בזמן שפלייאוף הנ.ב.א נכנס לו לשלב הגמרים האיזוריים (שכולם משוחקים באותו מקום, באותו אולם), זו הזדמנות לשים זרקור לא מחמיא במיוחד על מבחר שחקנים וקבוצות שהתדמית שלהם ספגה חבטה די רצינית בשבועות האחרונים.

הריקוד האחרון, שמתמקדת בימי השושלת של מייקל ג'ורדן והשיקגו בולס, היא בעצם שיר אהבה לכדורסל של שנות ה-90, ואולי בכלל לתרבות והאופנה של העשור כולו. אבל בזמן שהסדרה שמה זרקור על הקבוצה הדומיננטית של אותן שנים והיריבות שעמדו בדרך של כל האליפויות, שווה להיזכר בצד הפחות נוצץ של הנ.ב.א באותם ימים: הקבוצות הגרועות ביותר של שנות ה-90.

57 קבוצות זכו במהלך השנים בתואר אירופי כלשהו. חמש מהן, למרות הצלחות העבר, לא נמצאות בליגות העליונות של מדינותיהן. בנתיים, יש להן את הגביעים השונים מהעבר הרחוק להיזכר בהם

על פי פפ גווארדיולה, הדבר היחיד שעומד בפני מנצ'סטר סיטי וזכייה בליגת האלופות היא טיפה מסורת. יש משהו במה שהוא אומר? לא בטוח.

בעונה זו, כל מיני אמיתות וקיבעונות שהתרגלנו אליהם משתנים ומתחלפים באחרים.

טום בריידי עושה פאמבל בפעם הראשונה במשחק פלייאוף, בדיוק במאני טיים. 33-41 לאיגלס, בסופרבול שעוד מעט נתחיל לשמוע שהוא הכי גדול בהיסטוריה, מה שאומרים כמעט על כל סופרבול דרמטי.