אמנם אני לא מתוודע למראדונה השחקן, אבל השם שלו עולה לכותרות באופן דיי תכוף, בעיקר בהקשר של סקנדלים שהוא מעורב בהם: סמים, רומנים, פליטות פה, בעיות בריאותיות. לצד זאת אני גם לומד על הפולחן הגדול סביב השחקן, בארגנטינה ובעולם כולו.

חצות, אני יושב וכותב בין קירות החדר הקר שלי. בחוץ הגשם לא מפסיק לרדת, "אולי זה אלוהים בוכה" אמר לי מישהו פעם. מדוע אני כותב? כי לאור כל הדברים הגדולים שעברתי ביום הזה, אני עדיין לא מצליח להוציא מראשי עמוס המחשבות את המוות שלך, אליל הכדורגל - דייגו ארמנדו מראדונה.

מאז שהתחלתי להתעניין בכדורגל ובזכות סבא יעקב ז"ל זה קרה מהר מאוד, היה שם אחד ששמעתי כל הזמן: מראדונה. כל הזמן שמעתי כמה הוא גדול ומאוד רציתי לקבל את ההזדמנות לראות את הפלא בעצמי.

מכיוון שאף אחד, אבל באמת אף אחד לא יודע איך יראה חלון ההעברות הראשון בעידן הקורונה, החלטתי ללכת קצת יותר מעשור לאחור אל קיץ 2009 ואל גורלן של ההעברות היקרות ביותר של קיץ 2009.

ברמן הלכה והפכה לקבוצת תחתית עד שבעונה האחרונה נשמע קול התעוררות שהביא לפרץ תקווה אצל אוהדי הכדורגל הגרמני.