זהו ההרכב היקר ביותר של מכבי ת"א בעידן קרויף:
*יש לציין ששחקני ההרכב הם לא ה–11 היקרים ביותר שנרכשו במהלך אותו פרק זמן – עדן בן בסט, שגיב יחזקאל, גילי ורמוט, ארון שוינפלד ואלירן עטר למשל עלו יותר מכל שחקני ההגנה בהרכב.
מההרכב אפשר ללמוד כמה דברים:
1) ראשית, השחקנים הזכורים לטובה בתקופת קרויף – גארסיה, ראדי, זהבי ופריצה – לא מופיעים בהרכב.
למרות שאז מדיניות הרכש הייתה צנועה הרבה יותר מהיום, ההחתמות המוצלחות ביותר של המועדון היו בעונה הראשונה של קרויף.
דווקא לאחר שנכנס כסף גדול למועדון לאחר העפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות ומכירת ערן זהבי לגוואנז'ו R&F, במכבי ת"א לא ידעו איך לעשות את קפיצת המדרגה ולהביא זרים שיהפכו את מכבי ת"א לבאזל, דינמו זאגרב או באטה בוריסוב של הכדורגל הישראלי.
2) אין ספק שלקרויף הייתה את המילה האחרונה בגזרת שחקני הרכש, אבל נראה שלאורך השנים הוא עשה זאת בשיתופיות מוחלטת עם מאמני הקבוצה, כמו בהעברת מיטרוביץ' ששיחק תחת סוזה לפני שהגיע לתל אביב או במיני מהפכה היוגוסלבית בעידן יוקנוביץ' לאחר חתימתם של ראיקוביץ', ראדוניץ ודג'ורוביץ' (לקבוצת הנוער של המועדון) מיד לאחר ההעפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות. מקרים נוספים היו בהחזרת הבוסני ממוצא הולנדי, האריס מדוניאנין לקבוצתו של בוס והחתמת סקאריונה ששיחק בעבר אצל ארבלדזה.
לאורך השנים נראה היה שקרויף תמיד נמצא צעד אחד לפני כולם בבחירת המאמן לקבוצה, אך בנוגע לבחירת השחקנים מעט פחות.
3) שני שחקני הרכש היקרים ביותר שקרויף הביא לישראל הם ראיקוביץ' וקיארטנסון.
ראיקוביץ', אלוף אירופה עד גיל 19 ואלוף העולם עד גיל 20, הגיע לליגת העל כהבטחה שלא נראתה כדוגמתה בכדורגל הישראלי לאחר ששולם עליו סכום שיא של 3 מליון יורו.
לראשונה במועדון ישראלי היה ניסיון להביא פרוספקט צעיר ומוכח בקנה מידה אירופי למטרות רווח. המחשבה הייתה טובה, אבל התוצאות בשטח היו מעט מאכזבות. אין עוררין לגבי האיכויות של השוער הסרבי בין הקורות של מכבי ת"א, אבל במועדון ציפו ליכולת גבוהה הרבה יותר בעונתו השלישית בקבוצה. בליגת העל כבר שיחקו שוערים טובים ממנו ובכלל לא בטוח שהוא כיום השוער הטוב בליגה.
אם ראיקוביץ' יימכר בלמעלה מהסכום שהוא נרכש יזכירו את הסאגה של ראיקוביץ' כהצלחה שיכולה לטשטש מעט את התקופה בישראל.
לעומת השוער הסרבי, שחקן ליגת העל היקר בכל הזמנים, וידאר קיארטנסון, הגיע לקבוצה כדי לספק תוצאה מיידית. החלוץ האיסלנדי הפך בעונתו הראשונה למלך שערי הליגה והעונה הוא מכהן כמלך השערים הזמני של המועדון.
קיארטנסון הוא אולי השחקן האיכותי ביותר שג'ורדי הביא לישראל. לשחקן מגוון יכולות התקפיות הכוללות יכולת כיבוש בתוך הרחבה ברמה הגבוהה ביותר, אבל במכבי ת"א לא מצליחים לתפעל את השחקן כראוי.
במידה ומביאים שחקן התקפה בסגנון של קיארטנסון, צריך לבנות את סגנון הקבוצה עבורו ובמכבי ת"א של השנתיים האחרונות זה לא קורה בעיקר בגלל "פוביית זהבי". במועדון ניסו לבנות מערך התקפי מגוון שיכול להבקיע בכל מצב אפשרי כדי למנוע תלות נוספת בשחקן התקפה אחד כמו בעידן זהבי.
אי היכולת של הקבוצה לייצר מצבים לקיארטנסון היא אולי האכזבה הגדולה ביותר במכבי ת"א של העונה הנוכחית.
עוד על סגנון המשחק של מכבי ת"א ועל חלוצים זרים בישראל:
4) ההחתמה השערורייתית ביותר בשש שנותיו של קרויף הוא של השחקן הברזילאי מרסלו דוס סנטוס תמורת 1.2 מליון יורו. כמו בסוגיית ראיקוביץ', גם במקרה של מרסלו הייתה מחשבה לגבי השנים הבאות. הקשר הברזילאי הגיע בסוף חודש ינואר לישראל לאחר שלא שיחק חודשיים שלמים בברזיל (מכיוון שמדובר בעונה קלנדרית הנגמרת בחודש דצמבר). קרויף טעה בגדול בהחתמת מרסלו, גם אם היה מדובר בשחקן איכותי יותר.
למכבי ת"א של תחילת 2017 לא הייתה פריבילגיה להחתים שחקן בעמדה מרכזית ללא כושר משחק. סגנית האלופה הייתה במרחק של 3 נקודות מהפועל ב"ש וההשקעה הייתה צריכה להיות בשחקן מוכח יותר ממנו גם אם העלות הייתה גבוהה יותר. ההחתמות של מרסלו ורמון רומא פגעו מאוד במעמדו של קרויף בעמדת המנהל המקצועי וככל הנראה זוהי הסיבה המרכזית שהוא נמצא היום על הקווים.
5) ונסיים בנתון המרכזי בהרכב המופיע למעלה – מופיעים בו ארבעה זרים בלבד.
זהו כנראה הפרט שמאפיין בצורה הטובה ביותר את מדיניות הרכש של קרויף, ניסיון להביא את הישראלים הטובים ביותר ואפשר לומר באופן סימבולי שהירידה ברמת השחקן הישראלי הצטלבה עם זאת של ההולנדי.
כשקרויף הגיע למעמד המנהל הספורטיבי בשנת 2012, מצבם של השחקנים הישראלים היה טוב יותר. ורמוט, מליקסון, שכטר, בניון, בוזגלו, ברדה, בן בסט, טל בן חיים, רמי גרשון וערן זהבי עדיין כיהנו כליגיונרים והיו שחקנים ישראלים טובים יותר בשאר קבוצות הליגה. קרויף חיסל את השוק הישראלי וגרם למכבי חיפה והפועל ב"ש להתאים גישותיהן לשלו כדי שיוכלו להתחרות איתו. כיום, הכדורגל הישראלי הגיע לשפל חסר תקדים ואין אף שחקן ישראלי שיכול להוות כשובר שוויון בליגה.
לאחר 6 שנים בישראל, אפשר לסכם את הקדנציה של קרויף במשפט אחד:
הוא שיפר את ליגת העל, אבל החליש את הכדורגל הישראלי.
