בדקתי לתומי אם יש אוהדי בית"ר ירושלים שבא להם לשתף קצת בתחושות ולספר לי איך זה להיות אוהד בית"ר. בואו נאמר שלא הופתעתי כשקיבלתי עשרות הודעות על האם אפשר לקחת חלק בשאלון שלי. אלה האוהדים שלנו - אוהבים לדבר.

אין באמת מתוסבכים כמו אוהדי בית"ר נורדיה. מבין כל קבוצות האוהדים, רק שתיים באמת נמצאות בתוך הדילמה העמוקה והקיומית: מה עושים כשהאהבה של חייך הופכת להיות משהו שאתה לא יכול לסבול?

יריבות ספורטיבית היא אחד הדברים הכי מהנים בספורט. זה מוסיף עניין, זה חלק מהכיף – כל עוד זה מתקיים בפרופורציות הנכונות. דומה שאצל רבים מאוהדי הפועל הפרופורציות האלה מתאיידות ברגע שהם שומעים את השם מכבי.

הוא תפס אותי בדיוק באמצע של הסידורים לשישי, כשאני עדיין מתבאסת שלא הצלחתי לנצל את הבלאק פריידי כראוי. מה לי ולליגה ב' עכשיו? מה הקשר? אין לי מושג מה המצב שם, מי נגד מי, אני לא מכירה שם של שחקן אחד אפילו, ואני לא מתכוונת להוציא על זה כסף.

בגיליון יום רביעי של "ידיעות" ובאתר YNET התנהל ויכוח אם הנהלת הפועל ת"א צריכה למסור לאיגוד הכדורסל את שמות המתפרעים. אחד העיתונאים התנגד לכך בטענה שצעד כזה יגרום לכך שהאוהדים יכעסו על ההנהלה וזה מצב בעייתי לקבוצת אוהדים.

כבר תקופה ארוכה אני שומע שאני חייב לבוא ולראות את התופעה הזאת שנקראת בית"ר נורדיה. אותה ואת הקהל שלה. אבל אני, מה לעשות, לא מזוכיסט עד כדי כך.

הסרט מתמקד בסיפורים האישיים ואינו נוגע באחת השאלות המעניינות, מי בעצם בעל הבית של מועדון ספורט - האוהדים או הבעלים? לה-פמיליה או גאידמק? המנויים או בעל המאה?

בסימן יום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל אני רוצה לדבר על עצמאות אחרת, עצמאות בספורט הישראלי - קבוצות האוהדים שהן חלק בלתי נפרד מהספורט הישראלי, שעומדות על הרגליים יום יום בזכות עצמן, בזכות האוהדים

אין ראוי ממנו. אלי אוחנה ענק, אבל קנה לעצמו שונאים לא מעטים, נוימן לא הגיע לתהילה של אורי, ומכל האחרים, אורי מלמיליאן מתעלה על כולם.

מיום ליום קמות בישראל עוד ועוד קבוצות אוהדים, האמת שזה די משמח אותי לראות אוהדים לוקחים את גורל קבוצתם לידיהם, למרות הקושי הניהולי ובעיקר הכלכלי. ברוח התקופה, התיישבתי לקפה עם אור עוז מעמותת "הכחולה". העמותה החדשה של אוהדי הפועל פ"ת,