לשאר הטורים המעולים לסיכום העשור התקופה האחרונה באתרי ספורט מלאה בסיכומי עשור. אבל ב-NBA, מדובר גם בסיום תקופה ארוכה יותר של מתיחת פנים רצינית שהפכה את הכדורסל למשחק שונה לגמרי.  עם קצת גמישות בעמדות, חמישיית הכדורסל האולטימטיבית בשני העשורים האחרונים. אז למה עשור אחד לא מספיק? כאמור, בNBA מדובר בגם בסיכום של מספר תהליכים שנפתחו עם תחילת המילניום והושלמו בשנה …

אני רוצה להתעכב בטור הזה דווקא בסיבות שהביאו לקו המחבר בין גיבורי העשור שהצליחו לשמור על רמת ביצוע אלוהית לאורך זמן וכנגד חוקי הזמן.

2020 עומדת להיות השנה בה המחסום בין פוליטיקה וספורט ייפרץ לחלוטין, אירועי החודש האחרון מרחבי העולם יכולים לשפוך אור על מה צופן העתיד, ועל עליית המדרגה בהתערבות פוליטית בספורט בהשפעת התעוררות הלאומנות בקרב מדינות רבות ברחבי הגלובוס

העונה החדשה ב-NBA עוד מעט נפתחת ואני בחרתי להראות הפעם זווית אחרת, את הזווית של זוכה פרס נובל, בוב דילן.

ההתבטאות של לברון עוררה סערה עצומה וגלי ביקורת, כולל מחאות אוהדים בהונג קונג. הרוב תקפו את לברון וטענו שהוא מגן אך ורק על האינטרס הכלכלי שלו בסין, ומן הראוי היה שיגן על דריל מורי ועל חופש הביטוי.

בדיונים על איזה שחקן גדול יותר מבחינה היסטורית, מצרפים לטיעונים את כמות הזכיות בMVP. בעונה החולפת ראינו ציטוטים מצד הסביבה הקרובה של הארדן ויאניס, שהראו עד כמה התואר האישי חשוב להם. אז מי המועמדים הבולטים לתואר בעונה הקרובה?

יש רק 2 ערים בארה"ב עם 2 קבוצות NBA - ניו יורק ולוס אנג'לס. לכולם ברור מי הקבוצה הבכירה ומי האחות הקטנה. הקיץ קיבלנו קרב ישיר בין המועדונים הגדולים, לאחיות הקטנות.

ואז הגיעה ההודעה על המעבר של קוואי לקליפרס, עולם ה-NBA התהפך לחלוטין, ורוב הפרשנים והכותבים, ואני בתוכם, נאלצו לחזור למקלדת. סביר להניח שגם רוב הקבוצות שרואות את עצמן מועמדות יחשבו את מסלולן מחדש וינסו לשפר עמדות.

החלטתי לנסות ליצור גרסה משלי, בעלת אופי קצת פחות מוזיקלי והתוצאה מוצגת לפניכם. לפני כל קטע, ״כלי״, מוצג תיאור מופשט באיטלקית שמאפיין אותו. אני לא כתבתי את הניגון המשותף הסופי, כי בסופו של דבר, יש המון דרכים להבין דברים, אז מי אני שאקבע בשבילכם איך להבין את הטור הזה?

האם העובדה שפלייאוף ה-NBA נפתח ביחד עם העונה האחרונה של "משחקי הכס" היא מקרית? מה פתאום!! ברור שזה לא מקרי.