עכשיו, אחרי שהסתיימו להם שני הסיבובים הראשונים בליגת העל ורגע לפני תחילת מאבקי הפלייאוף, מי לאליפות ומי לירידה, הגיעה העת לסכם את העונה הסדירה.

בתקופת שחר מכבי חיפה זכתה ב-8 אליפויות, 4 גביעי מדינה, שיחקה בליגה האירופית ואף בשלב הבתים של ליגת האלופות. אז מדוע יש חלק שמאמינים שיעקב שחר צריך לעזוב?

אחרי צמצום הפער של הצהובים מהמוליכה ל-3 נקודות בלבד, למה אף אחד לא נותן למכבי פתח תקווה סיכוי לקרוא תיגר על הגדולות, אחרי שכבר חילצה מהן נקודות העונה? כנראה כי אפילו מכבי פתח תקווה לא מאמינה בעצמה

הזרווית - חידון הזרים (2000-2013) של אתר הזווית

נדמה לי שכתבתי עד כה על הפרשנים הרבה יותר מאשר על כל קבוצה אחרת. לצערי, לרוב אלו היו דברי ביקורת על רמת הפרשנות שלהם. אני חוזר על זה שוב כי בשבת האחרונה נשבר השיא מבחינתי.

מכבי סיימה את הסיבוב הראשון עם 24 נקודות ב-13 מחזורים, כלומר 61% הצלחה, לעומת 26 נקודות שצברה ב-11 מחזורים עד כה בסיבוב השני, כלומר 78% הצלחה. לעומת מכבי, היריבה הישירה על התואר, הפועל באר שבע, סיימה סיבוב ראשון מטורף עם 34 נקודות שנותנים 87% הצלחה ,לעומת 57% בלבד בסיבוב השני. אז מה באמת קרה במכבי ת"א בסיבוב השני?

הגבות שהורמו כאשר אלי טביב מינה את שרון מימר, שלא ממש הצליח בכפ"ס, ירדו אט אט ואפילו אוהדי בית"ר שהבטיחו דם, אש ותמרות עשן אם מימר ימונה, מסתובבים כבר יותר מחודש עם חיוך ענקי על הפרצוף שלהם

כדי להיות מוכן לתנאי קיצון צפויים, אני מתעטף במספר רב של שכבות, מה שמקשה מעט על התנועה, אבל הכרחי להישרדות. יחד עם האורז והבשר שאכלתי לפני צאתי לדרך, ההרגשה היא כמו של בצל ממולא.

בדרך ליציע דרבנתי את עצמי: הרי לא באת לראות גולים, או משחק יפה, בכל זאת הפועל. באת לפגוש חברים, לברוח קצת מהבית ומהחיידקים במקומות סגורים ולהתענג קצת על ההרגשה שאין לה תחליף, זו של 'כל העולם נגדנו ואנחנו עומדים לרדת ליגה אבל איכשהו אנחנו מצליחים ליהנות מזה, וחוץ מזה, אנחנו אומרים תודה שאנחנו לא מכבי חיפה השבוע. מזוכיסטי, אבל איך אפשר לצפות למשהו אחר מאוהדים של קבוצה בפירוק מתמשך של כמה שנים?

נכון לרגע זה בתום 21 מחזורים מובקעים בליגה בממוצע רק 2.18 שערים למשחק. רק בארבע ליגות באירופה (רוסיה במפתיע, אלבניה, ארמניה ומונטנגרו) הממוצע נמוך יותר(!)