המונדיאלים של מוסוליני

אירוח המונדיאל הינו כבוד עצום למדינה. יש מדינות שמחכות עשרות שנים כדי לזכות באירוח הטורניר על מנת שיוכלו להציג לכל העולם את נפלאותיהן ולהעלות את קרנה של ארצם ברחבי כל העולם. במשך כל שנות קיום המונדיאל, לא אחת התחרו על הזכות לארח מדינות שבראשן עומד דיקטטור. הדיקטטורים הבינו היטב את הכוח הטמון באירוע מסוג זה והשתמשו בו על מנת ליצור תדמית עוצמתית להם ולמדינתם.

המונדיאל הקרוב ברוסיה מעורר מחלוקות רבות. כבר מרגע הבחירה נשמעו קולות שהתנגדו לבחירה ברוסיה, בטענה כי היא מפרה זכויות אדם. מאז הבחירה רוסיה גם הספיקה לפלוש לאוקראינה ולספח לעצמה את חצי האי קרים, זאת לצד התהליכים שפוטין מניע בביסוס שלטונו הטוטליטרי.

פוטין הוא למעשה האיש העשיר בעולם, כשהוא מחזיק בבעלות שוק היהלומים הרוסי וב-22 טירות מרהיבות ברחבי רוסיה. הונו מוערך בלמעלה מ-300 מיליארד דולר, יותר מהונם של ביל גייטס וג'ף בזוס יחדיו. למרות הביקורות על הפעולות של רוסיה בסוריה, לצד רדיפת להט"בים ובאופן כללי פגיעה בזכויות אדם בסיסיות, המונדיאל הולך להתקיים שם כמתוכנן. הטורניר צפוי יהיה להיות חגיגה ענקית שתציג את פוטין באור חיובי יותר מבד"כ, וניתן לצפות שהרוסים ישתמשו בבמה להעברת מסרים פוליטיים. פוטין אינו הדיקטטור שעושה שימוש ראשון במונדיאל על מנת לקדם את האינטרסים שלו ושל מדינתו – הוא רק האחרון במסורת רבת שנים שהחלה באיטליה של שנות ה-30.

הראשון שהשתמש במונדיאל לאמצעים פוליטיים היה בניטו מוסוליני, מנהיגה של המפלגה הפאשיסטית ושליטה של איטליה ב-1922-1943. מוסוליני איחד את איטליה תחת אידיאולוגיה פאשיסטית שתורתה כוללת את רעיון המדינה כאומה וכי אזרחיה הם תאים בגוף האומה. הפשיזם מקדש את הגנת האומה מפני אויביה לצד שנאת האחר והימצאות במלחמה מתמדת. השסעים הקיימים בחברה האיטלקית, בין מעמדות ובין אזורים גיאוגרפיים שונים דהו תחת האידיאולוגיה הפאשיסטית.

מונדיאל 1934 התרחש באיטליה בתקופה בה שלטון המפלגה הפאשיסטית היה חזק ומבוסס. הממשל בראשותו של מוסוליני ידע להפוך את הכדורגל לכלי בידו על מנת לחזק את כוחו ולהפיץ את הרעיונות שהמשטר שאף לכונן. יתרה מכך, המשטר בראשותו של מוסוליני הבין שדרך הכדורגל והנבחרת הלאומית ניתן יהיה לקדם תהליכים בחברה של אחדות והגברת הלאומנות, זאת ע"י הפיכת הטורניר ל"כשדה קרב" בין המדינת המשתתפות.

מוסוליני לא היה חובב גדול של ספורט, אך הבין בשלב מוקדם את הפוטנציאל העצום הטמון בספורט ובכדורגל בפרט. מוסוליני העריץ את הכומר הקתולי ג'ובאני סמריה שטען כי הכדורגל מלמד בו זמנית מנהיגות וצייתנות לצד שימוש באסטרטגיה; ערכים מיליטנטיים שמוסוליני התחבר אליהם מאוד. כבר בתחילת דרכה המפלגה הפאשיסטית זיהתה את הספורט ככלי חיוני לבריאות התושבים ובשלב מאוחר יותר זיהתה את האופן בו ניתן להשתמש בספורט לצורכי תעמולה מפלגתית. הדוקטרינה הפאשיסטית נשענה על סמלי רומא העתיקה ושאפה לכונן מחדש את דמות האיטלקי החזק והחסון, את דמותו ההיסטורית של הרומאי הלוחם.

ברומא העתיקה הספורט היה חלק בלתי נפרד מטקסים הדתיים שליכדו את האריסטוקרטיים וחיזקו את שליטתם ברפובליקה. כבר אז הספורט היה כלי בידור להמון. מנהיגים ואישי ציבור ניצלו את הספורט על מנת לחזק את מעמדם ע"י קיום מרוצי מרכבות ותחרויות גלדיאטורים. מוסוליני לא עשה שימוש רק באתוס של רומא העתיקה על מנת לכבוש את ההמון, אלא ראה בכך חשיבות כמו בעת העתיקה, זאת כאשר ברומא תרגילי ההתעמלות והספורט לא היו למטרת הספורטיביות וההשתתפות, אלא למטרות צבאיות. כבר בימי רומא העתיקה הקולוסאום היה למקום בו מתקהלים המוני אנשים. מול ההמון המשטר ביצע משפטים והוצאות להורג ובכך להפגין את עוצמת זרועו. כל דפוסי המלחמה האלו מימי הספורט הרומאי והגלדיאטורים היו מלאים בסממנים פאשיסטיים שהתאימו לעולם הספורט התחרותי. הכדורגל בכך הפך ליותר ממשחק פנאי וסייע בעיצוב "האיטלקי החדש".

המשטר הפשיסטי השתלט על כל ענפי הספורט ע"י סגירת כל איגודי הספורט הקתוליים ואיחוד כל שאר אגודות הספורט תחת המפלגה הפאשיסטית. בהמשך הושם הדגש על ענף הכדורגל והמשטר הפאשיסטי פעל רבות בהפצת המשחק הפופולרי עם בניית 3,280 מגרשי כדורגל ברחבי המדינה בשנים 1930-1922 לצד הקמת הליגה האיטלקית לכדורגל, הסריה א' ב-1929. על מנת למלא את האצטדיונים בקהל, המשטר בראשותו של מוסוליני דאג לכרטיסים למשחקים וכרטיסי רכבת מוזלים.

הפופולריות של הכדורגל הייתה כלי חשוב בשני היבטים: הראשון הוא בריאות, דרך לייצר את האיטלקי הבריא, החסון והחזק – צורך אקוטי באותה תקופה של אומה חבולה פוסט מלחמת העולם הראשונה. ההיבט השני הוא חינוך. הכדורגל הוא כלי להנחלת ערכים דוגמת סדר, ארגון, משמעת ועבודת צוות בקרב העם שישרתו את האומה בעתיד. תהליך זה הביא לעלייה משמעותית בכמות ובאיכות הספורטאים האיטלקיים וכדורגלנים בפרט. מוסוליני הבין את הכוח של המשחק ושם למטרה להביא את המונדיאל לאיטליה. מוסוליני הבין כי אירוח הטורניר הוא הזדמנות גדולה להראות את אופייה מלא התעוזה והאומץ של איטליה לעולם כולו, לצד אירגון מופתי ותוצאות מוצלחות בטורניר.

המונדיאל היווה כלי למניפולציה גדולה של המשטר, שיושמה בשלוש דרכים עיקריות:

1. תודעה משותפת – לא רק השחקנים על המגרש משתתפים במשחק, אלא גם הצופים רואים את עצמם כחלק מהמשחק והבין שכך ניתן לנצל את הכדורגל ולשלוט בתודעה ובדעה של אזרחיו.
2. תיירות – טורניר שכזה ימשוך צופים מכל העולם, יוציאו מיטב כספם שגם יתרום לכלכלה האיטלקית וגם ייתן הזדמנות להראות לאותם תיירים את עוצמתה של איטליה.
3. תעמולה לאומית – משמש כדרך לחזק את קרנו של המשטר בעיני האזרחים ולהוכיח את חשיבותו לשגשוגה של המדינה.

לפי השמועות, ההשחתה של המונדיאל החלה כבר בקונגרס פיפ"א בשטוקהולם (1932), בו נערכה ההצבעה על זהות מארחת מונדיאל 1934. נציגי המשטר הפאשיסטי של איטליה הפעילו לחצים על בכירי פיפ"א לצד תשלומי שוחד ולבסוף פיפ"א נימקה את החלטתה בטענה כי איטליה, מעבר להיותה יעד אטרקטיבי, מוכנה יותר משבדיה לארח את המונדיאל.

הזכייה באירוח הטורניר לא עברה רק דרך שיחוד בכירים. מוסוליני, שהבין את הפוטנציאל הכלכלי והשיווקי הטמון באירוח, הציע לקיים את הטורניר בכמה אצטדיונים בערים שונות, רעיון מהפכני לעומת המונדיאל הקודם ששוחק באצטדיון אחד בלבד. נוסף על האצטדיונים החדישים, באיטליה הייתה תחבורה מפותחת עם רכבות וכבישים מדרום לצפון המדינה. בפועל במהלך הטורניר היה לאוהדים קושי להתנייד מעיר לעיר, לעיתים האצטדיונים היו ריקים עם ממוצע צופים למשחק של 23,000, מה שהותיר אצטדיונים רבים עם יותר ממחצית מהמושבים ריקים. למרות זאת, מוסוליני דרש משדרני הרדיו לחזור ולתאר כמה מלאים האצטדיונים בקהל ולשוב ולציין לחיוב את האווירה המדהימה.

מוסוליני תמרן כל אספקט שהיה קשור למונדיאל. כדי להפוך את הטורניר להצלחה גדולה ועולמית, היה על איטליה לנצח ולזכות בגביע. לצורך כך מוסוליני דאג להיות בקשר רציף עם השופטים. מעבר לעובדה כי השופטים היו חובבנים ברובם, הם גם קיבלו כמה הוראות וקווים מנחים בנוגע לעבודתם במהלך הטורניר. ראשית, יש להימנע מהרחקת שחקנים, יש לתת למשחק להתנהל ולזרום ללא יותר מידי עצירות, אך עם זאת יש להעניק הרבה פנדלים. אופי השיפוט שהמשטר הנחיל בקרב השופטים היה תואם ותומך לסגנון המשחק האיטלקי שידוע עד היום באגרסיביות ובברוטליות שלו. בכך שחקני הנבחרת האיטלקית יכלו לכפות על המשחק את סגנון המשחק האגרסיבי ולהיות פטורים מעונשי הרחקה.

השפעתו של מוסוליני על השופטים לא פסקה. לפי השמועות את השעתיים לפני גמר הטורניר בילו השופטים בחברתו של מוסוליני. לא ידוע אם איים או שיחד את השופטים לבסוף, אך מאמן נבחרת צ'כוסלובקיה שהבחין בכך הבין כי במשחק זה נבחרתו לא תנצח. כאשר עמדו שתי הנבחרות על כר הדשא טרם פתיחת המשחק, הצדיעו שחקני הנבחרת האיטלקית בהצדעה הפאשיסטית למוסוליני שישב ביציע והשופטים השבדים הצטרפו אליהם בהצדעה זו. המשחק הסתיים במהפך איטלקי בדקה ה-95 עם ניצחון של 2-1 ובכך איטליה זכתה בטורניר לראשונה בתולדותיה

המונדיאל היה להצלחה מבחינתו של מוסוליני והשימוש בתקשורת היה מוצלח למדי. דיווחים שקריים על אצטדיונים מלאים ואווירה מחשמלת היו לתעמולה מוצלחת כלפי בית וכלפי חוץ. התיירים שהגיעו למדינה אמנם לא זכו ליהנות מתחבורה ציבורית יעילה והתקשו במעברים מעיר לעיר, אך כן זכו לשלוח גלויות ומכתבים לקרוביהם עם בולים שהיו מלאים בסמלי המשטר הפשיסטי המהללים את איטליה. אחרי סיום הטורניר, מעמדם של מוסוליני ושל המפלגה מעולם לא היה במצב טוב יותר. לצד בניית אצטדיון על שמו בטורינו, פולחן האישיות של מוסוליני התעצם באותה תקופה, עיתונאים זרים שהגיעו למדינה סיקרו את המנהיג וסיקורם לרוב היה מונחה בידי המשטר. כרזות, תמונות ושירים ברחבי הרחובות שהיללו את הדוצ'ה הראו כי ההחלטה של מוסוליני לארח את המונדיאל ולקחת את הוצאות הטורניר על חשבון הממשלה הייתה להחלטה נכונה. ההשקעה הכספית ובפיתוח הספורט במדינה הביאו לאיטליה כבוד רב ברחבי העולם כולו.

כארבע שנים לאחר מכן התקיים המונדיאל בצרפת. המפלגה הפאשיסטית ראתה צורך בזכייה נוספת בטורניר וזאת מכמה סיבות. המציאות הגאו-פוליטית השתנתה במהלך אותן ארבע שנים. הפלישה האיטלקית לאתיופיה, יצירת ציר רומא-ברלין והתמיכה האיטלקית במשטרו של פרנקו בספרד פגעו במוניטין של איטליה ברחבי העולם כולו. מאחר והטורניר התקיים בצרפת, מדינה שהחזיקה באידיאולוגיה הפוכה מהמשטר האיטלקי, הייתה חשיבות עליונה לזכיית איטליה בטורניר.

רבע גמר זימן מפגש ביניהן, מפגש שהסתיים בניצחון איטליה המייצגת את הפשיזם על צרפת, המייצגת את הדמוקרטיה. מוסוליני לא הותיר מקום לטעויות, לצד האיומים והמניפולציות על השופטים, שהיו ידועות עוד מהמונדיאל הקודם, ידו של המשטר הפאשיסטי הגיעה גם לשחקני היריבות. הדוגמא הבולטת לכך היא אמרתו של השוער ההונגרי לאחר ההפסד של הונגריה בגמר לאיטליה, "לא נורא שספגתי רביעייה, לפחות ככה הצלתי אחד עשר נפשות". עדויות על מעורבות המשטר עד היסוד, בראשותו של מוסוליני, היו לבלי סוף. במונדיאל 1934 היו עיתונאים שכתבו במעין גיחוך כי הרושם שקיבלו במהלך הטורניר הוא כי בפועל יושב ראש ארגון פיפ"א הוא מוסוליני בכבודו ובעצמו. מהלכים של איגוד אגודות הספורט תחת המפלגה ושימוש בהן ככלי להפצת משנת המפלגה כל זאת לצד שוחד, הטיית משחקים, איומים ודיווחים שקריים על המונדיאל באיטליה, הביאו למצב בו לא ניתן היה להפריד בין הטוהר של המשחק להשחתה של המשטר.

84 שנים אחרי המונדיאל של מוסליני, רוסיה מארחת וחולקת בית עם ערב הסעודית, מצרים ואורוגוואי – לא קשה במיוחד, חוץ מהעובדה שהנבחרת הרוסית נחשבת לאחת החלשות בטורניר. קשה להאמין שרוסיה תזכה בטורניר, אך ברור כי לבסוף, פוטין ישיג מטרה כזאת או אחרת שתשרת אותו ואת מדינתו נאמנה. המונדיאל עדיין יהיה חגיגה עולמית והקסם של האירוע המדהים הזה לא ייהרס. רק כדאי לשים עין על השופטים במהלך המשחקים ולוודא שנבחרת הרוסית לא זוכה לעזרה חיצונית.