ביום שבת האחרון ערכתי טיול משפחתי בעיר מדריד היפהפיה, ובתכנון החופשה לא יכלנו לוותר על משחק כדורגל. לאחר שגילינו כי ריאל מדריד לא תשחק בביתה במחזור ה-32, הרגשתי שזו הזדמנות פז לבקר במטרופוליטנו החדש והמרהיב, ולמזלנו גילינו כי אתלטיקו מדריד תארח את סלטה ויגו ביום שבת, ה-13 באפריל. אגלה לכם סוד, מזל שכך קרה.

בתחילת העונה סיפרו לנו על הרצון באמסטרדם לבנות אייאקס חדשה: להפסיק להיות יצרנית הכוכבים שהיא הייתה עד עכשיו ולהפוך לקבוצה רצינית שמתחרה על תארים וליעד לגיטימי לשחקנים הצעירים שלה

הולנד תמיד נחשבה לשם גדול בעולם הכדורגל. על אף שמדובר במדינה קטנה בקנה מידה אירופי, היא הוציאה שחקני טופ רבים וטובים ואחראית ללא מעט שינויים משמעותיים בכדורגל העולמי.

לא בכל דור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יודע לכדרר או לדרבל ולא כל קבוצה מובילה חייבת להצטיין במדד הדריבלים.

לפני מספר שבועות מאמן פאריס סן ז'רמן עד גיל 19 ושחקן הקבוצה הבוגרת עד תום העונה שעברה, טיאגו מוטה, התראיין לעיתון איטלקי בו תיאר את פילוסופית המשחק שלו ושיתף איך הוא רואה את עתיד הכדורגל.

מה משותף לכל השלושה שמקושרים לכסף גדול מאוד, קבוצות אדירות מימדים וכותרות ראשיות באתרי הספורט? אף אחד מהם לא שחקן כדורגל. כולם מנהלי כדורגל "אפורים" שהפכו בשנים האחרונות לכוכבים האמיתיים של המשחק.

כשם שהשודדים מבית הנייר הביעו ל"פרופסור" את נאמנותם לא פעם, כך גם שחקני העבר של ריאל הביעו את נאמנותם למועדונם- זידאן, גוטי וסנטיאגו סולארי שדאגו לטפח דור עתיד מוכשר שאין כמותו. אחד מאותם שחקנים שהתפתח וצמח, ועליו נספר הוא פדריקו ואלוורדה.

רבות דובר על ההשפעה של כדורגל בינלאומי על מצב האומה של המדינה המשחקת, ולאורך ההיסטוריה הכדורגל והפוליטיקה התערבבו פעמים רבות כאשר שליטים ורודנים השתמשו בכדורגל ככלי לריצוי ההמון.

ברביעי מאורו איקרדי יכנס לקאמפ נואו, לא עם חולצה אדומה כחולה כמו שחלם אלא כחולה שחורה, גיבור ילדותו לא ילחץ לו את היד בתחילת המשחק אלא יצפה בו מיציע הכבוד.

מי שחושב שהניצחון של הנבחרת יכול לשנות את מעמדם של בני המהגרים צריך לחזור 20 שנים אחורה. אז אותה נבחרת בכיכובו של זידאן האלג'יראי, שכונתה נבחרת ה-"שחור, לבן, ערב" לא ממש הביאה לשיפור במעמדם של המהגרים.