כמו הרוב המוחלט של מרוצי האופניים הגדולים, גם הג'ירו די לומברדיה נפל קורבן לשינויי התאריכים בעקבות מגפת הקורונה. הג'ירו של לומברדיה בדרך כלל מסמן את סוף שנת האופניים בתחילת/אמצע אוקטובר והוא מכונה "מרוץ השלכת", הפעם הוא מתקיים רק שבועיים לתוך חידוש הסבב העולמי ובחום של אוגוסט.
כמו כל המרוצים החד-יומיים בסבב העולמי (מלבד סטרדה ביאנקה) הג'ירו די לומברדיה מתנגש עם מרוץ שבועי מהסבב העולמי – הקריטריום דופינה. דופינה הוא מרוץ ההכנה הכי חשוב לקראת הטור דה פראנס והוא מורכב מחמישה קטעים שכולם הרריים ולכן משך אליו רוכבים שיכלו להיות פייבוריטים ללומברדיה – איגן ברנל, פרימוז' רוגליץ', אלחנדרו ולוורדה, טדאיי פוגאצ'אר, תיבו פינו ועוד.
המסלול
לאורך השנים המסלול של הג'ירו די לומברדיה השתנה המון, ערי הזינוק והסיום השתנו בין מילאנו, קומו, ברגמו ועוד. בשנת 2015 המרוץ התחיל בברגמו והסתיים בקומו במסלול שדומה מאוד לזה של השנה. ב-2017 חזרו לאותו המסלול וב-2018 עשו שינוי קטן עם טיפוס אחרון שונה – ה-Monte Olimpino במקום ה-San Fermo de Battaglia. ב-2019 חזרו לטיפוס של סן פרמו.
המסלול של הג'ירו די לומברדיה השנה דומה מאוד לזה של שנה שעברה – 231 קילומטרים מברגמו לקומו, קיצור של 12 ק"מ לעומת השנה שעברה אבל דרך אותן גבעות וטיפוסים בדיוק. המרוץ יתחיל בברגמו, אחרי כ-50 קילומטרים שטוחים הרוכבים יגיעו לגבעה הראשונה של היום – Colle Gallo (שיפוע ממוצע של 6% לאורך 7.4 קילומטרים), אחרי 50 קילומטרים נוספים הרוכבים יגיעו ל-Colle Brianza (שיפוע של 3.7% לאורך 10 קילומטרים). שתי הגבעות הראשונות לא יפרקו את הפלוטון אלא רק נועדו לתת נפח למסלול, שכולל עלייה מצטברת של 3,976 מטרים.
כשהרוכבים יגיעו לקילומטר ה-158 במרוץ הם יפגשו את תחילת הטיפוס שנקרא "Madonna del Ghisallo"', טיפוס של 8.6 קילומטרים עם שיפוע ממוצע של 6.2%. זה טיפוס שמתחיל ומסתיים עם חלקים תלולים מאוד עם כ-3 קילומטרים שטוחים במרכזו. מיד אחרי הירידה מגיסאלו המסלול עולה שוב בעלייה שנקראת "Sormano". זה טיפוס של 7 קילומטרים, החלק הראשון שלו הוא באורך 5.1 קילומטרים עם שיפוע קבוע של כ-6.6% והחלק השני הוא באורך 1.9 קילומטרים עם שיפוע ממוצע של 15.8% ושמגיע בשיא לכ-27%, החלק הזה קיבל בצדק את השם "Muro di Sormano" (הקיר של סורמנו). הנקודה הזו במרוץ יכולה להיות קריטית, יכול להיווצר כאן סינון בדבוקה שיבודד פייבוריטים וייתכן גם שנראה כאן התקפה שתכריע את המרוץ. ב-2018 פינו, ניבאלי, רוגליץ' וברנל ניצלו את הסורמנו כדי לברוח לדבוקה, פינו אחר כך נפטר מהאחרים ורכב סולו לסיום.
אחרי ירידה ארוכה וטריקית מהסורמנו נותרים עוד כ-15 קילומטרים יחסית מישוריים לצד אגם קומו לפני הטיפוס הבא שמתחיל 21 קילומטרים לקו הסיום – ה-"Civiglio". זה טיפוס קשה, 4.2 קילומטרים עם שיפוע ממוצע של 9.7% עם 210 קילומטרים ברגליים. זו ככל הנראה הנקודה הכי קריטית במרוץ, בכל המהדורות של המרוץ שכללו את הסיום הזה כאן בוצע המהלך המכריע – ב-2015 ניבאלי תקף כאן (בירידה אחרי הטיפוס דווקא) ורכב לבד לסיום. ב-2017 פינו תקף, ניבאלי הצטרף אליו ושוב ניצל את הירידה כדי להישאר לבד מקדימה עד לניצחון. ב-2018 זו הייתה הנקודה שממנה פינו נשאר לבד וב-2019 מולמה הוא זה שתקף, הוא בנה פער יפה בזמן ששאר הפייבוריטים הסתכלו זה על זה ונשאר לבד עד לניצחון.
הירידה מסתיימת כשנותרים 10 קילומטרים לסיום, אחרי שני קילומטרים שטוחים מגיעים לגבעה הבאה – "San Fermo della Battagla", זה טיפוס של 2.7 קילומטרים עם שיפוע ממוצע של 7.2%. אחרי הירידה חזרה לקומו יש רק עוד 1500 מטרים שטוחים עד לקו הסיום.
הפייבורטים
החפיפה עם הקריטריום דופינה יוצרת לנו שדה דליל של פייבוריטים יחסית למעמד של המרוץ, אבל השם הכי חם עדיין אמור להגיע – רמקו אוונפול. רמקו רק בן 20 וכבר הספיק לנצח השנה את ארבעת מרוצי הקטעים בהם השתתף – את וואלטה סן חואן (ארגנטינה) ואת וולטה אלגרבה (פורטוגל) לפני פגרת הקורונה ואת וואלטה א בורגוס (ספרד) ואת הטור של פולין בשבועיים וחצי האחרונים. רמקו חסר ניסיון ועדיין לא רכב באף מוניומנט, גם עדיין לא ראינו אותו מצטיין בשיפועים גבוהים אבל הוא מלמד אותנו בכל מרוץ שאסור להתעלם ממנו. את קלאסיקה סן סבסטיאן באוגוסט שעבר רמקו ניצח אחרי שהוא כבר איבד את הקבוצה הקדמית באחד הטיפוסים, הוא גישר חזרה במישור ותקף כמעט מיד בנקודה לא צפויה. את הפער שהוא פתח הוא החזיק בגבעה האחרונה ורכב עד לניצחון. בטור של פולין לפני שבוע רמקו תקף כ-50 קילומטרים לסיום ושוב רכב לבד עד הסיום. אוונפול הוא סגן אלוף העולם ברכיבה נגד השעון וסביר לחשוב שאם הוא יברח לפלוטון הם לא יראו אותו שוב.
ההתנגדות הכי גדולה לאוונפול צפויה להגיע מקבוצת טרק. לטרק יש את ג'וליו צ'יקונה, באוקה מולמה שניצח בשנה שעברה ואת וינצ'נזו ניבאלי שניצח פעמיים במסלול הזה (2015 ו-2017) והגיע שני פעם אחת (2018). לניבאלי יש סט מיומנויות שמתאים מאוד למרוץ הזה – מטפס מעולה, חסר פחד בירידות, רוכב נג"ש חזק ומצטיין במרוצים ארוכים. בגראן טריטיקו לומברדו הוא סיים חמישי ובמילאנו-סן רמו בשבת שעברה הוא הגיע לסיום עם הדבוקה הקדמית.
עדיין לא פורסמו סגלים מלאים למרוץ אבל אפשר לקרוא בין השורות ולהבין פחות יותר מי יתחרה. אסטנה גם תגיע עם סגל מגוון – יקוב פוגלסנג (הסגן של רמקו בטור של פולין), ג'ון איזגירה ואלכסנדר ולאסוב שנמצא בכושר טוב מאז פגרת הקורונה עם מקום שלישי ב-Route d'Occitanie, ניצחון במרוץ החד-יומי על הר ונטו ומקום רביעי בגראן פיימונטה ביום רביעי. עוד רוכב מעניין מאסטנה הוא אלכס ארנבורו, הוא לא בדיוק מטפס והמסלול כנראה קשה מדי עבורו אבל הוא בכושר נהדר – ארנבורו סיים שני בגראן טריטיקו לומברדו, שביעי במילאנו-סן רמו ושישי בגראן פיימונטה. אם ארנבורו יגיע לסיום כחלק מדבוקה מצומצת הוא בוודאי יהיה הפייבוריטים הבולטים בספרינט.
קבוצה נוספת שכדאי לשים לב אליה היא איניאוס עם ג'יאני מוסקון ואיוון סוסה, ריצ'רד קאראפז אולי גם ייזנק אבל קשה לדעת בגלל שרק לפני שבוע הוא פרש מהטור של פולין בעקבות פציעה. האמירויות יגיעו עם פאביו ארו ודייגו אוליסי שנמצא בכושר טוב. בורה עם מקס שכמן ורפאל מייקה. רוכבים נוספים שצריך לקחת בחשבון הם סיימון ייטס ממיצ'לטון-סקוט, מייקל וודס מ-EF, טים וולנס מלוטו-סודל וג'ורג' בנט שניצח את גראן פיימונטה והראה כושר טוב מאוד מאז החזרה.
הג'וקר במרוץ הזה יהיה מתיו ואן דר פול, כמו ארנבורו גם לו המסלול לא ממש מתאים אבל אני מאמין שעדיין לא ראינו את כל היכולות של מודפ. מאז החזרה הוא אומנם לא ניצח אבל סיים בטופ-15 בסטרדה ביאנקה, במילאנו-טורינו ובמילאנו סן-רמו. ביום רביעי מודפ נראה חד מאוד ברגע שבנט תקף והיה במרחק כמה שניות בודדות מלתפוס אותו אבל היה נראה שהוא לא רצה לקחת סיכונים כי בדיוק התחיל לרדת גשם והוא היה יכול להחליק בירידה.
לגבי התחזית האישית שלי – היום אי אפשר שלא להמר על רמקו אוונפול. נכון, זה המוניומנט הראשון בקריירה שלו והוא מעולם לא רכב מרחק כזה, הוא גם כנראה לא אקספלוסיבי מספיק בטיפוסים כדי לברוח מהר מספיק ועוד אין לו מוניטין כרוכב שמעולה בירידיות אבל יש לי הרגשה שהוא ימצא את הדרך לנצח, אולי הוא יתקוף במישור שלפני הצ'יביליו.
