מעולם לא הייתי גרופי של כוכבי על. בקבוצתי האהובה מכבי חיפה, הלב שלי הלך שבי דווקא אחרי אלון חרזי. במכבי תל אביב של שנות ה-90, אני חיכיתי לפירורי הדקות של טרי פייר (מי?) ובקבוצת האליפות האדירה של מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן בשיקגו, אני התמוגגתי מיכולתו של הסנטר ביל וונינגטון. ועדיין, אני חייב להודות, שאלוף ה-NBA הטרי לברון ג'יימס הוא ספורטאי גדול.

הבועה באורלנדו, שהיתה הצלחה מסחררת, היא תוצאה של שיתוף פעולה בין העולם הקפיטליסטי לעולם הסוציאליסטי, בין בעלי ההון לועד העובדים. שיתוף פעולה שבמקומות רבים נראה דימיוני וחסר סיכוי, הצליח בזכות מנהיגות נחושה, שידעה לשלב אינטרסים שונים למטרה משותפת.

אז אחרי שהקונפטי התפזר וחברי הבועה התפזרו חזרה לבתים, זה הזמן לסכם את מה שראינו עם 5 נקודות על סדרת גמר ה-NBA 

אז מה מצפה לקבוצה הלאה? בטור הזה אעבור על הסגל של מיאמי מבחינת החוזים ואראה מה המצב של כל שחקן ומהם המהלכים הצפויים בסגל עד העונה הבאה.

אז מה היו לנו במשחק 5 ומה הלקחים ממנו לקראת הלילה? וגם – איך דריימונד גרין תרם את חלקו לתקרית ברבע השלישי שרבים לא שמו לב אליה בהתחלה? ולמה המהלך האחרון של המשחק גרם לאלימות ברשת, ואיזה בן משפחה של השחקנים הושפע מכל זה?

מה לא היה לנו? מגוון סיפורים גדולים שגילמו בתוכם משחק אחד - התעלות של שני הכוכבים של הקבוצות, שחקנים רוקים במיאמי שמשחקים בביטחון של וטרנים בליגה, הובלה שמחליפה צד 15 פעמים בין הקבוצות, קליעות גדולות ורגעי קלאץ' מוצלחים וכאלו פחות מוצלחים. 

"הם קלעו זריקות קשות". זה מה שאמר יאניס ספרופולוס, מאמנה היווני של המכבים, בראיון סוף המשחק. האמנם?

קיבצתי רשימה של 5 מאמנים שצריכים לזכות באליפות בשנה הקרובה אחרת הם יכנסו לספירלת האבדון של המאמנים ולחיים בלי טבעת

שמות כמו דני אבדיה, ים מדר, תמיר בלאט ויובל זוסמן אין צורך להציג, לכן בכתבה הבאה ארחיב על 5 שחקנים ששמותיהם אולי יישמעו לכם מוכרים, אך עוד לא קיבלו את הפריצה הגדולה שהם מחכים לה ומי יודע, אולי אלה השחקנים שיבססו את מעמדם בליגה הבכירה ויובילו את נבחרת ישראל בעתיד הלא רחוק.

היה ברור שיהיה צורך בהתעלות של הקבוצה במשחק הבא, כשאדבאיו ודראגיץ' עדיין פצועים, ואי אפשר להישאר באותה האזורית המוכרת, אחרת הסדרה אבודה. ואז הגיע בחור בשם ג'ימי באטלר, שהראה שהוא כאן כדי להילחם, ולא רק לסמן וי על הופעה בגמר.