פרשה חדשה מטלטלת את הציבור הרוסי. ארטיום דזיובה, קפטן זניט והנבחרת הרוסית, שלדעת רבים נחשב לשחקן הרוסי המוביל בימים אלה, הפך לנושא החם בכל ערוצי החדשות הסובייטים.

הוא נולד ברפובליקה מוסלמית, משחק במרכז השדה של אלופת רוסיה, זניט, הבקיע בליגת האלופות, משחק בהרכב הנבחרת הלאומית ומתגלה ככשרון עולה מהכדורגל הרוסי ולא, זהו לא מסי האיראני.

אחרי 7 נצחונות רצופים, ההישג הטוב ביותר של רוסיה מאז 1999, הגיעה נבחרת בלגיה למשחק מוקדמות יורו 2020 נגד רוסיה וכבר אחרי 40 דקות פוצצה את הבלון הרוסי וגמרה את הסיפור כדי להוכיח שרוסיה עדיין לא מוכנה להתמודד מול ענקיות הכדורגל האירופי.

השינוי המובחן העיקרי מאז מונדיאל 2018 הוא שיטת המשחק של הנבחרת, שהפכה לכדורגל מודרני עם משחק מהיר ולחץ אינסופי על היריבה בנסיון להבקיע יותר ולנצח את המשחק. מה שבתורו מביא ליציעים אוהדים רבים, גם למשחקים באצטדיונים בפריפריה כמו המשחק נגד סן מרינו

הכל התחיל בעיר קומסומולסק על אמור, שנמצאת במזרח רוסיה, סמוך לסין. גזינסקי, יליד המקום, היה בן 6, אבל לא הרשים את המאמנים המקומיים ורק אמו של גזינסקי הצליחה לשכנע מאמן מקומי לקחת את הילד למבחן.

ניכר ששנת 2018 תיזכר בזכות לא מעט אירועי מפתח שטלטלו את העולם.

עשור לאחר ההישג הכי גדול בתולדות נבחרת הכדורגל של הפדרציה הרוסית ולפני הטורניר אי אפשר היה להאמין שזו אותה נבחרת

ספק גדול אם נבחרת רוסיה הייתה מעפילה למונדיאל הזה לולא הייתה מקבלת את אירוח הטורניר. כסף גדול נשפך על הענף הזה, משכורות השחקנים שמנות מאוד, אבל התוצאות בשטח רחוקות מלהניח את הדעת.

אם יש דבר אחד שהמדינה פחות השקיעה בו זו הנבחרת הלאומית עצמה. אם לא תתרחש הפתעה עצומה, יתכן מאוד ורוסיה תהיה הנבחרת המארחת השנייה בהיסטוריה של הטורניר שלא עוברת את שלב הבתים. איך זה קרה?