במשחק 2 הלייקרס לחלוטין שלטו במשחק (אפילו שההיט מאוד התקרבו בסוף), בין היתר באמצעות היתרון בריבאונד ההתקפה, הגנה טובה ואחוזים מדהימים של דייויס מהשדה (75%!). המשחק נגמר 124-114, והלייקרס עלו ל-2:0 בסדרה. לחבורה של ספולסטרה וריילי היה ברור שיהיה צורך בהתעלות של הקבוצה במשחק הבא, כשאדבאיו ודראגיץ' עדיין פצועים, ואי אפשר להישאר באותה האזורית המוכרת (שבקושי השתנתה לאורך המשחק), אחרת הסדרה אבודה. ואז הגיע בחור בשם ג'ימי באטלר, שהראה שהוא כאן כדי להילחם, ולא רק לסמן וי על הופעה בגמר.
זה היה ערב פשוט מפלצתי של באטלר, ולפני שנדבר על העניינים הנוספים, כמה נתונים שידגימו עד כמה הייתה היסטורית ההופעה של מספר 22 מפלורידה:
- הוא סיים את הערב עם 40 נקודות, 13 אסיסטים ו-11 ריבאונדים, 2 חטיפות ו-2 חסימות, וזה בלי ניסיון אחד לשלוש! הפעם האחרונה שבמשחק גמר קלעו 40 נקודות בלי לנסות שלשה? שאקיל אוניל ב-2002.
- באטלר קלע ב-70% מהשדה (14 מ-20) ובקושי ירד מהפרקט! (שיחק 44:51 דקות).
- באטלר הפך בסך הכל לשחקן השלישי בתולדות מיאמי שקולט 30+ נקודות במשחק גמר (לצד לברון ודוויין ווייד), וגם עם כמות נקודות שלישית הכי גבוהה במשחק גמר להיט, אחרי 48 ו-42 של ווייד.
- היה מעורב ב-73 נקודות של מיאמי (הכי הרבה במשחק גמר – וולט פרייזר עם 74).
- זו הפעם הראשונה ב-10 הופעות גמר של לברון ג'יימס, שמישהו קולע יותר ממנו, מוריד יותר ריבאונדים ומוסר יותר אסיסטים ממנו במשחק גמר בודד.
- בסך הכל הפעם השלישית בהיסטוריה ששחקן סיפק טריפל דאבל של 40+ נקודות במשחק גמר, רק ג'רי ווסט ולברון עשו זאת קודם לכן.
נקודות חשובות ממשחק 3
- באטלר היה פשוט גדול מדי על כל הלייקרס. לברון לא שמר עליו מספיק קשוח, ואני ספרתי לאורך המשחק מהלכים שבהם לפחות 5 שחקנים אחרים של הלייקרס שמרו עליו, והוא פשוט עשה מהם צחוק. גם אם חוסמים לו את הדרך לצבע, הוא יזרוק מחצי מרחק, מקצה קו העונשין, ישתמש הרבה ב-Fade Away, שימוש מצוין ברגל ציר על גבול הצבע (גם יוקיץ' בגמר המערב השתמש בזה הרבה וגרם לבעיות ללייקרס), יסחט עבירה, ובעצם כל מהלך אפשרי. החגיגה שלו תהיה חייבת להיפסק במשחק 4, הייתי מנסה להצמיד את האוורד אליו בתור התחלה ולראות איך זה הולך ואם יש צורך בחילוף.
- דייויס היה צל של עצמו לעומת שני המשחקים הקודמים. אני אומר את זה בזהירות, אבל ייתכן שההיט מצאו דרך לנסות לעצור אותו. אחרי שהוא התעלל במיאמי עם האזורית שלהם בשני המשחקים הקודמים, הפעם שמרו עליו אישית כשבא עוד שחקן לעזרה. כשמצרפים את זה, עם העובדה שההיט פשוט חנקו בהגנה את AD היום, סחטו ממנו עבירות, וגרמו לו כבר בתחילת המחצית השנייה להיות עם 4 עבירות – התוצאה הייתה הגבלה של יכולתו לשחק אגרסיבי עם כניסות לצבע כמו שהוא אוהב, הורדה משמעותית של כמות הדקות שלו, וכשלברון לא נותן הגנה מספיק טובה, AD לא משחק מספיק, הווארד מקבל מעט דקות ושאר החבורה מלוס אנג'לס נמסו כמו חמאה מול ההיט ומול הכניסות האינסופיות של באטלר לקשת, הלייקרס נושלו מהכלים המרכזיים שלהם. הגבה מסיים ערב חלש בסטנדרטים שלו עם 15 נקודות ו-5 ריבאונדים.
אם ההיט ממשיכים עם אותה שיטת ההגנה על AD, או אולי אפילו BOX & ONE כשאדבאיו אם יהיה כשיר או איגודלה (שעשה על AD עבודה טובה כשהוא שיחק) מוצמדים אליו – יש להם צ'אנס להגביל אותו. אולי אופתע ואראה שאם בוחרים בשיטה כזו אפילו אוליניק יהיה על דייויס בחלק מהזמן.
- לברון ג'יימס היה עם עוד ערב שכמעט הגיע לטריפל דאבל, עלה למקום השני במספר האסיסטים בכל הזמנים בפליאוף ובסדרות הגמר ספציפית, אבל לא היה חף משגיאות. למרות שבעקבות הבעיות ש-AD נקלע אליהן עיקר האחראיות בלייקרס שוב היה עליו, אסור היה לו לתת לבאטלר לקלוע עליו או לידו כל כך הרבה. לא תמיד זה יצליח, אבל בהמשך הסדרה הוא יהיה חייב לחזור לשחק הגנה אגרסיבית כמו שהוא יודע, עם כמה שאפשר להיזהר מבעיית עברות, כי הוא ניצל מ-2 עבירות ששמתי לב אליהן, שהשופטים לא שרקו עליהן.
- מיאמי עשו עבודה טובה מאוד היום על לברון (כן כן, למרות כמעט טריפל דאבל) בעיניי. ברוב הזמן היה עליו שחקן של ההיט, אבל המון פעמים רובינסון בא לעזור עליו בלחץ (וחזר בזמן לשמירה המקורית שלו). לא תמיד זה מנע נקודות, אבל להפעיל לחץ על הכוכב הגדול של היריבה זה תמיד דבר טוב. התוצאה של השמירה הזאת? ברבע השלישי לברון היה עם 4 איבודים רק ברבע הרביעי (מתוך 8 שלו בכל המשחק).
- אלה לא היו רק לברון ו-AD (שאיבדו 13 מתוך 19 האיבודים של הלייקרס) שלא הגיעו מספיק טוב למשחק, אלא הייתה בעיה קבוצתית. למרות שהלייקרס ניצחו בקרב הריבאונדים (37:43) ולמרות שההיט עד שלב מסוים לא קלעו באחוזים טובים (אחר כך השתפר) ולקחו רק 3 ריבאונדים בהתקפה, הלייקרס עדיין הפסידו בענק בקרב הנקודות בצבע 34-52. להערכתי זה נובע בין היתר מהבעיות שהיו ל-AD, בגלל שהווארד לא שיחק מספיק, וזה רק תרם ליכולת של באטלר לייצר נקודות ואסיסטים, וככה הלייקרס הפסידו את הדומיננטיות בצבע, בשני קצוות המגרש (כשאדבאיו אפילו לא שיחק).ווגל חייב לתת לו יותר דקות במשחק הבא, כי הנתון של רק 6 נקודות בהזדמנות שניה של הלייקרס במשחק 3 לעומת 37 בשני המשחקים הקודמים, הוא מתחת לכל ביקורת וחייב להשתפר.
Credit to "NBA" Facebook page - אחרי שבמשחק הקודם שברו שיא וזרקו 47 פעמים לשלוש, במשחק מספר 3 החבורה של ווגל זרקו יותר לשלוש (42 ניסיונות) מאשר לשתיים (37 ניסיונות), בפעם הראשונה בתולדות הלייקרס, וספולסטרה רק צריך לקוות שזה ימשיך ושהלייקרס לא יחגגו יותר מדי מהשלוש.
- בגזרת לוס אנג'לס חוץ מצמד הכוכבים, מרקיף מוריס וקוזמה קלעו 19 כ"א, עם 12 שלשות, ווגל חייב אותם בכושר הזה להמשך הסדרה, כי דני גרין היה מזעזע היום עם 0 סלי שדה, ואם במשחקים הבאים ההיט יעשו צרות לשני הכוכבים שלו, כל שאר הסגל של הלייקרס יצטרך להגביר משמעותית את היעילות. כדאי להזכיר גם את רונדו, שלדעתי היה כמעט היחיד שניסה להגן כמו שצריך בלייקרס במשחק 3, וניסה גם לחדור לסל בכמה וכמה הזדמנויות, אבל יש דברים במשחק של AD שהוא לא יכול להחליף לבד. רק שימשיך עם התשוקה, עם האגרסיביות כמו שצריך בסדרת גמר, ועם חלוקת האסיסטים.ווגל יצטרך את שני הכוכבים שלו בשיאם ולתקן בין היתר את החגיגה בצבע של ההיט, ולהימנע מהקטסטרופה של משחק 3, שבה 19 איבודים, הובילו ל-21 נקודות של מיאמי.
- ספולסטרה ירצה לשמר את הכלים ההגנתיים שמיאמי הביאו למשחק, חוץ מהאזורית שלהם שמשתנה כל הזמן, בין 2-3, 1-2-2, אזורית שכשיש חדירה לסל בבת אחת נהפכת לאישית, ועוד. התנועה שלהם בלי הכדור הייתה כל כך טובה, כל הזמן הצליחו לחמוק מההגנה של לוס אנג'לס ולהגיע למצבי זריקה טובים, גם אם לא תמיד נכנסו. רק עם דינמיות תוך כדי המשחק ולא לשבת על אותה הטקטיקה כמו ברוב משחק 2, יש לו ולמיאמי היט סיכוי מול הלוס אנג'לס לייקרס.
ומה הכי מדהים אחרי כל מה שכתבתי? ש-2 דקות לסוף הלייקרס עוד פיגרו בסך הכל 100-105, לחלוטין היה אפשר לנצח למרות הכל, ולברון היה נראה מיואש ברבע הרביעי. אסור שזה יחזור על עצמו, המנטליות שלו מקרינה גם לשאר הקבוצה בהרבה מקרים, הוא מנהיג על כל המשתמע מכך.
משחק 4 בין שלישי לרביעי ב-04:00, יהיה חם, מבטיח לכם. תבואו!
