הריקוד האחרון של מייקל הסתיים לו השבוע, בתזמון מושלם יחסית לפני שהספורט מתחיל לחזור באופן רשמי, גם אם לא באופן מלא וללא קהל. לא אתחיל לסכם את כל הסדרה, רבים וטובים ממני עשו זאת, אבל בכל זאת, התייחסות לכמה נקודות   צריך שניים לטנגו מעבר לסיפור חייו, הרגעים הגדולים, הווינריות, האובססיה – על הסדרה מעיב ענן שמנמן וצולע בדמותו של …

האם אפשר לתת ציון מוחלט וסופי ליכולת של שחקן נ.ב.א? להגיד על מישהו, למשל לברון ג'יימס, שהוא 10? שסטפן קרי הוא 9? כנראה שלא. זה לא אומר שלא מנסים.

בתור חסיד של שנות ה-90, אין שום סיכוי שאבחר בלברון והתחשק לי להסביר כדי לשפוך אור בצורה האוביקטיבית ביותר למה הדיון הזה מיותר

לשאר הטורים המעולים לסיכום העשור התקופה האחרונה באתרי ספורט מלאה בסיכומי עשור. אבל ב-NBA, מדובר גם בסיום תקופה ארוכה יותר של מתיחת פנים רצינית שהפכה את הכדורסל למשחק שונה לגמרי.  עם קצת גמישות בעמדות, חמישיית הכדורסל האולטימטיבית בשני העשורים האחרונים. אז למה עשור אחד לא מספיק? כאמור, בNBA מדובר בגם בסיכום של מספר תהליכים שנפתחו עם תחילת המילניום והושלמו בשנה …

אני רוצה להתעכב בטור הזה דווקא בסיבות שהביאו לקו המחבר בין גיבורי העשור שהצליחו לשמור על רמת ביצוע אלוהית לאורך זמן וכנגד חוקי הזמן.

2020 עומדת להיות השנה בה המחסום בין פוליטיקה וספורט ייפרץ לחלוטין, אירועי החודש האחרון מרחבי העולם יכולים לשפוך אור על מה צופן העתיד, ועל עליית המדרגה בהתערבות פוליטית בספורט בהשפעת התעוררות הלאומנות בקרב מדינות רבות ברחבי הגלובוס

העונה החדשה ב-NBA עוד מעט נפתחת ואני בחרתי להראות הפעם זווית אחרת, את הזווית של זוכה פרס נובל, בוב דילן.

ההתבטאות של לברון עוררה סערה עצומה וגלי ביקורת, כולל מחאות אוהדים בהונג קונג. הרוב תקפו את לברון וטענו שהוא מגן אך ורק על האינטרס הכלכלי שלו בסין, ומן הראוי היה שיגן על דריל מורי ועל חופש הביטוי.

בדיונים על איזה שחקן גדול יותר מבחינה היסטורית, מצרפים לטיעונים את כמות הזכיות בMVP. בעונה החולפת ראינו ציטוטים מצד הסביבה הקרובה של הארדן ויאניס, שהראו עד כמה התואר האישי חשוב להם.אז מי המועמדים הבולטים לתואר בעונה הקרובה?

יש רק 2 ערים בארה"ב עם 2 קבוצות NBA - ניו יורק ולוס אנג'לס. לכולם ברור מי הקבוצה הבכירה ומי האחות הקטנה. הקיץ קיבלנו קרב ישיר בין המועדונים הגדולים, לאחיות הקטנות.