בכל קיץ קבוצות ליגת העל יוצאות למחנה אימונים ברחבי אירופה בתקווה לחזור עם חלוץ זר חדש. לא סתם חלוץ, חלוץ שיסיים כמלך שערי הקבוצה, חלוץ שיהיה ההבדל בין הישארות לירידה, בין אמצע טבלה לפליhאוף עליון ואפילו אלופת המדינה מחפשת חלוץ שיהיה מסוגל להתמודד עם ההגנות באירופה. בדרך כלל זה לא קורה, החלוצים הזרים מאכזבים וברוב המקרים הם גם עוזבים את הקבוצה מאוד מהר (מעונת 09/10 מעל 90% מהקבוצות שיחקו עם לפחות חלוץ זר אחד ובסך הכל רק ב-15 מקרים הקבוצה החליטה להשאיר את החלוץ עונה נוספת). בשנים האחרונות קיבלנו כמה שמות משעשעים כמו איברהים באנגורה, לואיס רנה זומה וקרום ביבישקוב וארקדי גאידמק דאג שלא יהיה לנו משעמם והחתים את זאור סדייב הצ'צ'ני רק כדי לראות איך אוהדי בית"ר יגיבו ואפילו הגיע עוד סרגיי טרטיאק לליגה שלנו, אבל יכולת טובה מהחלוצים לא ממש קיבלנו ובטח שלא שערים. אז איך יכול להיות שכל כך הרבה חלוצים עברו פה (דרום אמריקאים, אפריקאים, אירופיים, חלוצים צעירים עם הופעות בנבחרות הצעירות, חלוצים ותיקים עם קריירה מרשימה, שחקנים זרים שגדלו במחלקות הנוער בישראל) ורק מעטים הצליחו?

מאז שמשחקים זרים בליגת העל (עונת 89/90) המספרים  לא כל כך מרשימים. ב-27 העונות בהן שיחקו זרים בליגת העל, רק 9 פעמים הצליח שחקן זר להבקיע בין 15-20 שערים – איגור שקווירין (1992/1993 17 שערים), ניקולאי קודריצקי (1992/1993 17 שערים), רומן פיליפצ'וק (1994/1995 15 שערים), אישטוון שאלוי (1997/1998 16 שערים), רוברטו קולאוטי (2004/2005 19 שערים) סמואל יבואה (2007/2008 15 שערים), ולדימיר דבאלישווילי (2009/2010 16 שערים) ופדרו גלבאן (2010/2011 15 שערים, 2011/2012 16 שערים) ורק ב-3 מקרים שחקן זר הבקיע מעל 20 שערים בליגה – ניקולאי קודריצקי (1995/1994 20 שערים) אנדז'יי קוביקה (1998/1999 21 שערים) וסרגיי קלשצ'נקו (1999/2000 20 שערים)

רוצים נתונים נוספים?

• רק 3 שחקנים זרים סיימו כמלך השערים של ליגת העל- אנדז'יי קוביקה (1998/1999), רוברטו קולאוטי (2004/2005) וסמואל יבואה (2007/2008).
• פדרו גלבאן כבש ב-6 עונות שונות מעל 10 שערים (לא כולל עונה בלאומית כשסיים כמלך השערים עם 22 שערים) – הכי הרבה לזר בליגת העל.
• 8 שחקנים זרים כבשו מספר שערים דו ספרתי בשתי  קבוצות שונות בליגת העל- אישטוון שאלוי (ביתר ירושלים, מכבי הרצלייה), אנדז'יי קוביקה (מכבי תל אביב, ביתר ירושלים), סרגיי קלשצ'נקו (מכבי חיפה הפועל ת"א), ג'ובאני רוסו (הפועל חיפה מכבי חיפה), גוסטבו בוקולי (אחי נצרת,מכבי חיפה) ,סמואל יבואה(הפועל כפ"ס, הפועל תל-אביב), דויד מנגה(הפועל ר"ג,עירוני ק"ש)
• איגביני יעקובו (20) השחקן הזר הכי צעיר שכבש מעל 10 שערים בליגת העל (13 שערים בעונת 2002/2003)
• ראדה פריצה (34) השחקן הזר הכי מבוגר שכבש מעל 10 שערים בליגת העל (12 שערים בעונת 2013/2014)

אז מה מאפיין את השחקנים הזרים שכן הבקיעו כמות גבוהה של שערים?

המשכיות

לא סתם אומרים שצריך לתת זמן לשחקנים זרים. שחקן זר בליגת העל מגיע למאזן דו ספרתי של שערים בעונה אחת בממוצע אחרי 2.3 עונות (רק 37% מהחלוצים שהבקיעו מעל 10 שערים עשו זאת בעונה הראשונה שלהם). ישנה בארץ בעיה מאוד קשה של תחלופת זרים שבסופו של דבר לא משיגה שום דבר. צריך להבין ששחקנים זרים באים ממדינות אחרות ולוקח להם זמן להסתגל לפה, על אחת כמה וכמה שלאחר כל משחק לא מוצלח של אותו שחקן מפורסם בתקשורת שהקבוצה תשחרר אותו בחלון העברות הבא. הסביבה פה מאוד לחוצה, לא רק כלפי הזרים אלא גם כלפי המאמנים שמאוד קשה להאשים אותם. כשמגיע מאמן לקבוצה חדשה הוא רוצה לשנות את סגל השחקנים, אבל כשיש 2 מאמנים בכל עונה ב-75 אחוז מהקבוצות לא יכולה להיות דרך לקבוצה וכנראה שגם השחקנים החדשים בקבוצה לא יפגינו יכולת גבוהה כבר בתחילת העונה או באמצע העונה כשמגיע מאמן חדש שרק רוצה לשרוד את העונה הזאת. כאשר מאמן ממשיך עונה שנייה בקבוצה בדרך כלל הוא ישאיר את רב הסגל כמו שהוא וזה גם נוגע לחלוצים הזרים (דוגמה מהשנים האחרונות – ברק בכר שהשאיר את מנגה וקולה לעונה נוספת, רוני לוי שהמשיך עם גליינור פלט וחיים סילבס שהשאיר את אוונס קנגווה שנמכר אחרי אותה עונה לגזיאנטספסור תמורת 850 אלף יורו). אז אם בעלי הקבוצות מעוניינים בהצלחת הקבוצה שלהם (וגם רווח כלכלי ממכירת שחקנים זו הצלחה של מועדון) אז הם חייבים להפסיק עם תחלופת השחקנים והמאמנים האסטרונומית בכל עונה.

סגנון משחק

כמו בליגות אחרות, גם ליגת העל מתאפיינת בסגנון משחק מאוד מסוים. רוב קבוצות הליגה משחקות במערך 4-3-2-1.

4 שחקני הגנה – מלבד עירוני קריית שמונה של מוטי איווניר, גם בני יהודה, בני סכנין, בית"ר ירושלים, מכבי פתח תקווה והפועל באר שבע שיחקו לפחות פעם אחת העונה במערך של 3 בלמים. הפועל באר שבע הקבוצה היחידה בליגה שמסוגלת לשחק עם 3 בלמים וגם רק לדקות מסוימות כשברק בכר נותן הוראה לאובידיו הובאן לצופף את חוליית ההגנה ולהתחיל את ההתקפות קרוב לשוער. שאר המאמנים הבינו במוקדם ובמאוחר שהם יצטרכו לחזור לשיטת 4 שחקני ההגנה הקלאסית. 2 בלמים שיעדיפו להחזיק כמה שפחות בכדור ויעלו להתקפה בעיקר בקרנות ו-2 מגנים שלרוב רק אחד מהם ישתתף במשחק ההתקפה של הקבוצה ומנגד המגן המקביל אליו יישאר בחצי המגרש שלו ויעמוד על המגרש כסוג של בלם שלישי.

3 קשרים באמצע – קשרי האמצע יחפשו שחקן אגף קשר או מגן ויניעו כדור בעיקר לרוחב. הם בדרך כלל ישחקו מאוד רחוק מההתקפה ולכן אף אחד מהם לא ינסה לעבור שחקן ובמידה וכן, אותו שחקן ישחרר כדור במהרה ולא ייכנס לעומק. בחלק מהקבוצות אחד הקשרים מוצב בעמדה קדמית יותר והוא מתופקד כ"פלימייקר" (כמו הפועל חיפה עם חנן ממן, הפועל ת"א עם דאמיר שובשיץ' ומכבי חיפה עם רועי קהת).

2 קיצוניים – כמעט כל קבוצות הליגה משחקות עם 2 שחקני כנף ימניים (חוץ מהפועל ת"א עם דולי מנגה וקריית שמונה עם אחמד עבד השמאליים המוצבים באגף ימין), כך יוצא ששחקן האגף השמאלי ישחק כחלוץ צד ולרוב אותו שחקן ירד פחות להגנה מאשר השחקן המקביל שלו בצד ימין.

וחלוץ מטרה אחד – במקרה שאחת הקבוצות נמצאת בפיגור או מחפשת ניצחון המאמן יכניס חלוץ או שחקן עם אופי התקפי במקום אחד הקשרים באמצע ואותו שחקן ישחק כחלוץ או באגף שמאל והשחקן באגף שמאל ישחק כחלוץ, הקבוצה עצמה תעבור למערך 4-2-2-2.

בגלל שכמעט כל הקבוצות משחקות באותה טקטיקה, לשתי הקבוצות מאוד קל לנטרל אחת את השנייה מבחינה התקפית. הקשרים במרכז השדה ברוב הקבוצות הינם בעלי יכולת התקפית דלה ביותר, שחקן הכנף בצד שמאל יזכה לשמירה כפולה מהמגן ומהקשר בצד ימין, שחקן האגף הימני ינסה ברוב הפעולות שלו להרים כדורים לחלוץ, והחלוץ עצמו יחפש שטח ויתקשה למצוא בגלל ששני הבלמים מקיפים אותו. הטעות של רוב קבוצות הליגה (בעיקר קבוצות הצמרת) היא להביא חלוץ גבוה וחזק פיזי המכונה "חלוץ רחבה" או "חלוץ 9" שהיתרון המרכזי שלו הוא משחק הגובה. המחשבה מאוד יפה והגיונית בעיקר כשקבוצה רוצה להשתתף בטורניר אירופי ורואה שכמעט כל החלוצים הישראלים לא מצליחים בליגות מחוץ לישראל, אבל לאורך השנים זה התגלה כטעות. בדרך כלל חלוצים המשחקים בסגנון משחק כזה באים עם המון ציפיות ופשוט לא מצליחים להיות חלק ממשחק ההתקפה והם בקושי נוגעים בכדור. כמה פעמים שמעתם את המשפט "הוא חלוץ טוב הוא פשוט לא מקבל מספיק כדורים"? כנראה שלא מעט. בנוסף, רק 18% אחוז מהשערים בעונת 15/16 בליגת העל הובקעו בנגיחה ובכלל בכל הליגות בעולם כבר נמנעים מהגבהות כדור במשחק פתוח שהפך לאחד המהלכים הכי מאוסים ומיותרים בכדורגל.

*בוידיאו המשחק המלא של מכבי פ"ת מול הפועל ת"א בו הפועל ת"א משחקת בשביל ארון שוינפלד, ובמשך 90 דקות הקבוצה מחפשת אותו בכדורים ארוכים והגבהות ושוינפלד עצמו בקושי נוגע בכדור.

קבוצות ליגת העל צריכות לחפש חלוץ זר "ישראלי". מכיוון ובליגה שלנו הישראלים מבקיעים יותר מהזרים אז צריך לחפש חלוץ זר שמשחק כמו חלוץ ישראלי. שחקן שאוהב להחזיק בכדור, שיכול לקבל את הכדור מחוץ לרחבה ושלא יפסיק לנוע ללא כדור (את זה רוב החלוצים הישראלים עדיין לא עושים). הבלמים בליגה לא יודעים איך להתמודד עם שחקני התקפה מהירים שרצים הרבה, גם אם יהיה על השחקן שמירה אישית או כפולה המשחק יפתח כי הבלמים יעלו יותר למעלה. בנוסף, חלוצים בסגנון הזה מסוגלים לשחק בכמה עמדות התקפיות גם באמצע וגם בצדדים כך שבמשחק ההתקפה של הקבוצה יהיה הרבה יותר מגוון. הפועל באר שבע של העונה היא דוגמה מצוינת לגמישות טקטית של שחקני ההתקפה.