שנה לפני המונדיאל ברוסיה, יורי גזינסקי שיחק במדי הנבחרת הרוסית 13 דקות בלבד. ברור שעם נתונים שכאלה אף אחד לא ציפה לראות אותו בהרכב הנבחרת בקרוב, אבל הוא זומן לנבחרת ושיחק בה ארבעה משחקים במונדיאל האחרון ובנובמבר 2018 אף עלה עם סרט הקפטן לזרועו (במשחק נגד צ'כיה וגרמניה).
אבל זה לא הכל.
דווקא ההתקדמות המקצועית המהירה של גזינסקי מאפשרת לקבוצתו, קרסנודר, ללחוץ על זניט בצמרת הטבלה ולהיצמד אליה במאבק על האליפות. אחרי עזיבתו של פיודור סמולוב, יורי משחק חופשי וחד יותר והוא אחד האסיסטנטים הטובים בפרמייר ליג הרוסית (6 בישולים) והוא המוביל בליגה במסירות מדויקות.
גזינסקי עוד עשוי להתחזק עוד יותר, אם לומדים להכיר את ההיסטוריה שלו ועלייתו המטאורית משחקן בינוני מינוס בליגת המשנה הרוסית ועד להפיכתו לאחד השחקנים המבוקשים ברוסיה.
אלף רובל וברכיים מדממות
הכל התחיל בעיר קומסומולסק על אמור, שנמצאת במזרח רוסיה, סמוך לסין. גזינסקי, יליד המקום, היה בן 6, אבל לא הרשים את המאמנים המקומיים ורק אמו של גזינסקי הצליחה לשכנע מאמן מקומי לקחת את הילד למבחן. העניין הוא שיורי גדל יחד עם אחותו, מרגריטה, לאם חד הורית. האב, אלכסנדר, עזב מזמן והאם, אנטונינה, עבדה כמורה לביולוגיה וגאוגרפיה וכדי שיורי לא יתבטל היא רצתה להעסיק אותו.
אחד מזיכרונותיו הטובים מאותה עת היתה נסיעה למוסקבה. בחלון ראווה של חנות נעליים הוא נמשך לנעלי אדידס פרדאטור והאמא לא הצליחה להבין למה היה צורך ברכישה כל כך יקרה. הבן ענה שאלה הנעליים שלובש זידאן והוא רוצה להיות השחקן הכי טוב והיא ויתרה. "לא אני ולא אחותי לא הרגשנו שנזקקנו למשהו. כמובן לא היה לנו הרבה ממה שהיה לאחרים, אבל אם ביקשתי משהו אמא תמיד ניסתה לבצע את זה. כשאחותי התחילה לעבוד כבר היה יותר פשוט", נזכר גזינסקי לימים.
בשנת 2004 מלאו ליורי 15 אביבים והוא נרשם בקבוצת הנוער של מועדון הכדורגל "סמנה" שבעיר קומסומולסק על אמור והתחיל להרוויח כסף בכוחות עצמו, למרות שהמשכורת החודשית עמדה על אלף רובל בלבד (כ-50 שקלים) והיה צריך לחשוב על הכנסות נוספות. סבא של גזינסקי עבד בתעשיית הרכבות וייעד את יורי לעבודה כמכונאי, אבל יורי שאף להשתלם כעורך דין.
למרות כל זה, על הכדורגל הוא לא מיהר לוותר. הוא המשיך לשחק במועדון "סמנה", למרות שהתנאים לא היו אופטימליים. "בחורף הקבוצה התאמנה באולם: לא היה כסף למחנה אימונים בדרום ובקיץ התאמנו על מגרש חצץ. עכשיו אתה מקבל מגרש אידיאלי, אבל שם אם נפלת הברכיים דיממו. היית שם פלסטר וממשיך לשחק." סיפר גזינסקי בריאיון לתקשורת הספורט ברוסיה.
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי של ФК "Смена"
אל מוסקבה וקרסנודר
בקיץ 2010 גזינסקי לא הצליח לעבור את הבדיקות הרפואיות במועדון הכדורגל סק"א חברובסק ולא הצליח להתרגל לכדורגל ההתקפי והקשוח, כשאז הוא עוד שיחק בעמדת החלוץ. התחנה הבאה בקריירת הכדורגל שלו דווקא הרחיקה אותו ממוסקבה עוד יותר, בזמן שהתגורר במחוז חברובסק סמוך לסין, הוא עבר מזרחה יותר, לעיר ולדיווסטוק שסמוכה לגבול עם קוריאה הצפונית ושם צורף למועדון הכדורגל לוץ' המקומי, אך גם שם המצב הכלכלי היה בכי רע.
בלוץ' הוא החל להתפתח מקצועית. הוא הועבר מעמדת השחקן ההתקפי לעמדת הקישור. המאמן הספרדי פאקו ארקוסה עוד השתמש בו כקשר התקפי, אך תחת סרגיי פאבלוב שמונה למאמן אחריו, גזינסקי עבר לעמדת הקשר האחורי. גזינסקי לא האמין שיצליח בעמדה החדשה שאליה הוזז, אבל המאמן הדגיש באוזניו שהוא רואה את הפוטנציאל שלו להתפתח דווקא בעמדת הקישור.
כל זה לא היה לחינם. יורי הצליח לשכנע את אמו לעזוב את עבודתה אחרי שהתחיל להרוויח מספיק כסף והוא קיבל הזמנה ממועדון הכדורגל קובאן קרסנודאר. דן פטרסקו, שבנה בקובאן קבוצה דינאמית, התרשם מאוד מגזינסקי, אבל הנהלת הקבוצה פקפקה ביכולותיו של השחקן בן ה-22 מהמזרח להתאקלם בקבוצה וכשהגיעה ההזמנה לעבור לקבוצת הכדורגל טורפדו מוסקבה מליגת המשנה, גזינסקי לא חיכה.
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי של FC Torpedo Moscow, ФК Торпедо Москва.
יורי התקשה להתרגל למוסקבה המבולגנת: "כשהגעתי למשחקי חוץ, מאוד אהבתי את זה". הוא הודה, "כי שהיתי במוסקבה זמן קצר וראיתי את כל מה שהיה בשיא: יפה, מעניין, החיים זזים וכשרק הגעתי ל"טורפדו" חשבתי לעצמי, 'זהו אשאר במוסקבה', אבל אחרי שנה הבנתי שלא. בקומוסומולסק ביום אחד הייתי מספיק לעשות את כל מה שתכננתי, כאן אתה נוסע ברכבת התחתית מנקודה אחת לשנייה ואתה כבר לא רוצה שום דבר."
באותה עונה טורפדו הייתה בסכנת ירידה ליגה השנייה ורק במחזור האחרון טיפסה מעל לקו האדום ואולי גזינסקי עוד היה נשאר בטורפדו לולא הגעתם של הסקאוטים של קבוצת קרסנודר לאחד המשחקים. קרסנודר רק עלתה לפרמייר ליג מליגת המשנה, אבל עדיין לא התחזקה מספיק והתמקמה באותה עונה במקום ה-12 בטבלת האליפות. תחילה קרסנודר כלל לא התעניינה בו, אלא דווקא במלך השערים של טורפדו באותה עונה, ניקיטה בזליחוטנוב, אבל גזינסקי הרשים אותם בשליטתו בכדור והוא זה שזומן בסוף לקרסנודר.
עלייתו של גזינסקי
ב-25 במאי 2013, הוא שיחק במדי טורפדו במשחק המחזור האחרון של ליגת המשנה וב-17 ביולי באותה שנה כבר עלה בהרכב הפותח של קרסנודר במשחק נגד זניט בפרמייר ליג הרוסי. עד מהרה הוא אף זומן לשחק בסגל הנבחרת ב-1 בספטמבר 2014. הוא חלק את מרכז המגרש עם פאבל ממאייב וסייע לקבוצתו לסיים את העונה במקום החמישי ולהתמודד לראשונה בתולדותיה במוקדמות הליגה האירופית.
הקשר הרשים את מאמן הנבחרת דאז, פאביו קאפלו, שצירף אותו לרשימה המורחבת למשחקים נגד אזרבייג'ן וליכטנשטיין, אבל הוא לא נכלל כלל בסגל בסופו של דבר. בשביל גזינסקי זו הייתה זריקת עידוד לשחק טוב יותר והתקפי יותר על מנת להרוויח מקום בנבחרת, אבל את מקומו בנבחרת הוא קיבל דווקא בעקבות פציעתו של איגור דניסוב והוא זומן במקומו ואומנם בשני המשחקים הוא ישב על הספסל, אך עדיין שמח על ההזדמנות להיות בסגל הנבחרת הלאומית. ויותר מזה, יורי נהנה מאוד בקרסנודר.
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי של FC Krasnodar.
בזמן שקרסנודר נבנתה על אדמה מישורית, העיר ולדיווסטוק נבנתה על גבעות, בה המעבר מרחוב אחד למשנהו נעשה או בעליה או בירידה ועוד יתרון חשוב: אין זבובים בקרסנודאר, בטח לא בכמות שיש באוויר של מזרח רוסיה ויורי הרגיש סוף סוף נינוח ושיש לו בית. מזג האוויר בקרסנודר, גם בחודשי החורף, הוא נוח מאוד וכשיורי מרגיש בנוח הוא נותן את כל כולו גם על המגרש.
כך הוא הפך לאחד מכוכבי הקבוצה שהתמקמה בצמרת טבלת האליפות ולאוניד סלוצקי שמונה למאמן הנבחרת אומנם כלל את גזינסקי ברשימה המורחבת לסגל הנבחרת, אבל לא לקח אותו ליורו 2016. לבסוף לאחר שסטניסלב צ'רצ'סוב מונה למאמן הוא זימן את גזינסקי לנבחרת והעלה אותו לשחק בהפסד הנבחרת לצרפת, רגע לפני המונדיאל, כששיחק בדיוק 13 דקות.
גזינסקי לא ויתר והצטיין במדי קבוצתו במחצית השנייה של עונת 2017/2018, שהעניק לו זימון נוסף לנבחרת, הפעם במקומו של דניס גלושאקוב, בצעד שזכה לביקורת, אבל גזינסקי והמאמן ידעו להשתיק אותה. גזינסקי עלה בהרכב הנבחרת במשחק הפתיחה של המונדיאל נגד ערב הסעודית ולעיני 78,011 איש גם הבקיע את שער הבכורה במדים הלאומיים שהיה גם השער הראשון שהובקע במונדיאל 2018.
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי של Сборная России по футболу.
המונדיאל הביא הרבה הכרה ופרסום ליורי גזינסקי שלא נותן לזה לסנוור אותו, הוא הולך ומתמקצע והופך לאחד הקשרים המבטיחים בליגה הרוסית. הקשר בן ה-29 מרגיש מוכן לאתגרים, שומר על יציבות וגמיש. בקרסנודר הוא למד לשחק הן מימין המגרש והן משמאל והוא לא מוגבל רק למרכז השדה, כפי שעשה קודם מאז עזב את ולדיווסטוק.
יכולת זה הביאה להתעניינות גדולה מצד מועדוני הפאר. זניט התעניינה בו כעבור שנה מאז מעברו לקרסנודר, אבל בקרסנודר דחו מיד את ההצעה. שנתיים לאחר מכן הגיעה גם ההצעה מספרטק מוסקבה, אך גם איתם קרסנודר לא הגיעה להסכמה ויורי נשאר בעיר האהובה עליו וגם אינו מראה סימנים של עזיבה, אחרי הכל הוא פורח בקבוצה הדרומית ואם יגיע לקבוצות הפאר עשוי שלא לבלוט לצד הכוכבים שלהן.
לא שוכח מאיפה בא.
בשנת 2018 עיר הולדתו של גזינסקי ספגה מכה קשה בענף הכדורגל, כאשר מועדון הכדורגל "סמנה" המקומי פורק עם בית הספר שבו גזינסקי גדל ובעיר נותר רק מועדון כדורגל חובבני. גזינסקי ער מאוד למצב הרע של פיתוח ענף הכדורגל בפרובינציות של רוסיה וכבר במאי השנה ארגן את הבאתם של ילדים מהעיר קומסומולסק על אמור לטורניר כדורגל בקרסנודר. עבור גזינסקי היה זה אך טבעי להביא ילדים מהפרובינציות המרוחקות כדי לטעום מרמת המשחק הגבוהה בקרסנודר.
בהקשר זה מספיק לצטט את דבריו של הכדורגלן עצמו לפני המונדיאל: "לא משנה איפה אתה חי — בקומסומולסק על אמור או במוסקבה. אתה יכול להציב בפניך את המשימות הגדולות ביותר במזרח הרחוק ואפשר שלא לרצות כלום בעיר הבירה." וככל שהדבר תלוי ביורי גזינסקי, הוא מאוד רוצה להצליח ולטפס מעלה.
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי של FC Krasnodar.
