חלמתי שחתמתי בהפועל עפולה

חלמתי שחתמתי בהפועל עפולה. כן, באמת. התעוררתי בבוקר וגיליתי שמכל החלומות בעולם, דווקא על זה חלמתי. לא שעפולה זה מקום לא טוב, אבל בשביל חלום? אתם לא מבינים כמה מייאש זה לקום בבוקר ולגלות שזה מה שחלמת עליו. אפילו מדכא. אתה פותח עיניים ומרגיש שהחלומות ויתרו עליך, כאילו אמרו – עדיף שלא יחלום. עדיף ככה. חלומות קטנים.

Spanish League - טיק טיק

מכל החלומות בעולם – דווקא זה. דווקא שם. מכל הליגות בעולם, מכל הקבוצות, החוויות, האתגרים, הריגושים, השאיפות – עפולה. אני לא חושב שאי פעם ביקרתי בעפולה. אני לא חושב שאי פעם ראיתי משחק של עפולה. אז למה עפולה? המוח שלי יכל לבחור בכל דבר בעולם, אך דווקא בזה הוא בחר. לחתום בעפולה. האם יש שפל גדול מזה? אין. הגעתי לקרקעית. אני למטה ואפילו החלומות שלי צוחקים עלי. לא אגזים ואומר שאין לי סיבה לחלום יותר. כי אם עכשיו אני חותם בעפולה, מה יהיה בחלומות האחרים? מכבי ספרטק רמת גן? לאן עוד אדרדר?

הפועל עפולה מגרש
קרדיט לדף הפייסבוק "הפועל עפולה"

חלמתי שחתמתי בהפועל עפולה. אפילו לא לשחק, אגב – חתמתי כשחקן גיבוי. אם היה לכם עוד תקוות לגבי החלום הזה, אם הייתה בכם האמונה שאני סתם קשה עם עצמי, שאני מגזים, שאני דרמטי מידי, אז הנה ניפצתי לכם את הכל. עכשיו אתם מבינים עם מי יש לכם עסק. שחקן גיבוי בעפולה. אני זוכר את אופיר חיים, את הבעלים, מדברים איתי ומספרים לי על הקבוצה, מושיטים לי דף חוזה שאפילו לא קראתי אותו בכלל. נראה היה בחלום שלא משנה מה יציעו לי – אני אסכים. לא היה שום משא ומתן, לא ויכוח זעיר, אפילו לא ביקשתי כרטיסים חינם למשפחה שלי. רק לחתום ומהר. זה מה שרציתי. אני חושב שאם היו מציעים לי במקום משכורת עבודה במפעל גרעיני עפולה הייתי מסכים. נראה בחלום, שכל תקוותי התגשמו כאשר הנפתי את העט אל עבר דף החוזה. עפולה בשבילי היא פסגת החיים וקשה לי לתאר את האושר שחוויתי באותו חלום כמו שקשה לי לתאר את הדיכאון שנחת עלי אחרי אותה יקיצה נוראית. היה עדיף שאשאר בעפולה.

הפועל עפולה מגרש
קרדיט לדף הפייסבוק "הפועל עפולה"

כך התחלתי את אותו הבוקר, מבולבל, עייף, מיואש. החיים האמיתיים אמנם יותר טובים ממה שהחלום הציע לי, אך זה לא בהכרח דבר טוב. ניסיתי לקום מהמיטה והתגלגלתי בתוכה כמו מנסה להעביר זמן נגד הפועל נצרת עלית. לפתע הכל חזר אליי שוב. התעוררתי בבהלה מהשחקנים שצעקו לעברי. הלכתי לשטוף פנים. תוך כדי שאני רוחץ את פני במים הקרים אני מדמיין את איש המשק של עפולה מגיש לי ג׳ריקן מלא מים בהפסקת שתייה באחד ממשחקי קדם העונה. נראה שאני משתגע. כל פעולה שאעשה תקשר אותי לאותו חלום. שוב, אם זה היה ברצלונה, ריאל, אפילו איזו קבוצה מרגשת בצ׳מפיונשיפ אז הייתי מתנחם. אבל עפולה? דמיינו לכם שכל פעולה בחייכם תזכיר לכם את הפועל עפולה. איזו מין קללה זו? האם כך אבלה את שארית חיי?




ואולי, אולי עדיף לי כבר לעזוב הכל ולהציע את עצמי להפועל עפולה. אולי עדיף כך באמת. לא להתווכח עם החלומות. לא ללכת נגד האינסטינקטים. אולי זה באמת מה שאני רוצה בתוכי. הפועל עפולה. אני עוצם את העיניים ומתחיל להשלים עם עצמי כשחקן הפועל עפולה. משכורת לא גבוהה אך מספיקה לצרכים בסיסיים. חמישה אימונים בשבוע. נסיעה ברכבות ישראל. אני מסדר לעצמי מקום בחדר ההלבשה, אני מוצא אפילו חבר או שניים. אני מדמיין את עצמי הולך בין רחובות בירת העמק, נושם את האוויר הצפוני, מחפש איזו ארוחת צהריים עפולאית להתנחם בה. הפועל עפולה – חלום שמתגשם. הו, הפועל עפולה, ביום שזה אכן יקרה כנראה אהיה המאושר באדם. אני מבטיח, אהיה שחקן טוב, ממושמע, לא אעשה בעיות. לא צריך משכורת גבוהה, לא צריך הטבות, לא כרטיס לרכבת, לא דלק לאוטו, לא דירה ולא כלום. אפילו לא הרכב. רק להיות רשום בהתאחדות: גל משיח – הפועל עפולה. בלם.

גל משיח

Print Friendly, PDF & Email
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח