אני כן חושב שזה קרוב להכי טוב שקליבלנד הייתה מקבלת על אירווינג. קיירי רצה בכלל לסן אנטוניו, אבל לא היה שם משהו שיכול להתבשל לטרייד.

המשחק השלישי בין קליבלנד לגולדן סטייט היה משחק הפלייאוף הטוב ביותר שראיתי השנה. כל הכוכבים נתנו הופעה ענקית, הקצב היה מסחרר, וההובלה התחלפה בין הקבוצות ובהפרשים קטנים.

הווריירס השוו שיא של סידרת הגמר עם 4 איבודים בלבד. מנגד, קליבלנד איבדו 20, כולל 8 של לברון (ו-4 של קיירי)

מה שיהפוך את העונה ההיסטורית הזאת להכי טובה של קבוצה בהיסטוריה יהיה סוויפ או 4-1 לגולדן סטייט על הראש של לברון וקליבלנד. לכאורה זה נראה בלתי אפשרי, אבל אם נביט יותר עמוק נראה שזה לא כל כך דמיוני.

שתי מסקנות עיקריות מסיבוב הפתיחה. הראשונה היא שאין הפתעות, וכל הקבוצות שהיו עדיפות בעונה הרגילה ודורגו ראשונות עלו לסיבוב השני. המסקנה השניה היא שלא יהיו הפתעות

מאות שעות שידור ואלפי מילים יעלו לאוויר עד סדרת הגמר. המון תיאוריות, מסקנות ותחזיות יעלו במהירות ויפלו במהירות גדולה יותר עד אותה סדרה.

אחרי עונה רגילה קצת ארוכה מדי שתיזכר בזכות הטריפל דאבלים והמנוחות, מגיעים לעונה האמיתית: הפלייאוף של הנ.ב.א. אז לפני שאנחנו כנראה מקבלים עוד סידרת גמר של קליבלנד מול גולדן סטייט, שווה לדעת מה מחכה לנו ב-8 הסדרות של הסיבוב הראשון.

מחשבות מהירות לסוף משחק וסוף עונה

אחד הפתגמים הכי פופולריים בצבא היה "אם יש ספק אז אין ספק". למישהו עדיין יש ספק לגבי גולדן סטייט? לגבי סטפן קארי?

כשהשחקן הכי טוב שלך הוא הכל, כל השאר הם קצת כלום.