Tag Archives: זווית לחיבורים

במשך שלוש שנים קרויף הביא כל ישראלי שיכול היה להביא, אבל משהו בגישה שלו השתנה בחצי השנה האחרונה.

זמן - 20:07. מקום - בונקר סודי אי שם במרכז הארץ. אירוע - כנס חירום (שאת פרטיו המלאים אסור לגלות, בינתיים).

יום שישי הגיע ו... נורדיה לא משחקת. אבל הפגרה לא תשבור אותנו, אנחנו ניראה משחק ויהי מה.

האמת, לא חשבתי שזה מה שאעשה ביום שישי בצהריים. אני, שבשבילי יותר משלושה אנשים נחשב לאירוע המוני, מוצא את עצמי מנסה להשתלב בתוך חבורה קולנית, מגובשת וצהובה מירושלים.

אם לומר את האמת, אני די מחבב את הפועל באר שבע. היא תמיד הייתה "הקבוצה השנייה" שלי. "קבוצה שנייה" היא מעין קבוצה כזאת שמעוררת בך סימפטיה ורגשות חיוביים ואתה רוב הזמן חפץ ביקרה

לפלורנטינו פרס יש את כל החלקים: יש לו את השחקנים הטובים ביותר, הרבה כסף ומאות מיליוני אוהדים ברחבי העולם, אך האם יצליח הנשיא להרכיב מחלקים אלו את הפאזל שיצור את הקבוצה הטובה בעולם?

יום שבת בבוקר, הילדים מגיעים למיטה, כל המשפחה יחד, אושר, לא חושבים על כלום, חוץ מהדרבי, עוד כמה שעות, התרגשות.

לכאורה אין שתי קבוצות שונות יותר בעולם: אחת באה מירושלים - עיר הקודש, השנייה באה מתל אביב - עיר החטאים.

זה לא פוסט של קיטורים ובכי על מנטליות וכו'. אדרבא, מתוך התהום, אני דווקא מחפש תקווה. המנטליות הייתה זהה גם לפני עשור וגם לפני שניים. גם ההתאחדות והעסקנות וכו'. גם ליגות הילדים והנוער, אז מהיכן התקווה? מכמה דברים שבכל זאת השתנו לטובה.

זאת בשורה עבור אוהדי הספורט בישראל. אין עוד צורך לטוס עד לאצטדיון של מנצ'סטר יונייטד הידוע בשמו "תיאטרון החלומות" כי בלומפילד, המושבה, סמי עופר וטדי כבר מזמן הפכו לסדנת הכנה לתפקיד ראשי בבימה