלה לפי הציפיות, והקבוצה לא הצליחה להתברג בשלישייה המובילה. שלושה ניצחונות רצופים לקראת סיום העונה הביאו את מיינץ, שוב, למשחק אחרון מכריע כשגורלה, שוב, תלוי בתוצאה במגרש אחר. מיינץ ניצחה בבית 0-2 והמתינה לתוצאה של אלמניה אאכן, שהיתה במקום השלישי. הפעם הגלגל הסתובב לצד הנכון. אאכן הפסידה ומיינץ, דווקא בעונה הכי חלשה בעידן קלופ, הצליחה סופסוף לעלות לליגה הראשונה, 99 שנים אחרי שנוסדה, והחגיגות בעיר היו מטורפות. אחרי הזכיה בליגת האלופות קלופ אמר שההישג הגדול ביותר שלו, זו דווקא אותה עונת עלייה עם מיינץ.

עונת 2004-05 היתה תחילתו של שינוי בכדורגל הגרמני, אחרי שנים של דעיכה, שהגיעו לשיאן בהדחה משפילה בשלב הבתים של יורו 2004, יורגן קלופ וראלף רגניק, מאמן שאלקה 04, הביאו לליגה רוח חדשה בדמות כדורגל מודרני, שיטתי, מהיר ואגרסיבי, לצד אישיות חזקה ונוכחות תקשורתית. בריאיון גדול לעיתון "דר שפיגל" קלופ הירצה את תורתו ודיבר על כדורגל חדש, ואימון מודרני המבוסס על ערכים של הומניות וכבוד לזולת.
בניגוד לכל התחזיות הקבוצה צלחה בשלום את עונת הבכורה, בזכות הטקטיקה, האימונים והתירגולים האינטנסיביים ובזכות הקשר המיוחד של השחקנים בינם לבין עצמם ועם קלופ, שלפני העונה לקח אותם למסע הישרדות בטבע בשבדיה, על מנת לגבש אותם.
שנתיים לפני כן הוא לקח את הקבוצה למחנה ביער השחור שבו הם בישלו וניקו בעצמם, ולי זה הזכיר את הכללים שהוא קבע בתחילת דרכו בליברפול.

התקציב הנמוך של מיינץ חייב את קלופ והיידל להיות מאוד מדוייקים בתהליך גיוס השחקנים. הם זימנו את השחקנים לראיונות ובזמן שקלופ ישב עם השחקן לשיחה של שלוש שעות ויותר, היידל היה מסייר בעיר עם בת זוגו של השחקן כדי ללמוד על חייהם ולהכיר לה את העיר. קלופ ממשיך ומשתמש באותה שיטה גם היום.
אחד השחקנים אותם הוא צירף היה החלוץ מוחמד זידאן ממצרים, ששיחק תחת קלופ בשלוש תקופות שונות, במיינץ ובדורטמונד. קצב ההבקעות שלו תחת קלופ היה גדול בשליש מהקצב תחת מאמנים אחרים, ולי זה מזכיר חלוץ מסוים בליברפול.

 

העונה השניה של מיינץ וקלופ בבונדסליגה החלה בסידרה של חמישה הפסדים רצופים ובחשש מסימפטום "העונה השניה", שנרגע אחרי שהמגמה התהפכה והקבוצה התייצבה במרכז הטבלה. במהלך העונה קלופ לקח את השחקנים לסיור בכלא פדרלי על מנת שיחוו עולם שאינו רק לחם ושעשועים, והקבוצה סיימה בדיוק באותו מקום כמו בעונה הראשונה, המקום ה 11, למרות תקציב שכר שהיה מחצית מתקציב השכר הממוצע בליגה.

גם פתיחת העונה השלישית בליגה הראשונה היתה גרועה, וזה בלשון המעטה. הקבוצה ניצחה את המשחק הראשון, וזה היה הניצחון האחרון שלה עד פגרת החורף של הכריסמס והסילבסטר, אליה היא יצאה במקום האחרון בליגה. הקבוצה רכשה והשאילה מספר שחקנים, ביניהם זידאן המצרי, בתקווה לעלות מעל פני המים. מיינץ אמנם הוציאה את ראשה מעל המים, הצליחה לצוף אולם לא הצליחה להגיע לחוף. הקבוצה החלה את הסיבוב השני בסידרת ניצחונות שהפכה לסידרת הפסדים, שהסתיימו בירידה לליגה השניה בעיקר בגלל הסיבוב הראשון האיום.
בכל קבוצה אחרת כישלון כזה גורם לאווירת נכאים ודיכאון טוטאלי, אלא אם אתה משחק אצל קלופ. שחקן מיינץ, נוון סובוטיץ', שהמשיך עם קלופ לדורטמונד, סיפר ש"האווירה בחדר ההלבשה היתה טובה עד הסיום. התחלנו ביחד וסיימנו מאוחדים".

גם הקהל המשיך לתמוך בשחקנים ובסיום משחק הבית האחרון, כשהירידה היתה סופית, הוא שר לשחקנים "you'll never walk alone", סוג של ראיית הנולד.
לפני המשחק האחרון, בחוץ מול באיירן מינכן, עלו השחקנים וכל הצוות שאיתם על הדשא ופרשו מול האוהדים שלט שעליו היה רשום "אנחנו מורידים בפניכם את הכובע".

מיינץ התרגלה מהר מאוד לחיים החדשים בליגה השניה וסיימה את הסיבוב הראשון במקום השני. במהלך הפגרה התקשר לקלופ המנהל של באיירן מינכן, אולי האנס, וסיפר לו שהם שוקלים למנות אותו כמאמן לעונה הבאה. באיירן אומנם החליטה לקחת יורגן אחר וקצת יותר מפורסם, לפחות אז, בשם קלינסמן, אבל הפרסום על כוונתם שידרג משמעותית את מעמדו של קלופ. שנים אחר כך סיפר האנס שהוא מצטער על אותה החלטה.
מחזור אחד לפני סיום העונה מיינץ נפגשה עם פ.צ. קלן שנאבקה איתה על העלייה והפסידה 2-0. הניצחון שהשיגה הקבוצה במחזור האחרון היה מאוחר מדי והפעם היו חסרות לה שתי נקודות לעלייה.
זה היה משחקו האחרון של קלופ בקבוצה בה הוא חי במשך 18 שנים, 11 כשחקן והשאר כמאמן. עוד לפני סיום העונה הוא החליט שאם הקבוצה לא תעלה, זה זמן טוב להיפרד.

עשרים אלף צופים באיצטדיון נפרדו מקלופ בתשואות והוא ירד מהמגרש בדמעות.
שבוע לאחר מכן, הגיעו שלושים אלף איש להיפרד ממנו בכיכר המרכזית, ושמעו אותו מודה להם "כל מה שאני, כל מה שאני יכול לעשות, הכל בזכותכם".
בעונה הבאה מיינץ העפילה בחזרה לבונדסליגה ומאז לא ירדה שוב.

יורגן קלופ, מיינץ
קלופ בעליית הליגה עם מיינץ והציטוט מיד אחרי שזכה בליגת האלופות.
Credit to "1. FSV Mainz 05" Facebook page

 

במהלך הקדנציה במיינץ קלופ גילה את כוחה של התקשורת, כאשר שימש כפרשן טלוויזיה במשחקי הגביע העולמי של 2006. רשת ZDF הימרה עליו שנה קודם לכן בגביע הקונפדרציות והצליחה. למה הימרה? מכיוון שלא היה מקובל לקחת פרשן שטרם זכה בתואר כלשהו, ושלא היה שחקן מפורסם או מאמן בליגה הראשונה. יכולת הביטוי הפנטסטית שלו, הידע המקצועי בשילוב עם החיוך, חוש ההומור והאישיות הכובשת הביאו אותו למעמד של כוכב טלוויזיה. אין ספק שההצלחה הזו פתחה לו את הדלת למועדונים הגדולים, הראתה לכולם שהידע אינו שמור רק לאצולת הכדורגל בגרמניה ופתחה את הדלת למאמנים שלא היו שחקנים גדולים, דוגמת טוכל ונגלסמן.
קלופ, שהפך אז ממאמן די אנונימי לסלב, הבין את העוצמה של התקשורת ביצירת קשר עם הקהל, והוא מטפח את הקשר איתה גם היום. הוא גם הבין שהתקשורת אוהבת אותו ואין ספק שהוא נהנה מכך. כל ריאיון איתו הוא חגיגה של חיוכים, שיחה קולחת והרבה אימרות שפר, והוא מקפיד לתת לכל עיתונאי יחס מכבד וראוי.

לאורך שבע השנים בהן אימן במיינץ, קלופ שיכלל ושיפר את יכולות האימון והניהול שלו, הן בפן המקצועי והן בפן הבין אישי מול השחקנים, הקהל, ההנהלה והתקשורת. הוא לקח את השיטה של פרנק, שינה את המערך כך שיתאים לתפיסת עולמו, ותרם להפצתה בכדורגל הגרמני. הוא חווה משברים גדולים וידע להתאושש מהם ולמנף אותם לשיפור היכולות והתוצאות של הקבוצה. למרות שבשתי העונות האחרונות שלו, הקבוצה ירדה ליגה ונכשלה בניסיון לחזור לבונדסליגה, הקהל נפרד ממנו כגיבור, והודה לו על השינוי שהביא לקבוצה. אין הרבה מאמנים שעוזבים קבוצה עם כל כך הרבה הערצה מהקהל, למרות שלא עמדו במשימה.

בעונה הראשונה של קלופ בקבוצה נכתב בעיתון "בילד", העיתון הנפוץ בגרמניה, שקלופ הוא "הארי פוטר של הליגה השניה". אמנם קלופ טען שאין לו שרביט קסמים, אולם מאז שהוא נגע במיינץ, המועדון השתנה לעד.

בפרק הבא אחרוג מהסדר הכרונולוגי ואספר על השימוש שעושה קלופ במילים.

(הטורים מתבססים על הביוגרפיה שכתב רפאל הוניגשטיין “bring the noise”, ועל ראיונות וכתבות מאת מליסה רדי, ג’יימס פירס, סיימון יוז, ברוס שונפלד, אנדי האנטר, אולי האסה, ג’ונתן נורקרופט ורורי סמית)

קישור לכל הטורים בסידרה על יורגן קלופ

קישור ליומן האליפות של ליברקלופ

תקציר תקופת האימון במיינץ (כולל דמעות פרידה) –

Print Friendly, PDF & Email

5 תגובות

  1. יופי! פרויקט משמח מאד. נהניתי לקרוא ולהשכיל.

  2. תמשיך! איזה כיף לקרוא וללמוד עוד על האיש המיוחד הזה.
    היה 7 שנים במיינץ. 7 שנים בדורטמונד. כמה נשאר לנו איתו?

  3. בן אדם אמיתי. הולך רק לאן שהתרבות מתאימה לו וכך גם בוחר שחקנים.
    סדרת כתבות מעולה, תודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח