מדובר במשחק סימולציית פוטבול שיותר קרוב ל-FM המוכר לכולנו מתחום הכדורגל מאשר פרונט אופיס פוטבול. פניתי לחברה המפתחת, וולברין גיימס, והם הואילו בטובם לשלוח לי עותק לביקורת יחד עם עותק של המשחק Draft Day Sports: College Football 21. אל המשחק צורף גם עותק של גרסת הקולג'ים של המשחק - גם עליה תיכתב ביקורת משלה. אבל לבינתיים - הרי הביקורת על גרסת המקצוענים.

לאחר המשחק מול נאפולי רוג'ר בייל זימן אותי לשיחה במשרדו. הוא הודיע לי שהוא מתכוון למכור את הקבוצה בתום העונה משום שהיה כבר מבוגר ורצה לבלות את שארית חייו עם אשתו. ביקשתי מהשחקנים לתת מעצמם יותר עד תום העונה כדי שיפרוש עם טעם טוב, אם אפשר אז עם כרטיס לצ'מפיונס.

החתמתי את גיל בורוכוב ממכבי חיפה ב-10 מיליון ליש"ט אחרי שהגענו להבנות בינואר. אמנם לקחתי מקבוצתי האהובה את השחקן הטוב ביותר שלה (91 גולים ב-4 עונות ליגה), שהביא לה שתי אליפויות בשנתיים האחרונות, אבל עכשיו הוא מתקדם למקום טוב יותר.

במחזור ה-13 אנחנו חוצים את קווי האויב ומגיעים לסנדרלנד. שערים אין, אבל כרטיסים יש בשפע. אדום לכל קבוצה (בשורותינו אנטואן רובר הורחק כבר בדקה ה-21) ו-13 צהובים במצטבר היו רק הקדמה לקטטה שקרתה באשמתי בתוספת הזמן.

הלכתי על כל הקופה עם מסע רכש מכובד, במטרה לנצח את מילאן השנואה ולזכות סוף סוף באליפות. עוד לפני פתיחת העונה סיימתי את רוב הרכישות שלי.

מיד עם התיישבותי בעיר, התחלתי להציע את עצמי לכל מיני קבוצות חובבים באזור. הערכתי שכעבור כמה שנים ספורות אגיע אולי לליג וואן או לצ'מפיונשיפ ומכאן אוכל להתקדם לפרמייר ליג. לצערי, כל הקבוצות אליהן פניתי לא התלהבו למנות מאמן שלא אימן מעולם ובטח שלא זר

פיורנטינה שלי פתחה את עונת 95/96 כשטראומת ההפסדים בגמר הגביע האיטלקי וגמר גביע אופ"א בעונת 94/95 עדיין מהדהדת בחדר ההלבשה. מילאן של פאביו קאפלו והשחקן הטוב בעולם, מרקו ואן באסטן, הייתה בלתי ניתנת לעצירה בעונה האחרונה וזכתה בטרבל, ואף התחזקה יותר בשמות כמו דידייה דשאן, פפ גווארדיולה ויורגן קלינסמן.

במשחק הראשון בעונה הבנתי שלמרות הרכש המפוצץ, המשימה לא הולכת להיות קלה. תבוסה כואבת 1-4 לסמפדוריה בסופר קאפ האיטלקי לא היתה בדיוק מה שציפיתי לו, אך לאחר מכן נהניתי מרצף משחקים קלים ושבעה ניצחונות רצופים בכל המסגרות

באחד הימים, הצלחנו לקלוט, באיכות די גרועה יש לציין, משחק כדורגל. זה היה אחד המשחקים הראשונים שראיתי בחיי. גמר קופה אמריקה 1993, ארגנטינה נגד מקסיקו. המשחק לא כל כך עניין אותי ונרדמתי די מהר, אבל פעמיים התעוררתי מהצעקות של עשרות המבוגרים שהתאספו סביב הטלוויזיה הקטנה. בשני המקרים פקחתי את העיניים וראיתי שחקן עם רעמה בלונדינית חוגג ורץ לאוהדים.

מעלית הזמן של המנג'ר לקחה אותי למסע לעבר הילדות ועצרה בקיץ 93', תחילת עונת שנת 93-94, זאת שבסיומה מילאן הגדולה פירקה את הדרים טים של ברצלונה בגמר ליגת האלופות.