זמן – 20:07.

מקום – בונקר סודי אי שם במרכז הארץ.

אירוע – כנס חירום (שאת פרטיו המלאים אסור לגלות, בינתיים).

החושך כבר ירד על האזור, למרות שעת ערב מוקדמת. אורות מסנוורים של עיר התחלפו באלה של מכוניות חולפות, שהלכו והתמעטו ככל שהתקרבנו לפרבר התעשייתי הקודר. וידאתי שהצלחתי להתנער מהמעקב וכעבור דקה בערך החניתי את המכונית בפינה אפלה, מאחורי עץ גדול שהסתיר אותה היטב. משם פנינו לכיוון שער ברזל כבד.

"סיסמה?" נשמע קול מעבר לשער.

"בכל שישי…" אני אומר.

"אני ביציע…" משלים הקול ונותן לנו להיכנס פנימה, לתוך מסדרון ארוך, כשמשני הצדדים חדרים נעולים.

לידי פוסע מ. ס. הסוכן שגייס אותי. מעט מאחורינו הולך הלוחם הוותיק א.ס ולידו טירון חדש שאת שמו עדיין לא ניתן לפרסם. המסדרון נגמר ומולנו מתגלה אולם גדול ומואר של המטה הראשי.

במרכז האולם יושבים במעגל טובי המוחות, שועלי קרבות, גיבורים. כל אחד מהנוכחים הוא אגדה. הפעולות והמבצעים בהם נטלו חלק נכנסו מזמן לספרי ההיסטוריה, אך על רוב המבצעיים החשאיים, המסוכנים ביותר, לעיתים עמוק מעבר לקווי האויב האדומים, עליהם איש לא שמע וספק אם ידובר בהם אי פעם.

אנחנו מצטרפים ומתיישבים בתוך החבורה, דרוכים ומוכנים לכל שידרש מאיתנו. מסביבנו מכשירי קשר מזמזמים. טלפונים מצלצלים. מסכים מהבהבים. מחשבים נתקעים וצרצרים מצרצרים, אמנם מחוץ למבנה ולא שומעים אותם כאן, אבל אני יודע שהם שם, עורבים לנו בחושך…

ואז לפתע תכונה מורגשת באוויר. אנחנו מפסיקים עם העיסוקים, (שזה בעיקר בהייה סתמית בסמארטפון, במקום אחד בשני בגלל מבוכה). לתוך החדר נכנס א.ש – בכיר בארגון. מבלי לחכות הוא מרים לוח לבן ועליו באותיות שחורות מתנוסס הכיתוב "לכבוש את ההר". כן, זה שמו של המבצע הסודי שבגללו עזבנו הכל והתייצבנו מיד. אם זה היה סרט ריגול או סדרת מתח אמריקאית היינו בשלב זה יוצאים להפסקת פרסומות, אבל החיים זה לא הוליווד ואנחנו בכלל ביהוד, כך שחוץ מחרוז נחמד אין כל קשר בין השניים. אך גם אם זה לא CIA ,MI5 ,KGB ואפילו לא המוסד, ההתנהלות כאן בהחלט לא היתה מביישת כל ארגון חשאי כזה או אחר שמכבד את הסמל, המסורת והערכים. סיבה מספיק טובה לאסוף את כולם. אחרי התדרוך אנחנו מחולקים לצוותים. כל קבוצה מתמקמת בחדר אחר כדי להעלות רעיונות, לתאם ציפיות ולגבש דרכי פעולה. כולנו מודעים לגודל החשיבות והאחריות העצומה שמונחת על כתפינו.

לא אלאה בפרטים על מה נאמר ומה סוכם, כי כמו שאמרתי קודם יש דברים שהשתיקה יפה להם, מצד שני גם הזכרתי את העניין המקומי, אז בלי בעיה, כמו שנהוג באזורינו, אדליף מעט מידע. בגדול הארגון יחולק לכמה אגפים עיקריים שיפקחו ויחברו בין הזרועות. מתוך האגפים יבנו יחידות עצמאיות בעלות תחומי אחריות שונים. פעילים, שלא לומר סוכנים, ייצאו לשטח לאתר ולגייס אוהדים פוטנציאליים ומעל הכל להפיץ את בשורת נורדיה לכמה שיותר אנשים וליצור עולם טוב יותר, שני דברים שבעיניי הולכים יחד.

אז נכון, זו לא הפקה הוליוודית, אין כאן כוכבים, גיבורים מסוקסים או סוכנות מפתות. החיים זה לא סרט עם תקציב ענק וסוף ידוע מראש, במיוחד כשהעונה עדיין רחוקה מלהסתיים.

(מתחילה מוסיקה)

יש כאן רוח בית"רית, נשמה, אמונה והכי חשוב רצון של כל כך הרבה אנשים להמשיך את החלום.

(המוסיקה מתגברת, עולות כותרות סיום על רקע תמונות מהמפגש).

אכן, יש טעם של עוד. עוד עשייה, עוד מפגשים והרבה נורדיה. כי עם סוכנים כאלה השמיים הם הגבול, או לפחות לעלות ליגה…

אז אסתא לויסתא בייבי, ויאללה בית"ר, נורדיה כמובן.

נ.ב

אפשר לעצום את העיניים ולהמשיך לחלום עוד דקה או שתיים ורק אז לחזור לשטויות היומיום.