עונת 2019 באופניים הגיעה לסיומה והגיע הזמן לסכם את פרויקט הרוכבים המבטיחים ל-2019. בחרתי לעבור אחד אחד על הרוכבים ולהקדיש לכל רוכב טור שלם בו אחווה את דעתי על העונה שלו. בשביל להוסיף קצת עניין בחרתי לדרג את הרוכבים מהאחרון לראשון. מה שיעמוד לדירוג הוא עד כמה הרוכב הרשים אותי בעונה הזו, הגדרה מעורפלת וסובייקטיבית שבעצם נותנת לי לעשות מה שאני רוצה.
הפעם תורו של איוון רמירו סוסה.
לחלק א' של הסיכום – על נילסון פאולס
ציפיות – ההשוואה הבלתי נמנעת לאיגן ברנל ממשיכה כמו תמיד. בתור רוכבים בעלי מאפיינים דומים שהגיעו מאותה המדינה לאותה הקבוצה, הציפיות שלי מאיוון סוסה של 2019 היו להיות פחות או יותר איגן ברנל של 2018 – הובלה במרוצי קטעים קצרים וקטנים וסיוע לרוכבים המובילים של הקבוצה במרוצים הגדולים יותר, ספציפית בגרנד טור.
מהלך העונה – סוסה פתח את העונה חזק במרוץ הביתי בקולומביה (2.1) עם מקומות 5 ו-2 בשני הקטעים ההרריים האחרונים של המרוץ. סוסה סיים שני בדירוג הכללי למיגל אנחל לופז (בהפרש של 4 שניות בלבד) וניצח את קטגוריית הטיפוסים. את הבכורה האירופאית שלו בסקיי סוסה עשה במרוץ פריז-ניס (וורלד-טור) כחלק מסגל חזק שהובילו מיכל קוויאטקובסקי ואיגן ברנל (שניצח את המרוץ). סוסה לא מצא את עצמו בקטעים המישוריים שהכילו רוחות צד ואיבד את הפלוטון, בקטע ההררי לקול דו טוריני הוא התאושש ורכב יפה, אבל עדיין אפשר להגדיר את פריז-ניס שלו כמרוץ לא מרשים במיוחד. סוסה המשיך את המגמה בוואלטה קטלוניה, עוד מרוץ וורלד-טור, אבל אחד שמותאם יותר למטפסים. סוסה שוב היה דומסטיק של ברנל (שדווקא לא ניצח) אבל היה די בלתי נראה במרוץ.
אחרי שרכב בדיוק את אותם המרוצים עם איגן ברנל, סוסה נבחר לסגל של איניאוס (סקיי שינו את השם במהלך העונה) לג'ירו כדי לסייע לברנל לנצח, אך ברנל החליק בכיכר באנדורה שבוע לפני הג'ירו, שבר את עצם הבריח ושינה לאיניאוס את כל התוכניות לג'ירו. איניאוס שלחו לג'ירו סגל צעיר במיוחד עם חמישה רוכבים בגילאים 21-24, שלושה מהם – סוסה, סיבקוב ונארבאז היו שלושת הרוכבים הצעירים ביותר במרוץ (סוסה הצעיר מביניהם). איניאוס נתנו לרוכבים שלהם חופש, סיבקוב ניצל את החופש הזה למקום התשיעי בדירוג הכללי, סוסה לעומתו רכב רגוע, לא יצא לבריחות והתרכז בקטעים ההרריים, הוא טיפס בקצב מתקבל על הדעת ולא איבד יותר מדי זמן בקטעים האלה, אך בגלל שאיבד המון זמן בקטעים גבעתיים או שטוחים זה לא בא לידי ביטוי במיקום שלו בדירוג הכללי – הוא סיים במקום ה-44 הלא רלוונטי, כמעט שעתיים אחרי ריצ'רד קאראפז.
מעט אחרי הג'ירו סוסה התחרה ב-La Route d'Occitanie 2.1, מרוץ צרפתי די קטן שמהווה מרוץ הכנה לטור דה פראנס. סוסה סיים שתי שניות אחרי אלחנדו ולוורדה בקטע הראשון, והקדים אותו לקו כשניצח בקטע השלישי. סוסה סיים שני במרוץ כולו והוא חלק את הפודיום עם ולוורדה (שהמשיך למקום תשיעי בטור ושני בוואלטה) וריגוברו אוראן (שביעי בטור), סוסה גם היה טוב בהרבה מסיבקוב במרוץ הזה. באוגוסט סוסה חזר להתחרות, אחרי שפרש בסן סבסטיאן הוא חזר לוואלטה בורגוס (HC), מרוץ אותו ניצח בשנה שעברה כשהיה רוכב פרו קונטיננטל. נגד לא יותר מדי מתחרים איכותיים סוסה ניצח את שני הקטעים ההרריים ואת הדירוג הכללי, מנצח הג'ירו ריצ'רד קאראפז הגיע למרוץ כהכנה לוואלטה והסתפק במקום השלישי (הוא לא התחרה בוואלטה בסופו של דבר עקב פציעה).
סוסה סיים את העונה עם שבעה מרוצים איטלקיים יומיים, מבין החמישה הראשונים שלושה מהם הוא בכלל לא סיים ובשניים האחרים לא היה רלוונטי, אך בשני המרוצים האחרונים הראה פוטנציאל גבוה להפוך גם לרוכב של מרוצים יומיים. למרות ארבעה ניצחונות השנה, אני חושב שדווקא Gran Piemonte (1.HC) היה המרוץ הכי מרשים שלו, בתור מרוץ הכנה ללומברדיה, המוניומנט שמגיע יומיים אחריו, גראן פימונטה משך כמה שמות גדולים. איניאוס שלחו סגל חזק לתמוך באיגן ברנל, הרוכבים של איניאוס הכתיבו קצב גבוה בטיפוס לקו הסיום (10.6 ק"מ בשיפוע ממוצע של 6.6%) והתחלפו אחד אחד עד שהגיע תורו של סוסה שהיה האחרון לפני ברנל. ברגע שסוסה התחיל לעבוד הפלוטון התפרק לרסיסים, כשסוסה ניער את המתחרים האחרונים הוא השאיר לברנל זמן לתקוף ולא נשאר על הגלגל שלו כדי להקשות על כל רוכב שינסה לגשר לברנל. סוסה עוד מצא את הכוח לסיים שני אחרי ברנל. ככה זה נראה:
כאמור הג'ירו די לומברדיה הגיע יומיים אחרי גראן פימונטה, סוסה שוב הגיע כדומסטיק של ברנל (שסיים שלישי) וסיים בעצמו במקום ה-14 במוניומנט הראשון שלו כרוכב וולרד-טור והשני בקריירה (ב-2018 לא סיים את לומברדיה בתור רוכב אנדרוני ג'יוקאטולי), סוסה סיים רק 50 שניות אחרי באוקה מולמה ובדבוקה של מקומות 8-14, מרחק ספרינט מוצלח מטופ-10 במוניומנט.
מה הלאה? – להמשיך לצפות מסוסה לעקוב אחרי הקריירה של ברנל ולזכות בגרנד טור בשנה הבאה יהיה מוגזם מכל בחינה, אך בגיל 22 אחרי שהתוודע לוורלד-טור ולגרנד טור ראשון בקריירה השנה הבאה צריכה להיות עוד קפיצת מדרגה מצידו של סוסה. באיניאוס יש יותר מדי מובילים כדי לצפות ממנו להוביל כל מרוץ רציני – איניאוס צירפו את קאראפז לעונה הבאה ומתוך ששת הזוכים של גרנד טורים ב-2018/9 יש להם ארבעה בסגל. פרום אמור לחזור לטור דה פראנס ויחד איתו גם ברנל, קאראפז ירצה להגן על התואר של הג'ירו וכנראה שגם תומאס יישלח לשם. מלבד ארבעת המובילים סוסה יצטרך להיאבק על מעמדו גם נגד פבל סיבקוב ותאו גגן הארט (שלדעתי לא בקליבר של סיבקוב וסוסה אבל יש לו דרכון בריטי…), כרגע מסתמן שהוא ירכב בג'ירו כחלק מהסגל המסייע.
לדעתי יש לסוסה פוטנציאל להיות זוכה גרנד טור אבל הוא עדיין לא שם וזה לא יתאפשר לו בכל מקרה בקבוצה הזו בשנה הבאה. אני מצפה מסוסה שיראה את כוחו באחד הגרנד טורים ב-2020, הוא כאמור לא יקבל הובלה (למעט מקרה של ריבוי פציעות) אבל הוא בהחלט מסוגל להגיע לפסגות של הטיפוסים הקשים ביותר יחד עם המובילים ואולי לגנוב איזה קטע. בתסריט אופטימי מאוד סוסה יחלוק את הפודיום של אחד הגרנד טורים עם חבר מקבוצה, ויעשה לדייב בריילספורד כאב ראש חיובי מאוד לגבי הסגל החזק (מדי?) של איניאוס.
