לפני העונה האחרונה הייתי משוכנע שליברקלופ יכולה, צריכה וראויה לזכות באליפות. ומצד שני ראיתי צרות וקשיים אצל כל המתחרות, למעט סיטי.

מה עושים? משאילים? אז עד השנה התשובה הייתה כן. הקיץ הקבוצה החליטה שהיא רוצה גם למכור שחקנים (כנראה בגלל הפייר פליי) ואני טוען שבאקלים הנוכחי בשוק זוהי טעות

כבר שנים שכל הליגה בהמתנה לקיץ 2019, בו קבוצת הפנטזי של גולדן סטייט תתפרק וסופרסטארים רבים יסיימו חוזה. על השחקנים והקבוצות שמצאו את עצמם בצד הלא נכון של עסקאות הענק.

ההחלטה של שחקנים כמו דה רוסי לא ללכת בעקבות חבריהם אל הכסף הגדול של סין, ארה"ב, יפן או הליגות של המדינות הערביות במפרץ, אלא להתפשר על כסף ולשחק בליגות הבכירות של דרום אמריקה היא כמעט בגדר המוזר

הקיץ החלטתי להתמקד בגולדן סטייט ווריורס. דרך ההסטוריה הרחוקה, שנות ה 90 ועד לאימפריה שנבנתה בשנים האחרונות. פרק 1 - בנייתה של שושלת - ההיסטוריה הרחוקה ושנות ה-90

קוראים לי אייל ואני כבר לא מתרגש מכדורגל. פאק איט, אני פשוט אגיד את זה בקול רם – כדורגל משעמם אותי.

מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתם מאמן במצב של תיקו מוציא שחקן הגנה, ומכניס במקומו חלוץ נוסף בדקות הסיום?

שנה לא קלה עברה על אלמוג ומאור בוזגלו - פציעות, הרחקות, אי הסכמות עם בעלי קבוצות. יש שיגידו שהקללה הידועה שכוונה לב"ש, דווקא שינתה כיוון בחזרה למשפחה והחלה כשתוכנית הריאליטי "הבוזגלוס" עלתה לשידור. בעונה הקרובה ינסו שניהם להוכיח שהם עדיין יכולים להפיק מעצמם ניצוצות גם על המגרש.

הטור השנה סיפק לנו אין סוף נקודות מעניינות, אנקדוטות משובחות או סתם מחשבות חדשות לשקוע בהם, ובגלל שדנו כל כך על אלאפיליפ העצום, ברנל הכוכב, סאגאן המלך או בארדה המאכזב (?), אבחר להתמקד דווקא בנקודות נישתיות (יחסית) שלדעתי חמקו מן הנוף הסיקורי.

הם זכו להיות כוכבי טלוויזיה, ולו לשעה קלה, ואנחנו זכינו לראות סיפורים אנושיים בזכות הכדורגל. ואם לדייק, אני זכיתי לראות את עצמי על המסך, וגם לראות את מי שהייתי רוצה להיות, ותרשו לי להניח שזה נכון גם לרובכם.