One of those nights

לאוהד ספורט בינלאומי מצוי כמוני, ימי ראשון יכולים להיות תענוג גדול (או סיוט מתמשך), בטח אם חלק מהקבוצות שלי משחקות אחת אחרי השניה, כשבעידן המחשב והטלוויזיה אפשר לראות אותן בשידור חי. בכדי להוסיף גם קצפת למעדן, יש לנו את גמר אליפות אירופה בכדורסל בין גאסול ושות’ לואלנ… (הסנטר הליטאי) ושות’.

ברבע לשש אני מגיע הביתה, אחרי עבודה ושירות הסעת ילדים, נפטר מהר מהתחפושת שקרויה בגדים אלגנט (בכל זאת אני צווארון לבן) ועובר לקצר. למזלי אין היום מטלות מיוחדות בבית והילדים, משום מה, מצאו מסכים אחרים, כך שהמחשב נשאר שלי בלי להתאמץ יותר מדי. קשה להגיד שיש התרגשות גדולה מדי, בכל זאת ליברפול התחילה את העונה חלש מאוד ואמנם היריבה נוריץ’ לא נחשבת מי יודע מה, אבל יש לה נקודה יותר מאיתנו והיא הבקיעה כמעט פי 3 יותר. איכשהו הציפיות נמוכות למרות שסטארידג’, אחד השרידים האחרונים מעונת “סוארז” המופלאה עולה לראשונה בהרכב.

המחצית הראשונה די משעממת, אבל השניה מתחילה בסערה ונמשכת בקצב אנגלי מסחרר. מורנו, השחקן הטוב ביותר על המגרש, חוטף ומבשל לאינגס (שאלת הקלישאה בראיון אחרי: איך זה לכבוש שער ראשון מול הקופ?). התכנון של חמש שעות מול המסך בלי תרומה למאמץ המשפחתי גורם לי לקצת נקיפות מצפון אז אני מתחיל לקפל כביסה. לא נורא, רק מכונה אחת.
ליברפול לוחצת, מפספסת בצרורות וחמש שניות אחרי שהשדר אומר שמצב נייח זו הדרך היחידה של נוריץ’ להבקיע, הם מבקיעים מקרן אחרי בלאגן ברחבה. תוך שניה אני עובר מהרגשת התעלות לדיכאון, אמנם קל כי לא ציפינו להרבה, וכמובן חוסר אמונה באפשרות לנצח. מיניולה נותן הצלה ענקית, קוטיניו מחמיץ שער בטוח והמשחק נגמר בתיקו מעצבן (סיוט, כבר אמרנו?). שיחקנו לא רע, תקפנו הרבה יותר ממה שהתרגלנו, אבל זה לא מספיק. יאללה, עוברים לפוטבול.

סן פרנסיסקו 49ers התחילה את העונה בשבוע שעבר עם ציפיות נמוכות וניצחה באופן משכנע את מינסוטה. השבוע נוסעים לפגוש את אנשי הפלדה, פיטסבורג סטילרס, קבוצה שהיסטורית נשענת על הגנה חזקה וקוורטרבק ווינר, “ביג” בן (היכונו לשם המשפחה המדהים – רותליסברגר. תאמינו לי שבאנגלית זה הרבה יותר גרוע). המשחק התחיל די שקול אבל אז (זוכרים, סיוט) הסטילרס פשוט דורסים אותנו ועולים ליתרון 3-29 עד ההפסקה.
גם הכדורסל לא כל כך מעניין כשספרד מובילה די בקלות לקראת הסיום. מה יהיה? מכבי הפסידו. מכבי הפסידו לרעננה בבלומפילד. עורו אוהדי מכבי חיפה, עורו.

גם אוהד מסור כמוני מתקשה כבר להישאר על הכיסא ואני מחליט לתת קצת תשומת לב למשפחה ולאישה. מדי פעם אני מזפזפ למשחק בכדי לראות שהניינרס משחקים טוב יותר, אבל כל פעם מצליחים לפשל בדרך אחרת. כשהתוצאה 10-36 לרעתנו ברבע הרביעי, אני מחליט לפרוש ואז בדיוק הניינרס משיגים טאצ’דאון מרהיב. אני בדילמת האוהד המצוי שמפחד להפסיד מהפך ענק, אבל מחליט פעם בחיים להיות עקבי והולך להתקלח, כי כלום לא הולך.

ולחשוב שהסופ”ש הספורטיבי התחיל כל כך טוב עם ניצחון ענק של ראשוניה על הפועל לוד, 0-3.

נ.ב. לא התייאשתי. המסע (לאליפות) של ליברפול עדיין לא נגמר.

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!