הטור היחיד שיצא לפגרה וחזר ממנה ללא פיגור…

הטור נכתב מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד, ברצינות ועם טיפה הומור.
מאחר וקלופ הוא הכוכב הגדול, שיניתי מעט את שם הקבוצה.

שאלה לפני המשחק:
זה ידוע שבכדורגל התשובות לרוב השאלות נגזרות מהתוצאה, לדוגמא השאלה הניצחית האם הפגרה טובה לקבוצה או לא?

התשובה מתחלקת כמובן לשלושה חלקים:
ניצחון עם יכולת גבוהה = הפגרה באה בדיוק בזמן ואיפשרה למאמן לשפר את התיאום בין השחקנים.
ניצחון ויכולת חלשה = חבל שחלק מהשחקנים יצאו לנבחרות שלהם, כי זה פגע ביכולת של קלופ לעבוד על שיפור התיאום בין השחקנים. לפחות ניצחנו.
תיקו או הפסד = מי המטומטם שהגה את הרעיון של פגרת נבחרות בדיוק כשהליגה תופסת תאוצה והקבוצה מתחילה להתגבש ולשפר את התיאום??

מה קלופ (כנראה) אמר לשחקנים לפני המשחק:
שימו לב, אנחנו בוומבלי, אבל זה לא משחק גמר.
חוזר שנית, זה לא משחק גמר כלשהו.
מסקנה?
יש אופציה שאני ואתם ננצח.
אומר שנית, אפשר לנצח.

המשחק:
איה ה VAR?
שתי נגיעות ברחבה בשתי הדקות הראשונות. איזו פתיחה אופטימית. חבל שלא הבקענו…
אחרי חמש דקות סוערות, העסק נרגע, ושתי הקבוצות לא לוקחות סיכונים ומנסות לשבור את קוי ההגנה במסירות ארוכות. בדקה העשרים גילינו שסלאח על המגרש, וגם הבנו למה ורטונגן הוא אחד הבלמים הטובים בליגה, בזכות סגירה חכמה של זווית הבעיטה של סלאח לשער. הזדמנות מצוינת ונדירה שנשארה תחת הגדרת הזדמנות וזהו. השמש יוצאת מהעננים וגם טוטנהאם יוצאת מהקונכייה שלה ומשתלטת על המגרש, ומשיגה רק מצבים נייחים, שפעם היו עושים לי התקפת לב והיום רק גירוד קטן בחזה.

אחרי שמאנה משיג רק קרן משני איבודי כדור קורצים של טוטנהאם, אני קצת מאבד תקווה לשער במחצית הזו ומיד מבין שטעיתי. מילנר מגביה נהדר, ורטונגן עסוק בתפיסת רסלינג של וירג'יל ואת הריבאונד נוגח לשער וינאלדום, השחקן שלא ידע שהוא יודע לכבוש במשחקי חוץ. 0-1, ומי צריך VAR כשיש טכנולוגית קו השער?

מחצית ראשונה עם הרבה רעש ומעט מאוד תוצרת. ההגנה עושה עבודה מעולה, משחקת בקשיחות, לא טועה ולא נותנת כמעט שום שטחים פנויים ללבנים.
ההתקפה לא מדויקת ולא מצליחה להפוך איבודי כדור רבים של טוטנהאם לשערים, בעיקר בגלל חוסר דיוק והחלטות שגויות. מככב בגיזרה זו: מאנה.
האופטימי יאמר – לספרס היה מזל.
הפסימי יגיד – שלא נצטער שנתנו להם כל כך הרבה מזל.

הנתון של 60% אחזקה בכדור לספרס עד ההפסקה קצת מפתיע אותי, אבל מה איכפת כל עוד אנחנו מובילים. המחצית השנייה מתחילה בטירוף של שתי הקבוצות, אבל לא כל המגמות זהות. ליברפול ומאנה ממשיכים לבזבז איבודי כדור של טוטנהאם, וההגנה שלנו כבר לא נקיה מטעויות, אחרי שתיים כאלה של גומז שרק במזל לא הסתיימו בשער של מורה.

יש ריח חזק של שער בשני הצדדים, וכשמאנה מקבל כדור על הקו מעל ההגנה, אני מעט סקפטי, לאור הניסיון שלנו היום איתו, אבל מאנה רץ לרחבה יותר מהר מבולט, ופירמינו מתגנב מאחורי הבלמים כדי לשים את הריבאונד מהקורה לרשת. 0-2 וניצחון חמישי ברציפות נראה ממש מעשי.

המשחק מתבלגן וזה בהחלט לטובתנו, רק חבל שמתפרצת אדומה שכתוב עליה בגדול "גול" מסתיימת בהצלה של השוער הלבן. ואחריה עוד אחת כזו. ועוד אחת…

לאמלה מחטיא פריצה נהדרת לרחבה ובסוף מבקיע ממצב נייח, ופוצ'טינו שואל את עצמו למה לא הכנסתי אותו חצי שעה מוקדם יותר. 1-2 ליברפול.

שורה תחתונה:
ניצחון חמישי ברציפות. וואו.
לא משחק גדול, אבל מהפתיחה היה ברור שליברפול רוצה לנצח, והשחקנים באים להשאיר את הכל למגרש, בלי לחשוב על סידרת המשחקים המטורפת של החודש הקרוב.

משחק יעיל מאוד ומרשים ביחוד במרכז המגרש, שם השלישייה ידעה לעצור כמעט את כל הניסיונות של טוטנהאם רחוק מהשער.
מילנר שוב היה פנטסטי לשני הכיוונים, וינאלדום שלט במרכז, הבקיע בחוץ ואם ישפר קצת את קבלת ההחלטות כשהוא מגיע לרחבה הוא יהיה כמעט מושלם. קייטה היה מעורב ברוב המהלכים, אמנם החמיץ הזדמנות גדולה אבל התנועה שלו לרוחב ולעומק פותחת הרבה שטחים לאחרים.

ההגנה היתה יעילה וקשוחה, והסתפקה בשתי טעויות של גומז שלא נוצלו וסגירה אחת לקויה בקרן שנוצלה. טעות אחת כזו בחמישה משחקים זה יותר מסביר.
טרנט ורוברטסון היו מעולים והתרכזו בהגנה ופחות עזרו להתקפה. רובו היה אחראי למסירה הגאונית למאנה שפתחה לו את הדרך לאסיסט לפירמינו. אי אפשר לבקש יותר מזה.
האם רק לי נדמה שאליסון ממש התאמץ לא לכדרר ליד השער?

יש כאלה שטוענים שאני ביקורתי מדי אז אני לא אטען כנגד ההתקפה בקבוצה שלא איבדה נקודות.
השלישייה הקידמית עשתה את הלחץ נפלא, כשהם מתמרנים בין לחץ גבוה, ממש בתוך הרחבה, לבין פריסה במרכז המגרש.
החלק של סגירת הזדמנויות וסגירת הדלת על המשחק היה פחות טוב, ונראה שהתיאום עדיין לא מושלם, ביחוד בין סלאח ומאנה. אנשים רעים עלולים להגיד שהם ממעטים למסור אחד לשני בכוונה.

טוטנהאם ניצחה באחוזי אחזקה 40-60 אבל הפסידה בקטגוריה החשובה של בעיטות לשער 10-3.
אם הספרס ימשיכו ביכולת הזו הם בודאי לא יאיימו על האליפות. ההגנה שלהם היתה סבירה אולם כמות איבודי הכדור בחלק שלהם היא לא סבירה.

נו, אז הפגרה היתה טובה לנו או לא?
ברור!!!

והתמונה שתישאר לי בזיכרון: שתי דקות לסיום הבמאי מראה לנו את מילנר המותש כורע ברך על רקע האוהדים האדומים ששרים בקולי קולות, מול הכסאות המתרוקנים של אוהדי טוטנהאם.

שאלות אחרי המשחק:
מתי ניצחנו משחק עם כל כך מעט אחזקה בכדור?
האם לקלופ יהיה אומץ להחליף חלק מההרכב הפותח, כדי לא לשחוק אותם מוקדם מדי?

שיר השבוע:
it was one of those nights,one of those nights when
You feel the fire is burnin',everybody was there
Everybody to share,it felt so right