Tag Archives: גל משיח בלוג

אולי כאן נמצא מהות המשחק - לרדוף אחרי כדור. אני רודף אחרי הכדור ורוצה אותו ברגל שלי רק כדי להגיע למצב של אינסטקטיביות טהורה, חסרת מהות ומודעות.

אמנם ערן בכושר טוב, אך בשביל אוהד הכדורגל הישראלי הממוצע, הוא רק דמות בידורית

חלמתי שחתמתי בהפועל עפולה. אפילו לא לשחק, אגב - חתמתי כשחקן גיבוי. אם היה לכם עוד תקוות לגבי החלום הזה, אם הייתה בכם האמונה שאני סתם קשה עם עצמי, שאני מגזים, שאני דרמטי מידי, אז הנה ניפצתי לכם את הכל.

שרת התרבות והספורט מצטלמת ביציע האוהדים של בית״ר ומאחוריה שרים שירים גזעניים. כמו שאמרנו, גזענות מתפתחת בתוך ההתעלמות. וכששרת התרבות והספורט מתעלמת כך מהשירים של אוהדי בית״ר הגזענות חוגגת. גדלה וגדלה עד שהופכת להיות מפלצת.

אשדוד נגד מכבי חיפה. דקה שמונים שלוש. אפס אפס. חלומה של כל דקה - דן ביטון מקבל כדור ומתחיל לרוץ אל עבר השער.

איך שראיתי את עצמי נפרד מההרכב הפותח כך נפרד ליבי מחיבה אל כל שחקן בסגל הזה. מעכשיו אני רק לעצמי. והאם זה התגוננות טבעית? אני מניח שכן. מניח

באותו זמן הייתי כדורגלן ונראה היה שספרים יכולים להיות רק להוות לי מכשול. מעולם לא דיברתי עם חבריי לקבוצה על ספרים ומעולם לא החלפנו שמות סופרים אהובים. בכלל, מחדר ההלבשה של מכבי תל אביב הייתה מסקנה מאוד חזקה מבחינתי - כל מה שקשור ללימודים ולרוח מחוץ לתחום

מה הסיכוי? אין סיכוי שהוא יצליח למסור לעומק. אין סיכוי. בשביל מה לסגור אלכסונית? עדיף שלא. אני אשאר כאן בצד שלי, בטח הבלם יחטוף, יתחילו התקפה, הכל יסתיים. עכשיו לעשות סגירה אלכסונית... ספרינט... וזה... אין סיכוי שהעומק הזה יצליח.

אני זוכר אימונים רבים בגשם. אני זוכר גם את הרגעים של לפני האימון. התחושה המיסתורית הזו אם האימון אכן יתרחש, או שלא. אחד הדברים המרגשים זה ביטול המשחק עקב הגשם. שנאמר: בוטלו משחקי הילדים והנוער עקב מזג האוויר הסוער.

עד כה הפועל באר שבע נראתה כדוברת שפה אחרת בכדורגל הישראלי - לחץ תקשורתי לא משפיע, מגיעה למשחקים גדולים, פוגעת בזרים, לא מתבזה באירופה, לא מתבטלת מול הקטנות בליגת העל, אבל העונה זה קצת יותר קשה