אנחנו ממשיכים מאיפה שעזבנו בסיכום של העונה שעברה כשהמטרה זהה: לסמן את הבלמים הצעירים המבטיחים ביותר תוצרת כחול לבן שיש לנו.

נראה שפתיחת העונה הזאת בלה ליגה, בה מסי לא שיחק בגלל פציעה, מספקת לנו הצצה לאיך תראה הליגה ספרדית ביום שאחרי פרישתו של מסי, רמז: לא אטרקטיבית.

יורגן קלופ הוא הבמאי והתסריטאי, הלב והפנים של הקבוצה, וראוי להגיד אותם בנשימה אחת. צ'לסי 1 קאנטה ליברפול 2 אלכסנדר – ארנולד, פירמינו טריילר: נאפולי – הפסד ראשון העונה, וירג'יל. טעות. לא קטנה. צריך להרים את הראש, להביא הביתה נקודות. שלוש. צ'לסי מועדון די כאוטי, מחליף מאמנים בקצב אידיוטי, עכשיו יש את פרנק בתפקיד, וטאמי כובש בקצב מפחיד. גירסת הבמאי: …

הניצחון הצהוב אתמול הוא הרבה מעבר ל"עוד ניצחון". זאת לא היכולת, לא הכדורגל הסוחף של העונה השעברה ובטח לא מה שהייתי מצפה מהקבוצה שלי מבחינת יצירתיות ומהלכי משחק. אז למה זה לא עוד ניצחון? כי המשחק אמש הוא ניצחון של הרוח, ניצחון של מאמן, של רצון ושל מאמץ.

יש רגעים בחיים בהם אתה מבין שהגיע הזמן ועליך להתמודד עם מציאות חדשה, כזו שתמיד חששת מפניה, אך מעולם לא העזת באמת להיערך לקראתה. רגעים כאלה הם רגעים מכוננים, מפכחים, או כמו שהקלישאה אומרת, שחר של יום חדש.

קל מאד להתבלבל כשרואים לראשונה את האלאנד. גובהו 191 סנטימטרים, יש לו כוח מתפרץ עצום וקשה להבין ולקלוט כיצד שחקן צעיר שעדיין נמצא בשלבי הליטוש שלו, מצליח לאזן בין דהירה אחוזת טירוף לבין סיומת כה רכה וחדה. ויקינג במלוא מובן המילה.

עצרנו להיזכר בחמישה כדורגלנים זרים שאמנם לא שווים מיקום בדירוג טופ 10 הזרים הגדולים ששיחקו בליגת העל בעשור החולף אבל אי אפשר לדבר על כדורגלנים בלי להזכיר את השמות שלהם

איך הפכתי לאוהד של אינטר מילאן? בשביל זה צריך לחזור במנהרת הזמן 55 שנה אחורה, לקיץ 1964. אני, בן עשרה צעיר בעיר הולדתי הקטנה, רדאוץ, אי שם בצפון רומניה

אין קבוצות חלשות יותר מנס ציונה. למזלה, יש לה את הפועל תל אביב שמצטיינת באיבוד נקודות מול קבוצות שלכאורה הן פחות טובות ממנה.

כולנו אוהבים ספורט, חלקנו ממש חיים את זה, כותבים על זה, הולכים כל שבוע למגרש, צופים כמה פעמים בשבוע בטלוויזיה ולא מפסיקים להתווכח על זה, אפילו יותר מאשר על פוליטיקה. אבל מה קורה כששני העולמות נפגשים, אם בכלל? החלטתי לבדוק מה יש למפלגות להציע לנו בהקשרים של ספורט.