הזכייה של יוון גורמת לכם אולי לזכור את היורו הזה כהגנתי, אבל האמת היא שמאז שהיורו משוחק בטורניר (מ-80'), רק ביורו 2000 המצוין היה ממוצע השערים למשחק גבוה יותר

איתי את המשחק ביחד עם חבר, והוא אמר שמי יודע איך המשחק היה נראה בלי השער הראשון המהיר של נטע לביא. אז עניתי לו מהמותן: "ככה זה מכבי חיפה העונה, או שהיא כובשת אפס, או שלוש."

אני רואה כבר הרבה זמן כדורגל, קצת יותר מרבע מאה. ראיתי כבר 14 טורנירים גדולים, יורו או מונדיאל, ואני מוכן להישבע לכם שיורו 2000 הוא הטורניר הכי טוב שראיתי.

אמש נרשם משחק שגרתי ביותר שבו מכבי חיפה יצאה מבלומפילד עם ניצחון של 1-3 על בני יהודה במסגרת המחזור ה-20 בליגת העל. אלא שעבורי, המשחק הזה היה הרבה יותר משמעותי. צפיתי במשחק מיציע העיתונאים, כשליח אתר ה'זווית'. בעוונותיי יצא לי פעמים בודדות לסקר אירועי ספורט מהמגרש, אבל זאת פעם ראשונה שאני מסקר הקבוצה שאתה אוהד מהיציע, וזאת חתיכת הגשמת חלום. הנה כמה נקודות עיקריות איתן חזרתי הביתה

יורו 96' פתח דלת להמון שחקנים. שחקני נבחרת צ'כיה התפזרו במועדונים הבכירים באירופה, אוליבר בירהוף הפך לחלוץ אימתני, ובכלל, היורו הפך לטורניר האיכותי ביותר

ממשיכים עם הזווית ליורו והפעם הסיפור של יורו 1992. היו הפתעות גדולות יותר בכדורגל העולמי מאשר הזכייה של דנמרק. אבל הסיפור של דנמרק הוא סיפור הסינדרלה המושלם, סיפור מהאגדות, כזה שאפילו האנס כריסטיאן אנדרסן הדני לא יכל להמציא.

אני רוצה להתעכב בטור הזה דווקא בסיבות שהביאו לקו המחבר בין גיבורי העשור שהצליחו לשמור על רמת ביצוע אלוהית לאורך זמן וכנגד חוקי הזמן.

אז איך היה העשור האחרון מבחינתי? מי שהתעניין קצת בכדורגל בעשור האחרון יודע כבר שאין צורך אפילו לקרוא את ההמשך כדי לדעת שהיה לי חרא של עשור, אבל עדיין, בואו נצלול קצת לעומקי הדכדוך

איך נולד גביע אירופה לאלופות? המדור הנוסטלגי לוקח אתכם בחזרה במנהרת הזמן לשנות ה-50 המוקדמות ועם הלידה של גביע אירופה לאלופות.

עם פתיחתה של עונת 2019/20 לזינדין זידאן היה ברור שויניסיוס יהיה בורג משמעותי ברוטציה של הבלאנקוס ויאייש את חוד ההתקפה לצידם של אדן הזאר וקרים בנזמה