הטור נכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד, ברצינות ועם טיפה הומור.
מאחר וקלופ הוא הכוכב הגדול, שיניתי מעט את שם הקבוצה.
שאלות לפני המשחק:
פפ אמר שהוא אינו קורא מכיוון שכל פעם שהוא מתחיל לקרוא, עולה שמו של קלופ וזה בולם אותו.
עולות מספר שאלות:
1. מה פרויד היה אומר על זה?
2. מה אישתו של פפ חושבת על כך שבעלה חושב כל הזמן על קלופ?
3. האם אחרי משחקי השבת קלופ ימשיך להדיר שינה מעיניו של פפ, או להיפך?
המשחק:
בעיטת הפתיחה מוצאת את כל שחקני ווטפורד בצד שמאל שלהם, כלומר הצד של טרנט. רמז לבאות?
זה אמור להיות משחק קשה, אבל לא בניתי על התקפת לב בדקה השניה. הקוון והנבדל עצרו את החיוג למד"א, אבל עוררו תהיות אצלי לגבי התיאום בין וירג'יל ולוברן.
דקה שמינית, התקפת לב שניה, באדיבות מסירה שלומיאלית של אליסון ברחבה. למזלנו ווטפורד היו יותר שלומיאלים. בכל זאת ביקשתי ממד"א להגביר כוננות.
שלושים הדקות הראשונות עוברות ללא הזדמנויות ובחוסר דיוק הדדי. כל מסירות העומק לסלאח נתקלות ביציאות מצוינות של השוער פוסטר ברחבה ומחוצה לה, וחוץ מזה אין לאדומים שום רעיונות, אלא להתמסר לרוחב מצד לצד באמצע המגרש.
כמעט ארבעים דקות עוברות עד הבעיטה הראשונה של פירמינו ותוך חצי דקה אליסון מציל שער בטוח של ווטפורד. מאנה וסלאח כמעט כובשים ואני צועק על המסך – איפה הייתם עד עכשיו? ישנתם צהריים?
אחת המחציות החלשות והמשעממות העונה, שבה הציון של שאקירי שווה לציון הכולל של כל שאר השחקנים.
אני מנסה לשדר לקלופ את שתי התובנות העיקריות שלי: שאקירי חייב לקבל את הכדור בכל התקפה, מכיוון שהוא היחיד עם מסירות עומק מדוייקות ומסוכנות, ושאקירי חייב לנסות לבעוט מרחוק.
כמובן שהחלפת צדדים אין משמעותה שינוי בשיטה ובסגנון של ליברפול או בהצבת השחקנים על המגרש, כך שחוסר האונים ההתקפי ממשיך.
רובו עושה לי עוד התקפת לב עם פגיעה מטופשת ברחבה, ורק ליבו הטוב של השופט מוס מציל אותנו מפנדל ומשאיר את האמבולנס בתחנה.
המשחק מתחיל להתעורר מכיוון שדווקא ווטפורד עושה חילוף התקפי. קלופ לעומת זאת מחמם את מאטיפ, והוא כנראה יודע למה, כי בדקה ה 66 סופסוף תנועה מתואמת של השלישייה הקידמית מסתיימת במסירת רוחב של מאנה לסלאח. 0-1. פוסטר פתח מעט את הרגליים ופתח עבורינו את המשחק.
ווטפורד מתחילה לבלות ברחבה של אליסון ופירמינו, שהתחיל את הגול הראשון, מחלץ עבירה מול השער, שמביאה לבעיטת עונשין מרהיבה של טרנט לפינה השמאלית. 0-2, ואני מודיע למד"א להוריד כוננות.
לא כל כך מהר, אני אומר לעצמי אחרי שאנחנו לא מנצלים מתפרצת של חמישה על אחד, כשכמובן הדרך הראויה לסכם מהלך שלומיאלי היא בעבירה שלומיאלית של הנדרסון, ובכרטיס אדום ראשון העונה.
דווקא בעשרה שחקנים אנחנו יוצאים למתפרצת מושלמת, שלושה על שניים, שמתחילה בדילוג נהדר מעל מגן ווטפורדי ופריצה נהדרת של רוברטסון על קו שמאל, ומסתיימת בנגיחת ריבאונד של פירמינו אחרי הדיפה נהדרת של פוסטר מפצצה של מאנה. 0-3. קלופ מניף ידיים, הקהל מזמר "עלה, עלה, עלה" ואני חוזר לקצב פעימות הלב הרגיל.
שורה תחתונה:
ניצחון חשוב וקשה, קשה, קשה.
חשוב לשמירת הפער מסיטי, חשוב להתחלה חיובית לסידרת המשחקים המטורפת עד תחילת ינואר וחשוב לפירמינו. חוץ מזה, ומהשער המרהיב של טרנט לא נזכור הרבה מהמשחק.
קלופ ניסה הפעם את המערך ההתקפי גם במשחק חוץ, אולם העסק לא עבד טוב, לפחות בשעה הראשונה, ונראה היה שהשחקנים דורכים אחד לשני על הרגליים. פירמינו ניסה להתחיל תנועה ממרכז המגרש ושאקירי ניסה תנועה מימין למרכז, ואף אחד מהם לא הצליח לתת את המסירה שתשבור את הבונקר של ווטפורד.
כשווטפורד החליטה להכניס את success המרכז נפתח טיפה וזה מה שנתן לפירמינו את המסלול לבישול השער הראשון. אמנם משחק המילים הציני בשמו של סאקסס ברור ומתבקש, אולם בסופו של דבר מדובר בשחקן לא רע בכלל שעשה לא מעט בלאגן ליד הרחבה האדומה.
ההגנה שמרה על שוב על רשת נקיה בזכות משחק כמעט חסר טעויות, קצת מזל ושופט רחמן, והצלה ענקית של אליסון שמנעה פיגור לפני ההפסקה.
וינאלדום והנדרסון בקישור עשו הגנה טובה, אבל לדעתי מסרו יותר מסירות אחורה מאשר קדימה. וינאלדום ניסה כמה פריצות קדימה, אבל הסתבך והבעיטה הראשונה העונה של הנדרסון לכיוון השער פגעה בעננים. שאלה גדולה היא עד מתי נצליח למשוך ללא תרומה התקפית של הקישור.
שני שערים מהחלוצים זו בהחלט תפוקה ראויה, מה גם שהיא הגיעה רק מעשר בעיטות לכיוון השער. אני לא זוכר משחק מול אחת מהקבוצות ה"קטנות" עם כל כך מעט בעיטות.
אם יש תקווה במשחק הזה הרי זה "שובו של הבובי". פירמינו היה מעורב בכל השערים, כולל כיבוש אחרי שמונה משחקי בצורת, אם כי עד השער הראשון הוא היה בחזקת "משתדל" בלבד.
שאקירי היה מצוין עד ההפסקה, מאנה התעורר אחרי השער הראשון וסלאח לא צריך יותר מקצת רווח בין רגלי השוער כדי לכבוש. בקיצור, נשמח לקצת יותר דקות בהם כל השלושה או הארבעה מתפקדים ביחד ולא כל אחד לחוד.
ומה לגבי שאלות פפ לפני המשחק?
לגבי שתי הראשונות אין לי תשובה, ואשמח להעזר בקהל הקוראים.
לשאלה השלישית התשובה חיובית, לגבי שניהם.
האופטימי יגיד: שוב ניצחנו במשחק קשה למרות יכולת לא טובה ברוב המשחק.
הפסימי יענה: אי אפשר להסתמך על הפטנט הזו כל העונה.
האופטימי יאמר: פירמינו חזר לקבוצה.
הפסימי יגיב: מתי קייטה יחזור?
(עקב אילוצים שונים הטור יוצא להפסקה ויחזור למשחק מול ברנלי. עם הקוראים ועם הדרבי הסליחה)
