המהלך ההתקפי הראשון של ליברפול הגיע רק בדקה השישית והוא התחיל עם יד של טרנט ברחבתינו, שלא נשרקה, המשיך עם הרחקה גרועה של גונדוגאן ברחבתו, והסתיים בפצצה של פאביניו, שניתן להגדירה גם כבומבה או כטיל מונחה, לפינה הימנית של בראבו. 0-1 שהורכב מסידרת טעויות ומהלך מושלם אחד.

אם אתם מרגישים מהטקסטים בפתיחה סוג של חששות אצלי, אז הצלחתי להעביר את המסר. יונייטד על הקרשים היא עדיין יונייטד, שהוכיחה כבר שבתיאטרון שלה היא יודעת לשחק מולנו ולנצל את הזהירות שקלופ נוקט כשהוא מולם. הפעם הם עולים בהרכב סופר הגנתי ואנחנו במבנה הרגיל ובלי סלאח המחלים. זה נראה כמו פוטנציאל לקרב חפירות בסגנון העונה שעברה.

מתישהו בין הקיורטוש לגלידה, בין הפילזנר לסטרופרמן, קופץ לי מול העיניים אדון ברנרדו סילבה, ואני מאבד את זה ומשחרר קללה עסיסית. הבת שלי, שזוכרת שמתישהו אנחנו אמורים לראות משחק של ליברפול, שואלת בשיא התמימות האם ליברפול הפסידה. אני עונה שלא ואומר בלב שכן.

שימה כבדה הוטלה עלי - לכתוב את הטור ולהיכנס לנעליו הגדולות של המאסטרו שנמצא בחופשה. מתנחם בעובדה שעומר הבן שלי עוזר במציאת נתונים מעניינים, אני מוטרד באופן שווה מהמשימה הכבדה שלי ושל השחקנים באדום.

למרות השעה המוקדמת אני מוזג לי מעט אלכוהול בתקווה שזה יעזור, אם לא לשחקנים אז לפחות לי. פוגבה נגח מנבדל ופתאום המשחק התעורר וגם הקהל

הרגשה מעורבת. מצד אחד, שבת מבאסת של גשם ללא הפסקה ופטירתם של אנשים מוכשרים, עמוס עוז ושייע גלזר. מצד שני, אין חדשות טובות יותר מאשר הפסד מפתיע של טוטנהאם אחרי כדור שעובר בין הרגליים של אלדרווילד בדרך לרשת.

איזה יום שמח לי היום. ניצחון משכנע יחד עם הפסד שני ברציפות לסיטי ופער של שש נקודות בצמרת, מטוטנהאם ולא מסיטי, מי היה מאמין.

ההצבה של סלאח במרכז ושל פירמינו מעט מאחוריו הוכיחה את עצמה היום בגדול כששני השערים הראשונים נולדו משיתוף פעולה ביניהם. ארבע בעיטות למסגרת, מתוכם שלוש של סלאח במאה אחוזי הצלחה. לא זכורים לי מספרים כאלה בשום משחק.

זה אמור להיות משחק קשה, אבל לא בניתי על התקפת לב בדקה השניה. הקוון והנבדל עצרו את החיוג למד"א, אבל עוררו תהיות אצלי לגבי התיאום בין וירג'יל ולוברן.

פעם קראו לזה כדורגל טקטי ואולי זה נכון, אבל היום אפשר להגיד שזה משעמם. שתי הקבוצות לחוצות ומפחדות פחד מוות אחת מהשנייה, ולא יוזמות, העיקר לא לספוג.