שרת התרבות והספורט מצטלמת ביציע האוהדים של בית״ר ומאחוריה שרים שירים גזעניים. אבל רגע, אמנם בטקסט הזה אני אדבר על בית״ר, אבל הבעיה היא שרת התרבות והספורט. אין ספק שלאור האירועים האחרונים שיוחסו לאוהדי מכבי תל אביב, גם הם מעוררים בחילה בדיוק כמו אותם אוהדי בית״ר. עוד משהו – אני מרשה לעצמי להכליל. כי גזענות לא צצה משום מקום. גזענות מתפתחת לאט לאט ונזונה מהשקט סביבה. מההתעלמות. גזענות מתעצמת כאשר אומרים ״זה רק קומץ״. הופכת למשהו בלתי הפיך. פתאום הקומץ הוא יותר מקומץ. הוא קומץ גדול. ועוד שאלה: מי יודע מה זה קומץ? מי קובע מה זה קומץ? אני אומר – מספיק בן אדם אחד בתוך קהל עצום שקורא לשחקן קריאה גזענית כדי לערער את הנפש של השחקן. מספיק בן אדם אחד בתוך קהל עצום, שעומד ליד ילד קטן, וצועק קריאות גזעניות כדי לערער את הנפש של אותו ילד. אף אחד לא בנוי לזה.
שרת התרבות והספורט מצטלמת ביציע האוהדים של בית״ר ומאחוריה שרים שירים גזעניים. כמו שאמרנו, גזענות מתפתחת בתוך ההתעלמות. וכששרת התרבות והספורט מתעלמת כך מהשירים של אוהדי בית״ר הגזענות חוגגת. גדלה וגדלה עד שהופכת להיות מפלצת. כמה מפלצת? הנה, הסרטון שרץ ברשת של כביכול אוהדי בית"ר לפני שבוע – עם נשק, מאיימים על ג׳ון אוגו. היו שם שני גברים/ילדים. שוב פעם, מספיק בן אדם אחד כדי לערער נפש של ילד ולעוות אותה. וגם לערער נפש של שחקן. אמנם ג׳ון אוגו הוא… טוב, ג׳ון אוגו, אתם יודעים, אבל זה לא נעים – עובדה, כולנו ראינו בראשון את תצוגת העצבים שלו, וקשה מאוד להפריד בין האירועים. שחקני כדורגל לא עשויים מבטון, והדברים האלה לחלוטין מערערים את השלווה הפנימית. מה לדעתכם צריך ילד להבין כשאוהדי קבוצתו האהובה מדברים כך? אלוהים ישמור.
שרת התרבות והספורט מצטלמת ביציע האוהדים של בית״ר ומאחוריה שרים שירים גזעניים. גם אחרי שאומרים לה על הגזענות שקרתה בסרטון שלה, היא לא מורידה את הסרטון ולא מתנצלת בשמם. ברגע ששרת התרבות והספורט מחליטה דווקא (כמובן שזה לא מקרי) להצטלם מחויכת ביציע של בית״ר בזמן משחק מול בני סכנין, היא חייבת גם לדבר בשמם – להתנצל, להרגיע, ולאזן. כי הספורט בארץ הוא גם של המגזר הערבי, בין אם היא תרצה או לא תרצה. וכמו שהיא הייתה בטח הופכת עולמות אם אוהדים היו מקללים שחקנים מזרחים, כך גם היא צריכה להתנהג עם שחקנים ערבים. כי שוב, היא קיבלה תפקיד שבו השחקנים הערבים והקבוצות הערביות הם מאוד משמעותיים בכדורגל ובספורט.
אבל זה לא מפריע לשרת התרבות והספורט, מירי רגב. לא שמאחוריה שרים שירים גזעניים. זה גם לא שמעניינות אותה כל כך הקריאות הגזעניות של אוהדי מכבי ת"א. לא נראה לי בכלל שהכדורגל ממש מעניין אותה. טוב, זה לא חדש. מירי רגב, שרת התרבות והספורט, עומדת ביציע בית״ר ולצידה שרים ״שישרף לכם הכפר״. ולאחר מכן שקט מצידה. שום גינוי. האם זו לא אחת הסצנות הכי משמעותיות בכדורגל ובתרבות של העם הישראלי? לדעתי כן. ברגע שמירי רגב החליטה להתעלם מעובדת הגזענות הנוטפת מיציעי בית״ר (והליגה), כך זה יתגבר יותר ויותר. שרת התרבות והספורט שלנו, מעולם לא קראה צ׳כוב, אבל גם מעולם לא ראתה את עבאס סואן משווה נגד אירלנד בדקה התשעים ונותן לעם שלם התרגשות עצומה ותקווה.
הנה כבר עברו ימים ספורים, הזמן חלף, הסערה חלפה והמגרשים נשארו יבשים לגמרי. דמעות הגזענות התייבשו ממגרשי הכדורגל בארץ מהר מאוד והעולם המשיך להסתובב. כך אומרים – העולם מסתובב. אני חייב לומר שמעולם לא ראיתי זאת או הרגשתי כך. אבל מה לי ולסיבוב העולם? שיסתובב או שיפסיק להסתובב, אני רק רוצה קצת שקט. ללכת לראות כדורגל בארץ מבלי להתכונן למלחמה. אני רוצה לשבת לצפות במשחק מבלי להיות שותף לפשע.
אז שרת התרבות והספורט – בבקשה, זו לא בושה לגנות גזענות. אף אחד לא יכעס עלייך. באמת. פשוט תגני. תכתבי ״אני לא תומכת בשום קריאה גזענית״. זה מספיק. זה מספיק בשביל לתת מעט תקווה. מעט הרגשה של שלום. כל אחד צריך אהבה, מירי רגב. גם אוהד בית״ר. הוא הכי צריך אהבה. הוא צריך שתחבקי אותו חזק חזק, שתגידי לו שהכל יהיה בסדר. הוא צריך שתחבקי אותו ותגידי לו שאין לו ממה לפחד, שהעולם יפה ואין צורך לעשות דברים כאלה הזויים. הוא צריך שתחבקי אותו ותאכילי אותו ותקראי לו סיפור בלילה. לאו דווקא צ׳כוב. הוא ירדם מכל סיפור. אולי שירים של רוני סומק. תלטפי אותו, תגידי לו – תראה, אני אוהבת אותך, ואני אשמור עלייך שאף אחד לא יעשה לך משהו רע.
